GrimReaper
פרק ארוך לכול אלה שבקשו. :)

מלאכים, ערפדים ומה לא? ~ פרק 5

GrimReaper 23/04/2013 170 צפיות 3 תגובות
פרק ארוך לכול אלה שבקשו. :)

בהיתי בכנפיים שלה. הייתי מוקסמת ומהופנטת מהן. "אני יכולה לגעת בהן?" שאלתי ולא הסרתי את מבטי מהן. "לא…זה אסור." היא אמרה בקול מעט שבור.
"אז את יכולה לפחות לספר לי למה מלאכית נמצאת פה?" שאלתי אותה.
"טוב את זה אני יכולה לעשות. אז ככה זה התחיל בכך שהייתי צריכה לרדת לארץ בכדי לדווח על המצב,
באותו יום פגשתי את אלכס. התאהבתי בו אבל זו הייתה אהבה אסורה. המלאכים הבכירים גרשו אותי מהשמיים אך לא שלחו אחרי את מלאכי הנקם שיתלשו לי את הכנפיים. כי לפי דעתם אני יותר מדי יקרה מכדי להיות נפילה. נפילה זה מלאך שנפל. אז הם החליטו להחזיר אותי לשמיים בתנאי שאני אהרוג את אלכס, וטוב…זה לא הולך לקרות." היא אמרה.
"אז אני מבינה שלמלאכים אסור להתאהב בבני אדם." אמרתי מנסה לעכל את המידע.
"נכון, אבל במה שאני התאהבתי היה הרבה יותר גרוע." אמרה איימי וחייכה חיוך נוסטלגי לעבר אלכס.
"אני לא מבינה למה את מתכוונת…" אמרתי וכבר הייתי מבולבלת לגמרי.
"אז כנראה זה תורי לספר לך מה אני." אמר אלכס.
"אל תגיד לי שגם אתה מלאך." אמרתי.
"לא אני יותר גרוע. אני שד." אמר אלכס.
"מה?!" אוקיי כאן אני כבר ממש התחרפנתי.
"את מבינה אני נשלחתי לארץ כדי לאסוף נשמות של אנשים שחטאו. בדרכי פגשתי את איימי והתאהבתי.
זה גם אסור מבחינת השדים, לכן גרשו אותי אל הארץ בלי שתהיה לי אפשרות לחזור לגיהנום. כמובן שגם לי נתנו תנאי, אם אני אהרוג את איימי אני אוכל לחזור בחזרה. אבל כמו שאיימי אמרה זה לא הולך לקרות."
אמר אלכס וחיבק את איימי. "אוי אמאלה! אז אתה לוקח נשמות!?" נבהלתי כל כך.
"רק של אלה שחטאו, את נקייה." הוא אמר ברוגע. זה לא הצליח להרגיע אותי כל כך.
אנג'י ציחקקה, "את מבינה גם אני מלאכית אבל אני אובכן התאהבתי באיש זאב, כשניסיתי להחזיר את איימי בחזרה למעלה."
"את רוצה לומר לי שטוני הוא איש זאב?!" אמרתי וכבר הייתי על סף התעלפות.
"כן." אמר טוני.
"איפה מצאתי חברים כמוכם!?" שאלתי באימה.
"הי אל תעלבי, אנחנו הכי טובים שיש!" אמרה איימי בעלבון.
"סליחה איימי פשוט כל זה לא נראה לי…מציאותי." אמרתי.
"הי גם אנחנו לא חשבנו שיש בני אדם טהורים על פני כדוה"א חוץ מילדים קטנים, אבל הי יש אותך.
את אגדה חיה במקומות שאנחנו באים מהם." אמר אלכס.
"אז יש לך זנב קרניים וקלשון?" שאלתי.
הוא צחק. "זה בדיוק הסטראוטיפ הידוע על שדים. לא אין לי קלשון." הוא אמר.
"אתה צוחק נכון!?" שאלתי אותו.
"לא אני לא, אני ממש רציני בצורה האמיתית שלי יש לי כנפיים זנב וקרניים שלא לדבר על העיניי הדרקון האדומות שלי, אבל קלשון אין לי. מאיפה הבאתם את זה בני-אדם?" הוא אמר בנימה ספק רצינית ספק משועשעת.


תגובות (3)

ואוו פרק ארוך סוף סוף חחח
תמשיכיי אני במתח…..
מחכה להמשך
אוהבת שרית

23/04/2013 23:29

תמשיכיייייייייייייייייי

24/04/2013 00:12

חחחחחחח

24/04/2013 00:34
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך