ממלכת טאווה – פרק 5: השליחות הנפרדת חלק א'.

~~~~~~~~~~~~~~
למי ששכח, בפרקים הקודמים: גוטומיר (בן הלוויה של לוסיאל) נחטף ע"י אורקים שנשלחו ממלכת אניסטי (הממלכה האסורה) בפקודתו של אודיין- הקוסם השחור, הידוע גם כבוגד המסדר. החבורה נפגשה עם לוסיאל (אחת ממסדר הקוסמות) קסי (בת אדם) וגיל ורימי (גמדים).
~~~~~~~~~~~~
האוויר הקר הצליף בפנייה החיוורות של לוסיאל, בעוד היא התיישבה על סלע, מביטה לעבר המים, שבאוזנייה נשמעות טענותיו של קארו.
"מה עושים עכשיו?" לחשה קסי, היא מעולם לא פגשה בגוטומיר, אך רוחה הייתה ירודה, ועצב השתלט עלייה.
"אנחנו חייבים להתפצל." אמרה לוסיאל, "איננו יכולים לזנוח את גוטומיר לגורם של מוות ועינויים."
"אינך יכולה לנטוש את המרדף אחרי המטה האסור, כבר אלפי שנים שלא ראינו את אודיין, לוסיאל," תאו הצטמרר ממשמע שמו של אודיין. "אך משהו השתנה באוויר. אני מרגיש את זה, אני רואה את זה במים, הגלים מתעצמים. אני רואה זאת בבעלי החיים, אשר אינם משים למנוחה, אני שומע לחישות של יאוש באוויר, משהו השתנה, ואם האדם הלא נכון ישים את ידיו על המטה, כולנו נזרק חזרה לאבדון, ושליחתנו תסתיים. עידן השלווה יגמר, ועידן האופל ישוב לשלוט באדמות טאווה, אין אנו נשלחנו על מנת להשגיח על ילדים תועים, לוסיאל יקירתי." לוסיאל הנהנה בהסכמה.
"נשלחתם?" שאל ת'ולס.
"אין זה זמן לשיחה." לחשה לוסיאל, "ובכל זאת, אין זה משנה לי, אם זה רק אדם אחד, משום ששבעת הקוסמים נשלחו במטרה להגן על אדמות על ועל שוכנים בהם, וגוטומיר שייך לאדמות אלה, לא אנטוש אותו." קמה לפתע. מאחורייה, שעות הצהריים מעולם לא נראו קודרות כל כך והשמש כבר החלה לשקוע.
"את חייבת ללכת לעיר קאנאיי, גברת לוסיאל." אמר קארו, "את יודעת זאת. אני אלך אחרי גוטומיר." לחש, מבטה של לוסיאל נראה עצוב.
"אתה? היש בך יותר ממה שנראה לעין? קארו קוסם השבעה?" או שמא אם תישלח להצלת הנער, יחטף הוא שוב?" נוקסת'רה העיף בה מבט מזהיר.
"మీరు సంతృప్తికరంగా మాంత్రికుడు ఒకటి ప్రశ్నించడం ధైర్యం లేదా??"
(בשפת בני האדם :האם את, מעיזה לפקפק באחד מקוסמי השבעה?) צעק קארו.
"ఒకసారి విఫలం, మళ్ళీ నాకు డౌన్ వీలు లేదు."
(בשפת בני האדם :כשול נכשלת פעם אחת, אל תאכזב אותי שנית.)
"ప్రోమేతియస్ బెన్ Aitaos, Gildirian, వామన ద్వీపాలు Htzarbiim, మరియు Artims, Kantor టేక్, మరియు మీరు పండు భరించలేదని మే."
(בשפת בני האדם :קח איתך את פרומטאוס בן איתאוס, גילדיריאן, גמד מהאיים הצערביים, ואת ארטימס, הקאנטורית, ומי יתן שדרכך תניב פירות.)
"నేను అతనితో తీసుకోను, లేడీ Losial, నా ప్రజలు ప్రధాన కార్యాలయం నాశనం పాల్గొనడానికి నేను ప్రమాణ స్వీకారం చేశారు, మరియు నేను నా వాగ్దానం ఉంచాలని ఉద్దేశం. నేను మీతో వస్తున్నాను." התערבה ארטימס.
(בשפת בני האדם: לא אלך איתו, הגבירה לוסיאל, נשבעתי אמונים לעמי שאקח חלק בהשמדת המטה, ואני מתכוונת לקיים את הבטחתי. אני באה איתך.)
קסי הביטה בארטימס בעצבנות.
"אתם מוכנים לדבר בשפה שאנחנו מבינים?!" אמרה בעצבנות, לוסיאל נתנה מבט חטוף בקסי.
"אני מצטערת על נימוסינו, גברת קסנדרה, מידי פעם אנחנו נשאבים לשפת ממלכת קליספאור ואיננו שמים לב." לחשה לוסיאל.
"ארטימס, השליחות הזאת היא שליחות לכל דבר, או שתלכי בה, ותקחי חלק באחד מהתפקידים החשובים ביותר בשליחותך, או שתחזרי לחברייך הקנאטורים." אמרה לוסיאל בלא נותנת מקום לאימרה נגדית.
ארטימס קדה עמוקות והנהנה.
"אם כך זה הוחלט." לחש נוקסת'רה.
"מה הוחלט?" לחש ת'ולס.
"קארו, גיל, ארטימס ותאו, אתם תצאו בחיפוש אחר גוטומיר, אשר נלקח ככל הנראה לאדמת קטוי- הנמצאת רחוק בצפון ממלכת טאווה, והשאר יבואו עימי, לחיפוש אחר שמועות המטה האסור." אמרה לוסיאל בקור רוח.
"לא!" לחשה קסי.
"אני לא הסכמתי לזה. את הבטחת לי לוסיאל! את הבטחת לי ששלושתינו לא ניפרד." צעקה קסי ונוקסת'רה הביט בה בכעס. "נצרי את לשונך! בת אדם, הינך עומדת מול הגבירה לוסיאל, קוסמת השבעה, אין לך לפקפק בהחלטותיה." אמר.
לוסיאל הביטה בו, היה ניתן לחשוב שלוסיאל תכעס עליו, שכן היא שונאת מן רשמיות כמו זו, אל היא רק חייכה אליו העדיונת, והביטה בקסי. תאו הינהן לדברייה, תולס הביט בלוסיאל נואשות, חבריו, תאו וקסי, היו הדבר הכי חשוב עליו בכל העולם, הוא לא יכל לסבול את עצם המחשבה שיצטרך להיפרד מתאו, חברו הטוב, ואחיו בנפש.
"אני מצטערת, קסי חברתי, תאו נחוץ להצלת גוטומיר, זמנים נואשים דורשים מעשים נואשים."
לחשה לוסיאל, דמעה נפלה מעיניו של תאו.
"אנחנו ניפגש שוב." החליט ת'ולס, והושיט את ידו על מנת ללחוץ את ידו של תאו, תאו הביט על ידו בעצבות, וחיבק אותו, ת'ולס המופתע השיב לו חיבוק פרידה וקסי הצטרפה אליהם.
"אל תעשה משהו אידיוטי." קולה נשבר.
"זה בלתי נמנע," גיחך תאו.
לוסיאל לחצה את ידו של קארו בחיוך, ליטפה את שערו החום של גילדיריאן כאות חיבה, קדה קידה לארטימס, ולחצה את ידו של תאו.
"ఆశీస్సులు, నా స్నేహితులు. తిరిగి కారో తీసుకురండి." הוסיפה.
(בשפת בני האדם: דרך צלחה, ידידיי, תחזיר לי אותו, קארו.)
"נתראה בקרוב, חבריי." חייך קארו, תאו חיבק את תולס ואת קסי פעם אחת אחרונה, גילדיריאן ורימינאס נפרדו כשדמעות בעיניהם, וארטימס איחלה את ברכותיה לחברי המשלחת, פעם אחת ואחרונה. וכך החלו ארטימס, קארו, תאו וגילדירין לפנות צפונה, ועם כל צעד שעשו, כך היו קרובים יותר ויותר, לרוע המחלחל באדמות ממלכת טאווה.