מעמקים- פרק 1- ג’ונתן סקוט

ג'ונתן העמיס את אחרון הארגזים על משאית ההובלה, במהרה היא הפכה לכתם מטושטש באופק.
אביו, ג'ק סקוט, עמד במפתן הדלת וחייך למראה בנו.
"אנחנו ניסע בהקדם, אני מבטיח," אמר, הוא הניח את ידו על כתפו של ג'ונתן.
ג'ון נאנח. "השלומפרית תהיה שם, נכון?"
אביו נשך את שפתיו. " היא לא שלומפרית, ג'ון. אמרתי לך להתנהג אליה בהתאם, שמה קייט."
"היית חייב להתחתן עם ,לורה, נכון? ולעבור לגור איתה." אמר ג'ונתן בכעס, "מצאת תחליף לאימא."
ג'ק השפיל את מבטו. "לא הייתי מאז להחליף את, מלודי, לא תמורת שום הון שבעולם, אני… רציתי שתרגיש טוב עם עצמך, מלודי, עברה לקנזס… לא נוכל לראות אותה. היא שונאת אותי."
ג'ונתן נכנס למכונית התכולה והחורקת של משפחתו. הוא אותת לאביו להיכנס.
מאז ג'ף הכיר את לורה, הם התאהבו, התחתנו (לורה החליפה את שם משפחתה, סקוט הוא שמה החדש. זה לא מצא חן בעיני ג'ון).
ג'ונתן נאלץ להיתקע עם בתה המטורפת של לורה באותו הבית, באנגליה, בין אנשים רגילים, לא כמוה.
מאז ומתמיד, קייט אליזבת' המילטון , או בשמה המלא, קייט אליזבת' המילטון סקוט. פיתחה חיבה עזה ל'בני פיות' כפי שתמיד קראה להם, או יצורי קסם. ניק לא אהב את המסקנות הנמהרות שלה, על פיות ושדונים… היא הייתה מבוגרת מג'ונתן בכמה חודשים, בת חמש-עשרה.
אביו התניע את הרכב בקול טרטור עז. לבסוף הוא דהר לכיוון העמקים והשדות המתפרשים על אזור זה של אנגליה.
כעבור כמה דקות נסיעה, הם הגיעו אל ביתם החדש; הוא שכן לצד יער כך שהגישה אליו הייתה די מסורבלת, הדבר הפריע לג'ונתן.
ג'ק נקש על דלת הכניסה. היא נפתחה בידי קייט.
היא לבשה חצאית פרחונית ששוליה נגררים בעקבותיה כשהיא הולכת, חולצה מכופתרת בגוון ורדרד, השיער השחור כפחם שלה סורק כהלכה, הוא נמשך עד לכתפיים הצרות והמנומשות.
היא שלחה אל ג'ונתן מבט חביב בעיניים חומות בהירות.
"היי, קייט." ג'ף קטע את רצף מחשבותיו, "לורה בבית?"
היא נופפה לו לשלום וטרקה בפניהם את הדלת.
למה היא כל כך מוזרה? שאל את עצמו ג'ונתן.
לורה פתחה את הדלת, בראותה את ג'ק היא פערה את פיה.
"שלום, ג'ון." אמרה בחביבות, "ג'ק, אתה מוזמן להיכנס. האם ג'ון יוכל לעזור לקייט בכמה דברים? היא עדיין פורקת את החפצים, הייתי אומרת שמעט עזרה לא תזיק לה."
לורה עפעפה בעיניה- כדי לגרום לג'ק לעשות כרצונה, כמו בכל פעם.
"בטח…קדימה ,ג'וני, קייט נמצאת בקומה העליונה," אמר ג'ף בחיוך, הוא הסב את מבטו מבנו אל לורה ונישק אותה.
ג'ונתן נמלט אל תוך הבית, משתדל שלא להקיא ממראה זוג המבוגרים.
הוא טיפס במעלה גרם מדרגות העץ, בעודו חולף על פני תמונות רבות: קייט בתור תינוקת או הוא בטיול משפחתי, תמונה לכדה את עינו, או יותר נכון היה לומר, ציור. זה היה ציור בגווני פסטל, של עמק יפיפה עליו עומדים שני אנשים ומשלבים זרועות, השקיעה צוירה בורוד עז.
"אוהב את זה?" קייט הופיעה בקצה המדרגות, "ציירתי את הציור לפני כמה שנים. יש שם זוג אלפים, ואולי כמה פיות ברקע, הן צובעות את השקיעה אתה יודע…"
ג'ונתן לא הניד עפעף למשמע דבריה, הוא חלף על פניה ונכנס לחדרה.
"אני זקוקה לעזרה בקשר למעבדת הניסוי שלי, עליך להיות מאוד זהיר, יש שם כמה חומרים-"
דבריה של קייט נקטעו, ג'ונתן הסיב מבטו ממנה, הוא סרק את החדר.
זה היה חדר ריבועי קטן, היו שם; מיטה, ארון בגדים, שטיח שהתפרש מקיר לקיר וציורים אשר תלויים על הקירות. הנוף היחידי שהשתקף מחלון חדרה של קייט היה היער.
"מה אני אמור לסדר?" שאל לפתע ג'ונתן.
קייט שתקה, היא עסקה בערבוב כמה חומרים בתוך צלוחית מדידה, ג'ונתן עיין בתוויות שעל בקבוקוני הזכוכית הקטנים.
ניצני יערה,
עלי חוחים,
ראש פרח קורנית,
עלעלים של עץ האלסר,
גבעולי דשא ממעגל פיות,
שמן ורדים.
"מה אמורות להיות השטויות הללו?!" ג'ונתן נחרד למראה הכתוב.
קייט צחקה. "לא מצאתי תלתן בעל ארבע עלים, ואין לי שיער אדמוני. השמן יעניק לי סיכוי טוב יותר."
"סיכוי? למה את מתכוונת?"
"אתה רוצה לראות בני- פיות, מה? אתה זקוק לשמן, הוא יאפשר לך לראות אותן, את הפיות," אמרה קייט, היא נטלה טיפה זעירה מן החומר ומרחה אותו על מצחה, "זה אמור להועיל…"
"איך את יודעת שזה יעבוד? ראית אי פעם פייה?" שאל ג'ונתן.
קייט הרהרה. "לא… אבל אני אראה בעזרת השמן, יש לי כאן כמה מדריכים, אתה יכול לעיין בהם אם תרצה…"
היא חיטטה באחד מן ארגזיה הרבים ושלפה ספר מאובק שכריכתו אדומה.
"אני חושבת שהספר הזה יעזור לך, ג'ון. אתה רוצה אותו? אני אשמח להשאיל-"
"לא תודה, קייט." אמר ג'ונתן, הוא הניד בראשו לשלילה, "אני לא הולך לשחק בחיפושים אחרי פיות במשך כל הקיץ."
קייט הסיטה קצוות שיער סוררת אל מאחורי אוזנה. "טוב."
ג'ונתן נאנח.
"אבל כשאני אלכוד פיה, אתה תראה שטעית!" אמרה, "ושאני צדקתי."
"את עומדת לשמור אותה?" שאל ג'ונתן בהלהבות מזויפת.
היא קפצה שפתיים. "הן ירגישו לא בנוח אם אלכוד אותם בכלוב, ומלבד זה. פיות יכולות להתנקם בי על כך, אני אלכוד אחת ואשחרר אותה."
"ומה הטעם בזה?" לגלג ג'ונתן, "ממילא, אין לך חברים לתפוס איתם פיות."
"לך יש חברים?" קייט השפילה את מבטה, היא התיישבה על מיטתה.
"לא בדיוק… היו לי חברים כשגרתי בלוס- אנג'לס, עם אימא שלי, ו- אבא!" מחה ג'ונתן, האמת, הוא הרגיש מעט בודד מאז עבר לאנגליה, הוא לא הצליח לרכוש חברים, וכמובן שלא להתחבר עם קייט, הוא שנא אותה, תיעב את המטורפת הקטנה.
קייט גיחכה. "זה לא נחשב."
"ברור שזה נחשב!" ג'ונתן הרגיש את ליבו נצבט, היא צדקה, לא היו לו חברים רבים מאז ומעולם.
"בסדר; אני יוצאת אל הנהר, למצוא פיות. אם אתה רוצה, אתה מוזמן להצטרף אלי." קייט נעצה אצבע גרומה בחזהו והספיגה עצמה בעוד שכבה מרבית של שמן, "הא…וג'ון, אתה יכול להשתמש בשמן הפיות אם תשנה את דעתך."
ג'ונתן גלגל את עיניו וצפה בה נעלמת מן העין.

***

בשעה חמש אחר הצהריים, בעוד שעת הדמדומים החלה- יצא ג'ונתן אל היער.
הוא מצא (כצפוי) את קייט עומדת למול גזע עץ, מהרהרת בקול רם למדי.
"מה את עושה?" השאלה הפתיעה אותה והיא הסתובבה לכיוונו של ג'ונתן בבהלה, היא הרכיבה משקפי קריאה חלודים בעלי מסגרת עבה שתאמה למבנה פניה העדינות.
" אני מחפשת מדריאדות , הן לא נפוצות כאן באנגליה, הא?". קייט זקפה גבה.
ג'ונתן הניד בראשו. "אין דבר כזה, מדריאדות!"
קייט צחקקה. "ברור שהן אמיתיות, אתה מוכן למרוח את שמן הפיות עליך? תוכל לראות אותן, זה מחזה מדהים, הן פשוט מופיעות- יוצאות מן העץ..!"
ג'ונתן הטה את ראשו בדאגה. "יוצאות מהעץ? השתגעת?!"
קייט החוותה בידה, מסמנת לו שירגע. "ברור שהן יוצאות מהעצים, בתור בנות דודתן של הדריאדות, תפקידן הוא לשמור על היער, בדיוק כמו הדריאדות. להעביד בפרך…"
ג'ונתן שוב קטע את דבריה הוא נקש על העץ,
"רואה, אין דבר כזה שנקרא; מדריאדות!"
קייט רקעה ברגלה. "היא נמלטה. אתה רוצה לנסות למצוא כמה מהאסירי הלילה? אני מחפשת כאלו שבועות. אבל אני די בטוחה שהן נפוצות בעיקר באמריקה, או במעיינות..? תוכל לבדוק את זה במדריך שנתתי לך?"
ג'ונתן שילב את זרועותיו. "לא לקחתי אותו, אבל כן לקחתי את השמן שלך, חשבתי שתזדקקי לו ב…משע החיפוש לך…" סינן.
היא חייכה אליו. "תודה, ג'ון, אתה ממש מועיל לי."
ג'ונתן הושיט לה באי רצון משווא את בקבוקון הזכוכית אשר נשא עליו מדבקה כחולה:
שמן פיות.
כשקרא את התווית חלחלה עברה בו.
קייט הביטה בעצים הסמוכים בשקיקה. "אני חושבת שהן די מגניבות…" מלמלה.
ג'ונתן גלגל את עיניו פעם נוספת והסתובב במקומו, הוא צעד לעבר הבית.
"להתראות, קייט." סינן.
הוא לא הסב את מבטו אליה ולא לרגע.