ממלכת אפוקליפסה- חלק 1

לרגע הזה הוא חיכה כל היום. לתום היה קשה להפסיק לחשוב שאחרי בית הספר תהיה השיחה האחרונה שלו ושל קרן דרך המחשב, וכבר מחר היא תחזור לארץ. כמה הוא התגעגע אליה, למרות שהבטיח לעצמו שזה לא יקרה. הוא לא חשב שזה יקרה. הרי זה היה רק חודש בלעדיה. כנראה שלא העריך את הקשר שלהם מספיק בשביל שיצטרך להתגעגע בזמן הזה שהיא לא כאן. זה נכון שלא היה לבד. ברק, בן ויולי אירחו לו חברה בתקופה הזאת, אך בכל זאת הוא הרגיש את החלל הריק.
כשנכנס לחדר שלו הוריד במהירות את התיק מגבו, זרק אותו ליד הדלת ורץ לכיוון המחשב.
בכל רגע היא אמורה להתקשר, היא הבטיחה לו בפעם הקודמת שדיברו. תום חיכה בקוצר רוח לראות אותה. החודש הזה עבר לאט כל כך שהיה נדמה לו ששכח איך היא ניראת. אבל הוא לא שכח. הוא עדיין זוכר את אותו חיוך מתוק שתמיד אהב לראות כשהתפקעה מצחוק כשסיפר את אחת מהבדיחות שלו, שרק היא הבינה. עדיין זכר את השיער השטני והנעים שלה שנהג ללטף ואת עיניה הירוקות שיכל לבהות בהן במשך שעות אילו רק רצה. הוא קיווה שלא השתנתה הרבה. בכל זאת, מי יודע מה חודש שלם בבית ספר גבוה בארצות-הברית יכול לעשות לבן-אדם? אולי מבלי ששמה לב נדבקה במבטא אמריקאי כמו שיש לשחקנים מסדרות המשטרה שתמיד ראה, או שאולי קיבלה תעוזה מחברים חדשים שפגשה שם ועשתה לעצמה משהו קיצוני? כמו קעקוע או פירסינג.
מרוב הרהורים כמעט ולא שם לב שקרן מביטה בו מבעד למסך השטוח.
"תום?" שאלה בקולה הרך.
תום נבהל מעט כשפנתה אליו והתגובה שלו גרמה לה לחייך את החיוך המפורסם שלה.
"מצטער, שקעתי במחשבות." ענה. " וואו, את לא מבינה כמה התגעגעתי אלייך!".
" אני חושבת שאני כן יודעת בגלל שאני מתגעגעת אלייך באותה מידה. ואפילו יותר." שניהם צחקו.
תום הביט בה בשמחה כשהבין שהיא נשארה כמו שהיא והוא סתם חשש בנוגע אליה.
" איך היה בארה"ב?" שאל.
" היה בסדר. האנגלית שלי טובה מאוד אז לא הייתה לי בעיה עם זה, וגם החבר'ה פה בבית הספר נחמדים מאוד." סיפרה קרן. " אפילו ג'ניפר, זאת שהייתי אצלה בתקופה הזאת לימדה אותי קצת לנגן בגיטרה.".
" זה נהדר! אולי נוכל לנגן מתישהו ביחד." אמר בהתלהבות. תום התחיל לנגן בגיטרה כבר בכיתה ג', ועכשיו כשהוא בכיתה י"א יש ברשותו שלוש סוגים שונים של גיטרות והוא נוהג לנגן עם כל אחת מהן בכל מיני מופעים ולשיר ביחד עם יולי, ידידה שלו ושל קרן. יש אנשים שאומרים שיש לה קול של מלאך ממש, והיא מצדיקה את האמרות האלה כשהיא שרה.
" תום, עם כל הכבוד, בוא נשאיר את הקטע המוזיקלי לך. כי למרות מה שג'ניפר הסבירה לי לא יצא שום צליל אחד מכוון מהגיטרה." אמרה קרן תוך כדי שהרימה את שתי ידיה כחפה מפשע.
" תגיד, קרה משהו בארץ מאז שטסתי?" שאלה.
" לא הרבה. נעמה עברה בית ספר. ופיטרו את סיגל."
" פיטרו את סיגל?" היא חזרה אחרי דבריו בהתרגשות. " תודה! תודה! סוף-סוף, אני לא צריכה לסבול יותר את החפירות שלה בשיעורי היסטוריה.". קרן שמה את ידיה על הפנים בהקלה.
" כן, אבל עכשיו יש לנו מורה חדש להיסטוריה, יוסי. הוא גם חופר לא קטן." תום מיהר לקלקל לה את השמחה.
" היית חייב, נכון?" היא מיד הורידה את שתי ידיה שנפרשו למעלה בשמחה והחזירה אותן אל מתחת לשולחן. תום צחק.
לפתע נשמעה צעקה חלושה באנגלית מאחורי דלת החדר שבו שהתה קרן.
" זו אמא של ג'ניפר, אנחנו צריכות לנסוע עכשיו לשדה התעופה." אמרה קרן במעין תסכול שהשיחה צריכה להתנתק כבר עכשיו.
" את תגיעי מחר לבית הספר?" שאל תום.
" ברור. אני לא אחמיץ את ההזדמנות לפגוש אותך כבר מחר." קרן הפריחה לו כמה נשיקות באוויר וסגרה את השיחה.
הוא הרגיש מעין תחושת הקלה שכזאת. היא לא השתנתה ולא קרה שום דבר חריג בזמן הזה שלא הייתה כאן, אבל מצד שני, עדיין לא רצה לשמוח. תום היה טיפוס פרנואידי למדי. הוא העדיף שלא לחשוב מחשבות מאושרות מדי ואז להתאכזב בגלל פרט שלא ידע עליו שיגלה אחר כך.