מלכת הלבבות-פרק שני

רילון עצמה את עינייה בחוזקה בזמן שקריאס התיישב לצידה.
"אתה חושב שתבוא מלחמה?" שאלה רילון,
"אנ משוכנע" אמר קריאס.
"אסור לנו להתבלט, שמרו על שקט" פקדה עליו, "תעביר את ההודעה הזו"
קריאס רטן ונעמד על רגליו, פותח את פיו ואור לבן בוהק יצא ממנו,
"אסור לנו להתבלט, שמרו על שקט", אלפי כדורי אור קטנים התפזרו לכיוון בתי האנשים, רילון תפסה בידה כדור אחד, היא שמעה את קולה, שלה עצמה פוקד זאת.
"אני צריכה לדבר עם רימנדו" פסקה במהירות, היא קמה ממקומה והלכה במהירות לכיוון בקתת העץ של רימנדו,
היא דפקה על הדלת מספר פעמים, ואת הדלת פתח רימנדו הזקן,
"וכבןף כיצד אני יכולה לעזור לך?" שאל וחייך בחביבות, בזמן שיצא מביתו אחרי רילון למפל הקרוב, שם, באמצע הג'ונגל השופע, מפלי המים היו דברים שכחים ביותר, הם ישבו תחת עץ עבה גזע, בעל ענפים רבים אשר הטיל צל מספיק כדאי להסתיר את השמש הלוהטת,
רילון חלצה את נעליה ונכנסה למים הקרים.
"רימנדו, קיראס אמר שתבוא מלחמה, בתור אחד ממחשובי השבט, מה לדעתך הצעד הנבון לעשות?" שאלה רילון כשהוציאה את ראשה מהמים הקרים.
"קריאס הוא אדם חכם, בעל יכולות מופלאות, אך כל אדם יכול לטעות, אני אינני צופה מלחמה, הקשיבי לי, את היא הקובעת. את ראש השבט. אני לא יכול להבין מדוע שבט אחר ירצה לתקוף אותנו כעט, זמן יקר זה הזמן הזה, זמן שליו. כבר זמן רב שאין אף מלחמה בין אף אחד מהשבטים, זהו זמן קדוש" הצהיר רימנדו.
רילון שתקה והקשיבה בריכוז לדבריו של רימנדו,
היא לקחה לתך ידה ענף מת, שנשר לו מהעץ מזמן,
הענף זהר לרגע ואז, צבעו החום התחלף לירוק, וענפים דקיקים יצאו ממנו וצמחו בצורה של עיגולים עדינים וקטנים, היא הניחה על הענף על האדמה הלחה,
והענף, מול עיניה, צמח לעץ קטן, כשהעץ כבר ניצבעל האדמה, בגודל של תינוק, היה אפשר להבחין בצורת הענפים שהתגבשה לצורת לב,
"זיכרי, יש לך כוחות גדולים. נצלי אותם לטובה, שמרי על השבט שלך. את תצליחי לשמור על השבט הזה" אמר רימנדו,
היא רק הביטה בעץ הקטן, שהפסיק לצמוח, ונשאר בגודלו הקטנטן.
"צריך להעביר את השבט?" שאלה סוף סוף,
"אני לא חושב" אמר רימנדו "הרגעי, ברגע שיהיה סימן, הקטן ביות, תדעי עליו"