ממלכת טאווה – פרק 2 חלק ה’ : ההרפתקה של קארו

קארו המשיך לשבת על הרצפה בחוסר מעש, וקול יגון נשמע ממנו מידי פעם, נוקסת'רה, ישב על סלע, ועשה היכרות עם תאו ותולס, למרות שהוא נראה מאוד מצוברח, ובכלל לא בנוי להיכרויות עכשיו.
"וזאת ארטימס, אל תעצבנו אותה." אמר נוקת'סרה אחרי שגמר לייצג את עצמו.
"אתם יכולים לקרוא לי אר." אר אפילו לא חייכה אליהם, היא הייתה חסרת כל הבעה.
קארו נעמד לפתע. "צריך לזוז." הוא אמר, קולו נשמע אדיש, הוא הרים את ידו ובתנועה סיבובית העביר אותה סביב האבן שהייתה במטה שלו, אור כחול בהיר זרח.
"מה אתה עושה?" שאל נוקת'רה.
"למטה שלי שנו אבן מיוחדת, המצוייה בעוד מטה אחד בלבד של אחד הקוסמים, אני קורא לעזרה." הוא אמר.
"לאיזה קוסם אתה קורא?" שאלה אר, למרות שהיא נראתה לא מעוניינת בכלל בתשובתו, נראה כאילו היא ידעה אותה מראש.
"לאחי." הוא לחש והחל ללכת, כשהחבורה אחריו.
"אחיך??" שאל תאו, הוא היה המום. "יש לך אח?? אח קוסם???"
"כן." היה דיי קשה להשיג את קארו, הוא היה גבוהה מאוד, וכל צעד שלו היה רחוק מאוד.
"איך קוראים לאחיך?" שאל נוקסת'רה, הוא נראה כאילו הוא בכלל לא מתאמץ.
"ברהנו."קארו נעצר, תאו ותולס פלטו נהמה.
"ברהנו..האפל?" לחש תאו.
"אני מניח שהכינוי הזה קצת יותר מוגזם, כמובן, ברהנו מעט.. איך לומר זאת…אפלולי? כן כן. ברהו אולי מעט אפלולי, אבל לא אפל."אמר קארו.
"הוא חזר מדרכי הרשע לפני זמן רב. ניתן לסמוך עליו." אמר קארו.
"אתה בטוח? שאל תולס, הוא שמע סיפורים על ברהנו האפל. הראשון מבין שבעת הקוסמים שהעז להשתמש ובשפה האסורה…זה שזימן את אדון המוות ע"י שימוש בקסמים אפלים…
"בטוח בטוח!" הוא אמר בחיוך והחל ללכת במורד השביל, נוקסת'רה לא הוציא מילה, הוא רק המשיך להסתכל לאחור.
"קארו." אמר נוקסת'רה כעבור חצי שעה של הליכה.
"כן ידידי?" קארו נרגע במעט.
"למה חטפו את גוטומיר?" הוא הסתכל עליו, עיוות קל עבר בפניו של קארו.
"אינני יכול לספר לך. חוץ מזה, שאינני בטוח כלל, כל מה שיש לי זה השערה."
"אז ספר לי אותה." הוא לחץ עליו.
"לא. אינני יכול. יש דברים שעדיף להשאיר קבורים." הוא לחש.
"למה אנחנו כאן, קארו?" שאל תאו לפתאום.
"מה זאת אומרת?"
"מה אנחנו עושים פה?" הוא אמר "הרי אמרת שאנחנו יוצאים להרפתקה. לאיזה? ולמה דווקא אנחנו?"
"אנחנו הולכים יחדיו לעיר היער, לברר שמועות. זאת ההרפתקה שלנו." אמר קארו בחיוך.
"איזה שמועות?" שאל תולס.
"שמועות על פריט אסור הנגלה בידי אחד מאנשי הכפר." הוא אמר את זה בקלילות מוזרה.
"פריט אסור??" לחש תולס.
"אבל חשבתי שהם הושמדו לפני שנים!" הוא צווח, הפריטים האסורים באמת יכלו להביא חלחלה לאנשים.
"הם באמת הושמדו," נאנח קארו. "חוץ מאחד, שנתנו בידי אודיין." תאו פלט צעקה, ועיניו של נוקסת'רה נפתחו לרווחה.
"איזה פריט?" שאל תולס.
"הפריט שיכול להחזיר חזרה משערי האבדון כל אדם, חיה, צמח," הוא בחן אותם "או חפץ."
"מטה המתים." לחשה אר.