מעמקים- פרק11- כוחות הליבה

"אני מבין את כל עניין ה'חבר', אבל למה הוא הגיע לכאן? איך הוא מצא אותנו?" שאל קווין.
לוקסין הסמיק קלות. "טרטליאן הראה לי את הדרך, עקבתי אחרי הנבחר לכאן."
ג'ונתן התחלחל, עוד יצורי קסם אמורים לרדוף אחריו?
"איך זה שאני רואה אותך?" שאל כריסטיאן. "לא קיבלנו ראות, גם לא פרנצ'סקה."
קווין הרהר. "אני מניח שהקרבה לג'ון…"
"מה אנחנו אמורים לעשות איתו? מותר לי לטרוף אותו?" צחקה אביגיל.
הגמד נרעד, הוא זקף אצבע מפוחדת לכיוונה.
"לא באמת התכוונתי…"
"זה בסדר. אחת מחובותיי היא לשרת את הנבחר, הוד מעלתך,"אמר לוקסין.
ג'ונתן החוויר, הוד מעלתך?
"מה קורה כאן? למה הוא קורא לי הוד מעלתך? אני רק בן-אדם נורמלי-" רטן.
קווין נד בראשו. "עכשיו אתה לא, אתה נושא בתוכך את כוחו של הנבחר. אתה סוג של שד כרגע, נסה את הכוחות שלך."
"כוחות? קיבלתי כוחות?" ג'ונתן קיווה בכל ליבו שאלו כוחות ריפוי, קייט והוא היו בורחים ו…
מחשבותיו נקטעו.
אביגיל כחכחה בגרונה. "אתה אמור לנסות לגלות אותם, הם לא יפעלו בעצמם."
"אני לא יודע איך! זה כמו לגלות בין לילה שאתה זאב…!" ג'ונתן נעצר, "זו רק דוגמא."
היא נאנחה.
"בסדר-" אמר קווין, "עלינו למצוא מקום לאכול בו, לוקסין וטרטליאן יכולים… להישאר כאן."
ג'ונתן הנהן, הוא גווע. הפעם האחרונה בה אכל הייתה כשהגיעו ליער.
"אתה לא יכול לכשף מזון?" שאלה פרנצ'סקה.
קווין החוויר. "ובכן, אני מניח שכן," הוא הטה את ראשו והצביע על הרצפה המכוסה שטיח, בין רגע הופיע עליה סל פיקניק עמוס מכל טוב.
קווין שלף מתוכו ברוקולי מאודה. "זה לא בדיוק מה שהתכוונתי לעשות אבל…"
"אוכל!" הנום התנפל על הסל, הוא נטל לחיקו צלע בקר וזרק אותה אל פרנצ'סקה ברגע שראה מה טמן בחיקו.
"אוי!" רטנה, "אתה צריך לבדוק מה יש לפני שתחליט לזרוק את זה על אנשים!"
טרטליאן התעלם, הוא המשיך לזלול.
"אני בעד כל מה שיועיל לנו, נאגור כוחות," אמר כריסטיאן.
בניגוד לאחותו, הוא היה הרבה יותר שקט ,שליו וחכם. ג'ונתן הסב את מבטו אל השאר, הם כבר עסקו בזלילת המטעמים שבסל.
לג'ונתן לא היה תאבון.
קווין בלע ענב. "בוא, ג'ון. תאכל."
הוא נד בראשו וקווין משך בכתפיו. "אתה מזומן לאכול מתי שתרצה."
ג'ונתן התיישב על מיטתו לצד טרטליאן שכרסם מלפפון בחומץ יחד עם לוקסין.
"מה קרה הנבחר?" שאל לוקסין, הוא הניח את המלפפון על המיטה, היא התמלאה שמן.
"דבר." אמר ג'ונתן. הוא לא רצה לחלוק מחשבות עם גמד.
טרטליאן חייך, הוא שפשף את זרועותיו. "קר-"
ג'ונתן לא רצה להודות במקום קווין, אם הנום לא שם לב לשינוי הפתאומי במזג האוויר, מי גם?
אביגיל התיישבה לצידו, "אתה יודע, אין לך מה להיות מדוכדך, גם אני איבדתי אנשים שיקרים לי."
הוא רצה להתפרץ, קייט היא לא זר, היא אחותו. הוא התנער.
"זה בסדר. אני מקווה שלינה, תרפא אותה."
"היא תעשה כל שביכולתה," אמרה, "אני בטוחה בכך."
היא הביטה בו. ג'ונתן שקע בעיניה הירוקות. הוא האמין לה.

"תתעורר עצלן!" פרנצ'סקה ניערה אותו.
ג'ונתן פקח את עיניו, הוא לא זכר שנרדם.
השמש זרחה בעוז, קרניה חדרו מבעד לחלון החדר וסנוורו את ג'ונתן.
"מה- מה קרה? קייט?" מלמל, "איפה השאר?"
היא משכה בכתפייה. "הם יצאו אל העיר, לקנות כמה דברים. נשארתי כדי להשגיח עליך."
השיער הבהיר שלה נקלע לצמה דקה, חוטים שזורים בה. היא לבשה חולצה בעלת דוגמא מנומרת ומכנסי ג'ינס, לרגליה ננעלו כפכפי גומי.
"אנחנו אמורים להצטרף אליהם. ואתה היית אמור לישון פחות משמונה שעות!"
ג'ונתן תהה. מתי הוא נרדם?
"בסדר, אני בא," הוא נאנח, "היכן נמצאים טרטליאן ולוקסין?"
היא קפצה שפתיים. "הם יצאו מכאן עם איזו פיה, לברון דניר?"
ג'ונתן הנהן. " את מתכוונת לפיה שניסה להרוג אותנו כשחצינו את השטח שלו?"
"בדיוק!"
הוא הרגיש טיפש. כיצד היה יכול לאבד את טרטליאן, קייט תהרוג אותו- ובכן, לא בדיוק.