מלאכים, ערפדים ומה לא? ~ פרק 14

התעוררתי במקום זר לחלוטין. הראש שלי כאב ולמקום היה ריח מוזר של הבושם של סול.
בדיוק כשהתיישבתי נכנס סול. הלב שלי התחיל לדפוק במהירות וידעתי שסול שומע את זה. "אה…אני רואה שאת התעוררת איימי." הוא אמר והשפיל את מבטו. שמתי לב שהוא מסמיק. השפלתי את מבטי והופתעתי לגלות שאני רק בתחתונים ובחזייה שלי. צרחתי ומיד כיסיתי את עצמי בשמיכה. "מה עשית?! ולמה אני פה?!" צרחתי. הרגשתי כל כך מושפלת. סול לא הרים את מבטו, יכולתי לחוש עד כמה נבוך הוא היה.
"תני לי להסביר איימי." הוא אמר בנימה כאילו הוא מחכה לאישור ממני.
"אוקיי, אבל מאוד כדי לך שההסבר ימצא חן בעיניי אחרת אני נשבעת שאני אשפד אותך על להב כסף ואגיש אותך בתור ארוחת ערב לנמר שלי!" אמרתי. (וכן יש לי נמר, חתולים גדולים זה חולשה.)
"לפני שלושה ימים באתי אלייך כדי, אני לא אשקר באתי כדי להרוג אותך אבל משהו בך שינה את דעתי, אז כשבאתי אלייך וראיתי את כל העצב הצער והעלבון שבענייך לא יכולתי שלא לתהות מה קרה. את סיפרת לי ואני הצטערתי על מה שקרה לך והראתי לך כיצד קייטלין ואלכס מתנשקים…הייתה לנו שיחה….אה…חמה. אחרי כמה זמן משהו נכנס לתוך הגוף שלך, שד. הוא השתלט עלייך וטוב, כמעט שיפדת אותי עם חרב כסף ענקית, את נלחמת בו מבפנים וניצחת. לא יכולתי להשאיר אותך בביתך כי חששתי שמשהו נורא יקרה לך אז הבאתי אותך לפה, הבגדים שלך היו קרועים כך שנעלצתי להפשיט אותך, הכנתי לך בגדים חדשים, ואני נשבע בחיי שלא ניסיתי שום דבר מלוכלך! אל תהרגי אותי!" הוא אמר. הוא היה כנה איתי ואני לא יכולתי שלא לחייך. "אז למה נכנסת אליי היום?" שאלתי בקול כועס. אך בתוך תוכי צחקתי והרגשתי חמימות. "אני עשיתי לך קומפרסים כל השלושה ימים האלה גם דאגתי שתשתי מים." אמר ומבטו היה נעוץ ברצפה. נשכבתי בחזרה. "טוב, אני לא אשפד אותך, עדיין לא, תודה על הכול עכשיו אתה מוכן להביא לי בגדים ומגבת ולהראות לי איפה האמבטיה?" שאלתי בקול רפה ועדין.
"כן מיד!" הוא אמר ויצא במהירות מהחדר.
סול, מה עובר עליו? ויותר חשוב מה עובר עליי?