מעמקים- פרק12- לונדון

הם צעדו לאורך הטיילת, נהר התמזה גועש לצידם וגשם קל יורד.
ג'ונתן הביט בחבורת ברווזים השוחים אל מתחת לגשר הקרוב כדי להגן על עצמם מן הקור.
קייט הייתה אוהבת את המקום הזה, ללא כל ספק.
"ג'ון!" אביגיל נופפה לעברו בפראות, "למה הגעתם כל כך מאוחר?"
הוא שתק.
קווין וכריסטיאן עמדו זה לצד זה, הם לא פצו את פיהם, הם נראו כעוסים במעט…
"הנבחר נאלץ להתעכב, הוא בחר להזיל ריר במקום להתעורר." אמרה פרנצ'סקה.
סומק עז פשט על לחייו, "מה אנחנו אמורים לעשות?"
"לבלות בחברת בני האדם," אמר קווין, "אני מניח-"
פרנצ'סקה כחכחה בגרונה בכעס. ג'ונתן החניק צחוק.
"אני חושבת שנבלה את היום לשם שינוי, כמו בני- אנוש, ובכן, חלקנו," אמרה אביגיל.
פרנצ'סקה חייכה ברצון, חיוך שגרם לג'ונתן לרצות להתרפס על רגליו, כזה שאין לעמוד בפניו.
"ג'ונתן?" קווין ניער אותו, בזמן האחרון הוא שקע במחשבות, אך לא על פרנצ'סקה. היא הייתה קשורה איך שהוא אליו, הוא ידע.
כריסטיאן הנהן. "נמצא מה לעשות, אולי כדאי שננסה לעזור לג'ון לגלות את כוחותיו-"
אביגיל השתנקה, היא בלעה רוק. "נלך לשם!"
היא הצביעה בהתלהבות על הגלגל הענק שניצב לא רחוק משם, הביג- בן הזדקר לו ממול.
"גלגל ענק?" קווין זקף דבה, הצמידים שעל מפרק ידו היטלטלו. "את מצפה שנעלה על… זה?"
הוא נראה מזועזע מעצם המחשבה על העלייה למתק האנושי, אך ג'ונתן לא התנגד למעט כיף אנושי לחלוטין אחרי הטלטלה שעבר. בלי שדים, פיות, שדונים או חדי קרן.
ג'ונתן משך בכתפיו. "לי אין בעיה."
"מה שתגידו," זרקה פרנצ'סקה.

ג'ונתן המתין בתור העמוס המיועד לכניסה לגלגל הענק, הוא השקיף על לונדון כולה וג'ונתן תהה כיצד הספיקו לעבור אליה בלי כל הרגשה, מסעם החל באנגליה והזמן חלף, הם נסעו ללונדון הגדולה.
אביגיל הלהוטה עמדה לצידו, היא בחנה את המקום כאילו היה ספינת חלל ופלטה יבבות.
"אני לא מאמין שאני עושה את זה," נאנח קווין, הוא התקדם והושיט לסדרנית החביבה בכניסה כמה שטרות מכושפים. היא חייכה ונופפה להם לשלום.
סדרן אחר בדק את הכרטיסים שלהם והנהן, הוא פתח את התא, קווין החווה בידו ואור בהיר התגבש סביבם.
"כן- כן, אדון ביין. הקרון השמור שלך," אמר לפתע הסדרן, הוא הורה לכולם להיכנס. הקרון התחיל לנוע וג'ונתן מיהר להיכנס, הדלת נסגרה.
פרנצ'סקה נאנחה. "זה היה אדיר! אולי תשאיל לי כמה מהטריקים שלך?"
הוא לא העלה על שפתיו אף לא חיוך אחד.
"אף פעם לא נכנסתי לקרון, ובכן, לקרון רכבת, אבל לא לקרון גלגל ענק!" אמרה אביגיל.
כריסטיאן גיחך. "תא."
ג'ונתן השקיף על הנוף, הוא בהה באנשים הרבים וחייך, יד נגעה בכתפו.
"פרנצ'סקה?"
היא עמדה מאחוריו, האחרים ישבו על הספסלים שבמרכז התא או הביטו החוצה מן קירות הזכוכית.
פרנצ'סקה החווירה, אולי מבושה, היא התיישבה על רצפת התא. "חייתי כאן פעם, הייתה לי משפחה, כמו לך. ואח… כריסטיאן נשאר איתי, אבל לא… אף עם לא הייתה לי אחות כל כך מסורה, אני בטוחה שהיא הייתה דואגת לך עם המצב היה שונה. אני מבינה אותך, ג'ון."
"תקראי לי, ג'ונתן." אמר בעצב.
היא חייכה חיוך זחוח. "בסדר, ג'ונתן."
"אני מקווה שלא הפרעתי לנבחר להתעסק בענייני הנבחר שלו."
הוא צחקק ברכות.
הצבע חזר לפניה, היא צחקה.
"אני יכול לשאול אותך משהו?"
היא הנהנה.
"הכוחות שלי. מה את היית עושה איתם? איך היית מנצלת אותם?" שאל.
"אני לא יודעת," פרנצ'סקה הרהרה. "הרבה דברים הייתי משנה כאן- הרבה דברים."