מעמקים- פרק14- התעוררות- מוקדש לkarinrin55

ג'ונתן לא ציפה למצוא את עצמו עומד למול…
הוא לא בדיוק ראה את הדמות.
היא עמדה בתוך סבך העצים שבסמוך לביתה של קסיליר.
היה לה גוף שרירי וחטוב אך בוא בזמן דקיק ועדין,
שיער ארוך שגלש על גבו זהר באור קלוש, מעל ג'ונתן עופפה דמות מוכרת, היא החמיצה פנים ומלמלה משהו על חץ.
"ווינטר!" צהל.
היא עופפה למולו, שפתיה המלאות מעוקלות לחצי חיוך- היא לבשה שמלה לבנה נטולת שרוולים.
הנער סינן דבר כלשהו. "מי הוא?"
ווינטר צקצקה בלשונה. "זה הוא הנבחר, ג'ונתן. למה אתה נמצא כאן?"
"למה את נמצאת כאן?"
היא הרהרה. "קווין, שלח אותי ואת רוס לחפש אותך, למה אתה נמצא במחנה של בהרן? האם אמורה להיות זאת סוג של תוכנית בריחה?"
"בהרן?!" ג'ונתן עיקם את אפו, "את מתכוונת להגיד לי שהמעסיק המשונה הזה של קסיליר, הוא בהרן? השד שמנסה לחסל אותי?"
"בדיוק-"
רוס הנהן. הוא התקדם ונגלה בבירור; הוא לבש חליפת צייד מחויטת בשחור- כחול, עיניו תכולות ושערו זהוב- חום וארוך.
"אם ניסת להיכנס למלכודת מוות, זה המקום המתאים. עקבת אחרי הדג'ן? אתה השתגעת?!"
ג'ונתן תהה. "מה הוא דג'ן?"
"סוג של ג'ין," אמרה ווינטר, "הוא דומה לבני- אדם, מוסווה ומהפנט אחרים כדי שיתאהבו בו, מה חשבת כשראית את קסיליר? הרגשת אליה משהו?" היא אמרה זאת בלעג רב, כאילו לפיות אין רגשות רבים.
הוא חשב, קסיליר באמת נראתה, הממ… מושכת- אבל הוא לא רצה לעשות משהו שגוי, הוא באמת התאהב בה? איך עשה דבר נורא שכזה?
"איך הגעתם לכאן?" ג'ונתן התעלם משאלתה של ווינטר.
רוס זקף את מבטו. "בעזרת חד- קרן, הם מאוד נדיבים."
ג'ונתן פלט נחרת צחוק. "הם באמת קיימים? קייט, הייתה משתגעת לראות…"
"נרכב עליו בדרך חזרה," אמר רוס, "שמו אסליס, התנהג אליו בנימוס."
אבל… הוא רצה למחות, אין סיכוי שקסיליר רוצה להשמיד אותו, היא כל כך- שדה?!
חץ נורה לעברה של קסיליר הזועמת, עיניה החודרות קיבלו גוון בהיר, כשל שנהב.
"אל תיקחו אותו! אף אחד לא ייקח אותו!" צעקה, "בלעדיו האדון לא יחזיר לי את סנסיל!"
"סנסיל?!" ג'ונתן זקף גבה.
"החבר שלה, הוא ג'יני," נאנק רוס, "הוא נכלא במהלך הקרב הקודם עם בהרן, שהתקיים לפני חמש מאות שנה!"
ווינטר זקפה אצבע, אור נורה לכיוון קסיליר. לא היה נדמה שהמכה הכאיבה לה.
"הסתלקו מכאן ואתן לכם כל הון שבעולם! שחררו את הנבחר!"
ג'ונתן נאנח. "אם את כל כך רוצה… לא."
היא נהמה.
עוד חץ נורה לעבר השדה, הוא פגע בעורפה, דם שקוף כמים חלחל ממנה ונטף על האדמה.
רוס התגלגל הצידה במיומנות. "רוצו! קדימה ,ווינטר!"
הפיה הנהנה והובילה את ג'ונתן אל מרכבה זהובה מקושטת בעיטורי פרחים, חד קרן נקשר אליה, היו לו כנפיים דקיקות, כמעט שקופות, לצידו אכל לו עשב, פגסוס לבן.
חד הקרן היה יפיפייה, עיניו שחורות כפיח וקרנו לבנה ונוצצת, צבע רעמתו לבן- פנינים הבזיקו בה,
פרסותיו כוסו פרווה שגרמה לו להראות כאילו הוא לובש מגפונים.
"חשבתי שחדי- קרן לא עפים," ג'ונתן בלע רוק.
ווינטר החוותה בידה. "זה קסם, הכנפיים שלו יתפוגגו בעוד כמה שעות. הוא יודע לעוף."
"קדימה!" רוס דרבן אותם, הם צהלו ופרשו כנפיים בעוד הוא קופץ אל תוך המרכבה ומתנשף.
"הו. הם חיכו לך."
הוא הצביע על חבורה שכללה את טרטליאן, לוקסין ולא אחר מלברון דניר.
"מה אתה עושה כאן?" סינן לברון, "חשבתי שבהרן חיסל אותך."
"ואני חשבתי אותו הדבר לגבי, צ'רלי." גיחך.
הפיה הסמיק קלות, הוא נאנח. "ברוך שובך, נבחר. אני עדין כועס על כך שגנבת את מה שהיה יקר לי,
תפקידנו היה להגן עליה מידך. כדי שלא תשחרר את בהרן. הוא עוד לא התגבש בצורתו המקורית,
בנתיים, יחפש הוא גוף לשכון בו."
ג'ונתן הרהר. "איפה הוא יוכל למצוא כזה?"
לברון משך בכתפיו. "אני לא חושב שמצוי אחד שכזה, הוא זקוק לגוף בריא ומתאים, דרכו יוכל לפגוע בנבחר."

קייט:
קייט התעוררה בבהלה, היא הוצפה זיעה קרה.
לצידה עמדה נערה זרה לה, היה לה שיער בלונדיני ומבט חביב.
"מי את? ג'ונתן? איפה הוא?"
הנערה קפצה שפתיים. "הוא היכן שהוא בלונדון. את זוכרת מה שמך?"
"קייט סקוט," אמרה בלהט.
הנערה הנהנה. "אני לינה, ידידה של אביגיל וקווין. הם השאירו אותי כדי שאטפל בך, הכול בסדר? אנו אמורות להצטרף אליהם בקרוב מאוד."
היא חשה הקלה, לפגוש שוב את ג'ונתן, ולפגוש את קווין ו…מי שלא תהיה אביגיל.
היא הרגישה כאילו חלפה בה אדוות רוח קטנה, היא הוארה באור אדום אך לא היה נדמה כי לינה הבחינה בכך.
"אני מכינה את שיקוי כדי להגיע אליהם, נשתגר לשם, זה עלול לקחת כמה זמן." אמרה לינה.
"השתמשי בכל הזמן שבעולם…"