ממלכת היסודות – פרק שמיני

אגם, שקועה במחשבות מרגשות על האימונים שלה ועל הכוחות שלה.
"איזה מגניבים הכוחות שלנו!" היא מלמלה לעצמה ומבטה נעוץ ברצפה "אני לא מאמינה שזה באמת קורה לי! אמא שלי הייתה כל כך גאה בי ו-" היא נזכרה. היא לגמרי לבד כאן. בלי משפחה. בלי מכרים חוץ מכמה חברים. תמונות של משטרה וסיירות חיפוש אחריה הגיעו למוחה של אגם "לא! לא!" היא נערה את ראשה כשראתה את אמה וסבה המודאגים בעיני רוחה "אגם, תחזרי!" סבא שאולי צעק במוחה "לא! אני חייבת לחזור!" היא אמרה לעצמה ופתאם הרגישה משקל על כתפה. אגם עשתה סיבוב חד לאחור ומצאה את עצמה עומדת פנים אל פנים. ממש קרוב. אל מול און. און! היא לא יכלה להשתיק את הקול המוזר הזה בראשה "היי" אגם עשתה כמה צעדים לאחור.
"היי" הוא ענה לה ולא הרפה. אגם שמעה לחשושים לוהטים של בנות וראתה שכולן מצביעות עליה.
"אז… רצית משהו?" היא הסמיקה.
"רציתי לעדכן אותך במה שמר פילינבול אמר לי" הוא הרפה ממנה וזאתי נאנחה בליבה בהקלה.
"מה הוא אמר לך?"
"הוא אמר ש…" און ניסה למתוח את זה עד כמה שאפשר "יודעת מה? בואי נלך לחדר של להב ושלי, נראה לי שזה עדיף…"
"רעיון טוב" אגם התקדמה בצעדים מהירים אחרי און המרחף "און, אתה היחיד שיכול לרחף כאן, תאט את הקצב" העירה לו.
"צודקת" ענה לה והביט בה בעיניו הכסופות, הצעיף הלבן שלבש כל הזמן התנער ברוח הקרה, "קדימה" אגם התקדמה, משלבת ידיים ומהרהרת לעצמה.
_________________

החדר של הבנים היה צבוע בצבעי אדום וחום בהיר ונראה בערך כמו של הבנות רק שפוסטרים של שחקני כדורגל ומתאגרפים היו תלויים בכל מקום והיה שם ריח של גרביים מסריחות.
"איכס" היא אמרה וסתמה את אפה.
"אני יודע.. אז בקשר למה שרציתי להגיד" הוא הפעם דיבר במהירות "מר פילינבול אמר לי ש… טוב, הרוצח של אביך רוצה גם להרוג אותך…"
אגם החווירה, האוויר בשניה אחת עזב את ריאותיה, ידיה רעדה והיא הרגישה שרגליה לא יכולות לשאת אותה יותר, אך אגם בכל זאת נשארה עומדת ורק מילים אחדות יצאו מפיה "רצחו אותו"
"מה?" און לא הבין לרגע על מה היא מדברת אבל לשניה לאחר מכן עיניו נפערו "את לא ידעת…"
אגרופיה של אגם התכווצו "מישהו גזל אותו ממני" היא דיברה בשנאה שלא אופיינית לה.
"אני מצטער" און נסוג, אבל כבר היה מאוחר מדי, על הנעשה אין להשיב, הוא סיפר לה שמישהו לקח ממנה את אביה בכוונת תחילה.
אגם הסמיקה מכעס "החיים שלי יכלו להיות מדהימים אילו הוא רק היה בחיים!", אגם כלל לא יחסה חשיבות לכך שרוצים להרוג גם אותה, היא חשבה אך ורק על אבא שלה.
אגם הניחה יד על ראשה, סחרחורת תקפה אותה "איך?…"
"אני לא יודע, אבל הוא אמר שאנחנו יכולים לעזור לך…" הוא ניסה לעודד אותה ניסיון כושל.
לאגם התחשק לעזוב את החדר ולטרוק לאון את הדלת בפרצוף, אך כוונותיו היו טובות ולא מרושעות.
"היה עוד משהו?" כל מידע חיוני יכול לעזור לה עכשיו "בקשר לאבא שלי, כמובן…"
"אממ…" נראה שאון ממש מתלבט אם לספר לה על זה או לא "טוב… כן… הרוצח של אבא שלך… הוא, כלומר היא… נקבה, זאת אמורה להיות מישהי שאת מכירה מעולם בני האדם…"
פיה של אגם נפער לרווחה "יש לי שתי חשודות" היא לחשה "המורה המעצבנת הזאת או-"
"מאיה" מישהו המשיך אותה, למען האמת, 2 המשיכו אותה. אלה היו להב ואיילה. מבט חד לעבר שניהם מצד אגם ואיילה ולהב היו רטובים עד לשד עצמותיהם "סליחה" אגם הסמיקה.
"זה בסדר" אמרה לה איילה והתקרבה אליה. אבל זה לא בסדר. ממש לא. היא אפילו לא שולטת בכוחות שלה והיא כבר רוצה להילחם מול רוצח מסתורי שכנראה הוא האויבת הכי גדולה שלה והילדה שמתעללת בה כל הזמן, מי יודע איזה כוחות יש למאיה? אולי היא חזקה יותר מכל היסודות? יש כוח שחזק יותר מכל היסודות? אוף! יש כל כך הרבה שאלות ועל רובן אין תשובות!
תשישות וכאב ראש מסחרר הפריעו לאגם להתרכז במחשבותיה "אני צריכה לנוח" אמרה והשאירה את להב ואון בתוך החדר כשאחריה גם איילה יוצאת בשתיקה, היא טרקה מולם את הדלת.