מעמקים- פרק15- קייט- מוקדש לנ.ר5

ג'ונתן השקיף על הנוף, הוא טפח על גבו של חד- הקרן.
"אני מקווה שאתה אוהב את המקום, נחנה כאן, מתחת למפל אם-סיטי." אמרה ווינטר.
זה היה מפל יפיפייה, גבוה ממפלי הניאגרה, מים מתוקים זרמו בו.
"מתי אפגוש את החברים שלי?" שאל ג'ונתן בציפיה.
רוס הרהר. "זה תלוי בקצב שלנו, אולי בעוד יומיים, הם נמצאים כאן- בכפר קרוב."
הפגסוס הלבן צהל, הוא דאה לכיוון המפל, ג'ונתן התכונן.
בום!
הם נחתו הישר בתוכו, בתוך מערה קטנה וקרה, הנוף בחוץ נראה מטושטש וערפילי בגלל המים הזורמים.
"מה?!" רטנה ווינטר, "לברון, אתה זה שגרמת למרכבה לסטות כך?"
הוא משך בכתפיו באגביות. "אל דאגה מותק, לא קרה לה כלום-"
היא נעצה בו מבט זועף, נראה היה שלשניהם הייתה היסטוריה ארוכה יחד.
"קדימה, עלינו להבעיר אש לפני שהשמש תשקע," אמר רוס. הוא שלף שתי אבנים שחורות כבזלת, מצופות שקעים, הוא חיכך אותן זו בזו ונטל כמה זרדים שנתפסו בגלגלי המרכבה.
האש הוצתה.
"זה כל כך… יפה…" לחשה ווינטר, היא הושיטה את ידה אל האש.
ג'ונתן רעד, הוא היה רטוב וספוג זיעה, לא בדיוק הריח הנהדר ביותר שיצא לאנשים להריח מעולם.
הוא עצם את עיניו ונשען על דופן המערה, ווינטר התקרבה אליו והתכרבלה בתוך חולצתו הרטובה, היא חייכה.
הוא פקח את עיניו במעט, חריץ קטן נפתח, כדי שיוכל לפקח על המקום,
לברון הביט בפיה המנמנמת בשקיקה, כאילו חמד אותה לעצמו. רוס הביט בשמש השוקעת לעיתה, הוא חייך.
ג'ונתן עצם את עיניו לחלוטין, הוא היה יכול לשמוע את צהלות הסוסים המרגיעות, ואת פכפוך המים.

"הנבחר?" ווינטר נשקה למצחו, "כבר בוקר."
הוא פקח את עיניו לרווחה.
חד- הקרן והפגסוס עמדו, מוכנים לתזוזה, בתוך המרכבה ישבו רוס, טרטליאן, לוקסין ולברון.
"קדימה הנבחר. מסע ארוך מצפה לנו!"

קייט:
קייט לא אהבה להשתגר, או בכלל טיסות, הם תמיד היו עושות לה בחילה.
היא סרקה את הסביבה, לינה עמדה לצידה, ידה נשענת על אחד העצים.
"קווין? ג'ון?" שאלה בציפיה. אף אחד לא ענה.
היא החלה להתייאש, אם קווין נטש אותה…
"קייט!" קרא, הוא פסע אליה מתוך היער, מלווה בחבורה זרה לה.
השיער הכהה שלו נראה פרוע מתמיד, כאילו בחר לעבור בתוך סופת טורנדו בדרך, הוא חייך אליה חיוך רחב.
קייט רצתה לחבק אותו, אך נרתעה. הוא הקדים אותה.
"אלו, פרנצ'סקה, כריסטיאן ואביגיל, הם התלוו אלינו," אמר קווין, הוא הניח את ידיו על מותניה.
"היי," אמרה נערה גבוהת קומה בעלת שיער חום- בהיר, היא לא הפסיקה לנוע, "את בטח קייט."
"פרנצ'סקה," אמרה נערה שנייה, נמוכה הרבה יותר מאביגיל, היה לה שיער בלונדיני- כמעט לבן, הבחור שלצידה נראה מאוד דומה לה, אך לו היו תווי פנים יפים, כאילו חקקו אותם באבן.
"ואיפה ג'ונתן?" שאלה קייט. היא בחנה את מלבושיו של קווין, הוא לבש סווטשרט רחב ומכנסי ג'ינס, הוא נעל נעלי סניקרס בהירות.
קווין הרהר. "הוא עם טרטליאן, קרוב לכאן, הם יגיעו בעוד כמה ימים."
"הוא בסדר? ומי זה טרטליאן?!" השם לא היה מוכר לה, אם הוא הכיר עוד יצורי קסם…
לינה חייכה. "הנום שלך."
"הוא בטוח ומוגן בידי הנבחר," אמר כריסטיאן בזלזול.
"הנבחר?"
קווין נאנח. "בואי איתי, יש לנו הרבה על מה לדבר…"

הוא הוביל אותה אל החוף הקרוב, בסמוך ליער.
קייט לא הייתה מתנגדת לבנות שם בית- הנוף היה מאוד מיוחד.
"אז… שם הנום שלי הוא טרטליאן," אמרה קייט, "וזה לא הדבר החשוב…"
"לא בדיוק-" קווין ניסה לחייך, "אחיך שד עכשיו."
קייט הפסיקה לחייך, "קווין! אמרת שאתה מכשף טוב!"
"לא!" הוא נענע את ראשו, "אחיך הוא הנבחר, גיבור מנבואה שעתיד להציל אותנו מהשד הנורא השתחרר מהליבה, בהרן."
"ידעת על זה?" אמרה קייט, "אז למה לא סיפרת לי ולג'ון?"
"אסור לי להתערב בגורל, הוא אדם מיוחד, בדיוק כמוך."
זה גרם לה לשמוח.
הוא פשט את נעליו והתיישב על החול, בנקודה בה הגלים נוגעים בכפות רגליו, קייט עשתה כמוהו.
"הוא זקוק לתרגול, כשיהיה מוכן; הוא ישמיד את בהרן," אמר קווין בנחת.
קייט פחדה להגיד משהו. "אבל הוא יודע להביס מפלצות רק במשחקי מחשב ושטויות כאלה, הוא לא יודע איך להביס שד!"
"גם אני," הודה, "אך הוא עוד ילמד, כוח חבוי בתוכו, כוח על- טבעי."
קייט השתדלה שלהראות רצינית, אחיה שד? מה פתאום?!
קווין הביט בה בתהייה, הוא הוריד את הסווטשרט שלו ועטף אותה. "קחי, קר כאן בלילות."
היא חייכה, ונישקה אותו.
קווין פער את עיניו וקייט התנתקה ממנו במהירות, מה עשתה? היא התנהגה כמו פרא אדם.
הוא שתק, כנראה לא היה לו מה להגיד.
"אני מצטערת כל כך…" לחשה, "זה לא היה בכוונה אני-"
הפעם, הוא נישק אותה, מגע שפתיו היה רך וקר, מדהים; קייט התענגה על כל שנייה.