מלאכים, ערפדים ומה לא? ~ פרק 4

נכנסנו לבית של איימי והיא נעלה את הדלת והגיפה תריסים. "לשם מה זה היה טוב?" הגיב טוני בבלבול.
"היי אתה שאלת אם בטוח כאן מספיק, אז הנה אף אחד לא ידע על זה חוץ מקייטלין." היא הגיבה בקרירות.
"אהה…אבל אני לא חושבת שהוא רצה להגיע לכזאת קיצוניות." אמרה אנג'י.
"טוב מה אתם רוצים? איימי נקטה בכול האמצעים המחייבים אז תשבו בשקט שניכם!" אמר אלכס.
אנג'י וטוני שתקו. "אוקיי…אז מה אנחנו עושים פה? ומה כל כך חשוב?" שאלתי. כבר הייתי ממש סקרנית לגבי כל עניין הסודיות הזה. "טוב אז מי רוצה להתחיל?" שאלה איימי ופנתה אל כולם בחיוך.
כולם שתקו, הפנו מבטים וזעו באי נוחות במקומות שלהם. איימי נשפה. "טוב אני אתחיל!" היא אמרה והסתובבה אליי. "אז ככה קייטלין אני צריכה שתשבי קודם כל." היא אמרה בנינוחות.
התיישבתי.
"אז ככה…"היא התחילה לומר והשתתקה.
"למה הפסקת?" שאל אותה טוני.
"אני לא יודעת מאיפה להתחיל…." היא אמרה בחוסר אונים שלא אופייני לה.
"תרגעי יהיה בסדר תתחילי מהסיפור שלך, אני אמשיך אחרייך. מבטיח." אמר טוני בחיוך ושם את ידו על כתפה בהבנה. איימי נשמה עמוקות. לאחרונה היא עושה את זה הרבה.
"אמ… אז מה שאני עומדת לספר לך הוא די מלחיץ אז אל תבהלי אוקיי?" היא אמרה לי וחייכה חיוך מתנצל מראש. "אוקיי…" אמרתי וכבר התחלתי להילחץ.
"אז ככה.. אני מלאכית." איימי אמרה את זה בכזאת פשטות ולי זה נראה ממש כמו שטות. היי יצא לי חרוז!
רגע לא! אני צריכה להתרכז. "חחח מה זה את צוחקת עליי?" התחלתי לצחוק.
"לא אני לא!" היא אמרה בנימה ממש נעלבת. איימי אף פעם לא נעלבת אלה עם זאת….האמת.
"רגע את רוצה להגיד לי שאת מלאך?!" אמרתי מזועזעת לגמרי.
"כן, אני מלאכית ועם את רוצה הוכחה אז הנה." היא אמרה ופרשה כנפיים ענקיות לבנות כחולות מדהימות.