מלאכים, ערפדים ומה לא? ~ פרק 3

"טוב אין על מה להתווכח כאן הרי זה ברור לכולם מה הולך לקרות עכשיו, נכון?" שאל אלכס.
הייתי מבולבלת לגמרי. "טוב נכנעת נספר לה, אבל לא כאן כשכולם יכולים לצותת לנו, חסר לנו שעוד בן אנוש ידחף את האף לזה." אמרה אנג'י. טוב עכשיו גם נעלבתי וגם הייתי יותר מדי מבולבלת ניסיתי להפעיל את הגלגלים בראש שלי וזה לא הצליח לי כל כך. "טוב… אני מניחה שנלך לבית שלי." אמרה איימי בהרהור קל. "מה?! אני לא יכולה להבריז! יש לי מבחן גדול בפיזיקה בעוד שבועיים!" התחלתי למחות.
"קייטלין! זה רציני הרבה יותר ממבחן מטופש בפיזיקה!" אמרה איימי בקול מאיים ואני שהכרתי את איימי כל כך טוב ידעתי שאם אני אמשיך להתנגד זה לא הולך להיות טוב בשבילי. "איימי את בטוחה שזה בסדר להיות אצלך בבית? אני מתכוון אם זה בטוח להיות שם." אמר טוני.
"טוני אי פעם אכזבתי אותך?" שאלה איימי בעלבון קל.
"טוב טוב הבנתי..נלך עכשיו." אמר טוני.
"ולאן קבוצת היצורים הולכת?" שאלה סיסליה. איימי הנידה בראשה.
"רק את חסרה לנו עכשיו." אמר אלכס.
"טוב נפתר מהנימוסים לרגע קט, אוקיי אז ככה סיסליה את יכולה ללכת לדחוף את הראש שלך לאסלה בעצמך, או שאת צריכה עזרה ממני?" אמרה איימי ועינייה נהיו אפלות. (חשוב לציין לאיימי יש עיניים בצבע זהב). "הבנתי את הרמז לא צריך להיות כזו חסרת נימוסים. המ!" הצהירה סיסליה והלכה לשולחן הוורוד שלה. "אה…איך…מה?" הייתי כל כך מבולבלת וחסרת אונים.
איימי נשמה עמוקות והעיניים שלה חזרו לצבע הטבעי שלהן. "בואי יש לך הרבה מה לעקל בבית שלי." היא אמרה וחיבקה את אלכס. אלכס אסף אותה בזרועותיו כאילו היא עמדה ליפול. היא לחשה משהו באוזן שלו והוא כבמטה קסמים הניף אותה באוויר. "טוב הולכים" הוא אמר וכולנו יצאנו אחריו. המבטים שננעצו בנו וליוו אותנו עד הדלת היו מלאים קנאה כלפי הקשר החזק של איימי ואלכס. אנג'י וטוני הסתפקו בלהחזיק ידיים וחיוכים בישניים. ואני הייתי מוקסמת ממה שקרה ביניהם למרות הקנאה שקיננה בי.