מעמקים- פרק2- 'פיות ג'ונתן, מצאתי פיות!'

ג'ונתן התעורר ביום שלמחרת בשל קריאותיה הנרגשות של קייט.
הוא קם באי רצון ממיטתו החדשה ויצא מהחדר, הוא השתדל להראות זעוף עד כמה שהיה יכול.
ג'ונתן ירד במדרגות אל הקומה התחתונה וזקף גבה למראה קייט הנרגשת.
היא לבשה מכנסי ג'ינס קצרים וחולצת טי שירט מסורבלת בכחול כהה. השיער שלה נאסף בעזרת סרט בד אדום- בוהק.
"פיות, ג'ונתן! מצאתי פיות!" קראה. הוא התחלחל מכך שאמרה את שמו המלא ולא ג'ון או ג'וני, במקרה הטוב.
"איפה בדיוק נמצאות ה'פיות'?" אמר ג'ונתן.
קייט חייכה חיוך רחב והצביעה על דלת הכניסה. "בנהר, הן מתגודדות סביבו, חשבתי לבדוק מה מושך אותן לשם, אם האפשרות לזמן אותן כל כך בקלות בעזרת החומר שבנהר; אני אוכל לזמן פיות מת שארצה!"
"נקודה מעניינת," הרהר ג'ונתן, "הדבר היחיד שחסר בתוכנית הזו הוא הפיות!"
הוא כל כך רצה להוסיף: "גם המוח שלך חסר." אך הוא לא רצה להסתכן בקבלת עונש מאביו.
"הן כן קיימות!"
"הן לא קיימות!"
קייט הכתה במצחה בעזרת כף ידה. "אני יכולה להשיג לך הוכחות. תמרח מעט שמן ו-"
"אני לא הולך למרוח את זה!". רטן.
ג'ונתן השפיל את מבטו אל מכנסייה של קייט, לחגורה הוצמדו כמה דברים:
אולר, מראת כיס קטנה, בקבוקון זכוכית מלא נוזל ופנקס רישומים. הוא נתחב בתוך כיסה, ג'ונתן היה יכול לראות כותרת אחת בלבד; באנשי. ציור קטן קושקש מתחת למילים- ג'ונתן הביט בו, זו הייתה אישה, בעלת שיער ארוך וכהה ופנים מקומטות, שיניה מלוכלכות מדם והיא לובשת שמלת מלמלה נפוחה.
"זה קיים?" שאל לפתע ג'ונתן.
קייט הרהרה במקצת, היא קלטה את מבטו. "כן, אבל הן חיות רק בסקוטלנד וגרנלנד, רחוק מכאן."
"גרנלנד לא כל כך רחוקה," הצהיר ג'ון.
היא הנהנה, לג'ונתן ידע שהיא לא האזינה לו.
"טוב- אני יוצאת לחפש לי פיות. אתה רוצה לעזור..?"
"כבר אמרתי שלא!" ג'ון רקע ברגלו.
קייט חרצה לו לשון. "אני אגיד לאבא שלך שהשארת אותי לבדי, ביער, לטבוע בנהר…"
ג'ונתן נמלא כעס עז, היא מאיימת עליו; היא לא רק מוזרה, היא תחמנית. לחייו האדימו ונחיריו התרחבו.
"טוב בסדר!" הוא נפנף בידיו לשלילה, "אני אלך איתך, אבל אם לא יהיו שם פיות. חבל שתבזבזי את הזמן שלי."
קייט נעלה זוג כפכפי אצבע בצבע סגול –לילך, היא פתחה את דלת הכניסה. "אני אצטרך אותך, ג'ון. כדי למצוא את הדרך בחזרה לכאן. כמובן אחרי שנמצא פיות."
הוא החליק את ידו במורד שערותיו הזהובות, לג'ונתן ממש לא התחשק לבלות את היום עם קייט בחיפוש אחר פיות, שדונים, והגרוע מכל, באנשי; ג'ונתן ממש לא רצה לפגוש אחת כזאת.
"נצא!" אמרה קייט.
ג'ונתן הריע בהתרגשות מזויפת.
קייט החלה להתרחק משטח הבית, היא נכנסה אל היער והנוף השתנה.
עצי אורן נזקרו מכל עבר, כמו מחטים ננעצו בידו השמאלית של ג'ונתן, הוא נאנק בכאב.
דם ניגר על אצבעותיו והוא השתדל שלא לצעוק, הוא פחד שקייט תלעג לו.
"איפה הפיות האלה שלך?"
"במעמקי היער, הנהר זורם שם…אולי נמצא שם כמה." השיבה.
ג'ונתן צעד ללא רצון מאחוריה.

"הגענו!"
קייט השליכה את מגפיה אל הגדה ונכנסה אל תוך הנהר, המים זרמו והגיעו עד לשוקיה.
"מה את עושה?" שאל ג'ונתן.
"מחפשת פיות, אבל גם משכשכת. "האמת, כמה מהאסירי כאן באנגליה מאוד נחמדות, מישהו דואג להן?"
ג'ונתן זקף גבה, "מה זה אוסירי?"
"אסירי," הדגישה קייט, "הן חיות בנחלים ויוצאות בשעת ערב כדי להטריד עופות המנסים ללון על הגדה או דגים, הן מאוד שובבות. כמו ניאדות."
ג'ונתן התכוון לברר מה היא ניאדה אך עצר עצמו, הוא לא התכוון להפוך בין לילה להעתק של קייט.
קייט פשפשה בתוך כיסיה, היא שלפה שקיק בד שקוף ופיזרה את תכולתו אל תוך כפות ידיה.
"מה זה?" שאל ג'ונתן, הוא לא רצה שאביו ולורה יאשימו אותו בהרעלת קייט בעזרת אבקת קסמים.
קייט גיחכה. "זו אבקה לשיפור הראות, אתה יודע, כדי לראות פיות, ויצורי קסם…"
ג'ונתן חשק שיניים אילו היה יכול, הוא היה בועט את קייט המשונה לתוך המים, אבל לא היה נדמה שבעיטה באה בחשבון.
היא בלעה את האבקה ומצחה התקמט. "הטעם של זה אף פעם לא השתפר."
ג'ונתן הזעיף פנים, הוא הפנה אליה את גבו והחל לצעוד לכיוון הבית.
"מה אתה עושה?" שאלה קייט.
הוא הצטמרר. "אני חוזר הביתה, הגשם מתחיל."
קייט יצאה מהנהר בדילוגים עליזים והניחה את ידה על כתפו, הוא התרחק והסיר את ידה.
ג'ונתן הסתובב לכיוונה, היא הרימה את מבטה מעלה, אל השמיים- טיפת גשם זלגה במורד אפה.
"פיות יוצאות בגשם, קדימה, נבדוק את המלכודות שלי."
ג'ונתן נשך את שפתו התחתונה. "מתי התקנת מלכודות?"
קייט שתקה, היא פילסה לה דרך בין קני הסוף ושלפה נייר זבובים בגוון צהבהב מתוך העשב הצומח בסמוך לגדה.
"נייר זבובים?" הוא צחק, "זה לוכד הפיות המדהים שלך?"
קייט שלפה מתוך הנייר משהו, היא לא החזיקה דבר- אך התנועה נראתה מאוד משכנעת.
"תפסתי אחת!" הריעה, "אולי תנסה אתה, ג'ון?"
הוא נד בראשו, "אני לא חושב שהחומרים שלך ישפיעו עלי."
"אתה רוצה לנסות את זה?" קייט שלפה מתוך אחד הכיסים שלה אבן מחוררת במרכזה, מלבד החור, היא נראתה כמו אבן רגילה לכל מצב.
"אבן?" גיחך, "את באמת מצפה ממני להשתמש באבן?"
היא הנהנה במרץ, חיוך התפשט על שפתיה. "כן- היא תעניק לך ראות. במקרה שלנו, פיות מעניקות ראות מרצונן לבני-אנוש במקרים ממש מיוחדים, האבן יכולה להעניק לך ראות, הבט בחור."
גודלו היה כשל אישון אנושי, כאילו הותאם במיוחד לג'ונתן, הוא הצמיד אותו לעינו ומשך בכתפיו;
זה עדיף על לבלוע אבקה, חשב.
הוא הביט בקייט בהשתהות, היא לא השתנתה כלל.
"אל תסתכל עלי, אידיוט! על הפיות!"
הוא הפנה את מבטו אל נייר הזבובים שבו אחזה- הוצמד עליו יצור שגודלו כשמונה סנטימטרים בערך:
פייה.
"מה זה אמור להיות?!" ג'ונתן בלע את רוקו.
קייט צחקקה. "זו פיה."
הוא הביט בה פעם נוספת, היו לה עיניים כחולות ועמקות, ושיער חום כהה עם גוונים לבנים כשלג בין כמה וכמה שערות. היה לה ציור קטנטן של משהו אשר נראה כמו פתית שלג על כף ידה הימנית- היה קשה מעט להבחין בו בגלל הגוון החיוור של עורה היפיפה. מה שהרתיע את ג'ונתן הייתה העובדה הנוראה, היא לא לבשה דבר.
"היא לא אמיתית!" מחה ג'ונתן, אף על פי שהפיה נראתה אמיתית מאוד.
קייט הניחה את ידיה על מותנייה, "היא כן אמיתית! יש מליון כאלו כאן!"
הוא שתק וצמצם את עיניו, הוא נטל את הפייה מתוך אצבעותיה של קייט ומישש אותה בעדינות מרבית.
"היי!" צפצפה הפיה, "אתה יודע שאני יכולה להרגיש את זה!"
ג'ונתן נרעד, הוא כשל לאחור וקייט תפסה אותו, הפיה נמלטה מאחיזתו.
"שלום לך, גבירה נכבדת," אמרה קייט, היא הושיטה אצבע מפוחדת לעברה של הפיה, היא נחתה עליה ברוגע.
הפייה קפצה שפתיים, וג'ונתן חזר להביט בה, היא הייתה מאוד יפה, כמו הנשים האלו בפרסומות לשמפו, ואפילו יותר, היו לה פנים נטולות גיל ויופי טבעי שקרן ממנה בהילה של אור.
"אני ווינטר," חייכה, היא קדה קידה קטנטנה על אצבעה של קייט ופרשה את כנפיה,
הן היו דקיקות יותר מנייר, לג'ונתן הייתה תחושה שאם יגע בהם ביותר כוח מזה שהן מסוגלות לשאת הן יתפרקו לרסיסים. היה להן גוון תכול, יפיפה וקודר.
"איזו סוג של פיה את?" שאל קייט בהערצה, היא הביטה בפיה כאילו הייתה דבר קסום, מה שהיה נכון לרגע זה.
ווינטר חייכה בגאווה, "פיית מים, האין זה ברור?"
המילים שבקעו מפיה נשמעו כמו חלק מפיוט קצר, כאילו כל חייה הם מחזמר אחד גדול, מלא קסם.
"את… אמיתית?" גמגם ג'ונתן. הפייה הסתובבה אליו, עיניה הגדולות ירו גיצים לכל עבר אך גם פיזרו שלווה והקרינו יופי טהור.
הפיה הבליחה לרגע קט ושבה לצורתה המקורית, היא הבהבה קלות. "אני מצטערת."
"כבר שנים שאני מנסה למקד ולתעל את האנרגיה שלי, זה די קשה."
היא נצצה באור בוהק ולבן ושמלה בהירה ונוצצת הופיעה על גופה החשוף, היא כיסתה את כל כולה.
"איך עשית את זה?" שאל ג'ונתן בלחישה.
הפייה הטתה את ראשה. "התרכזתי, רוב גופי עשוי אנרגיה. אני חושבת שהנערה מודעת לכך."
קייט הנהנה במרץ ושרבטה דבר מה בתוך פנקס הרישומים שלה.
ג'ונתן קמץ את ידו לאגרוף ושמר בתוכה את האבן, ווינטר נעלמה, רק קייט עמדה שם, משוחחת עם האוויר.
הוא חולם, זה הכול. הרגיע עצמו- גזים מהשיקויים המשונים של קייט השפיעו עליו, הוא לא משוגע…
לחיצה קטנטנה הורגשה על מצחו, לחיו התלהטו. ווינטר הופיעה פעם נוספת, היא שילבה את זרועותיה זו בזו וחייכה חיוך משביע רצון.
ג'ונתן עפעף בריסיו באי הבנה. "איך אני רואה אותה?"
"טוב…" קייט התיישבה על הגדה, "היא נישקה אותך, למזלך. הייתי חולמת שזה יקרה לי!"
לא כצפוי, הפייה התעופפה משם, חגה במעגלים ונעלמה.
"אני מדמיין, נכון? תגידי לי שאני מדמיין!" עיניו צרבו, הוא קיווה שקייט לא שמה לב לכך.
היא נשכה את שפתיה בדאגה. "אתה לא מדמיין דבר."
"אני כן, קייט!" מחה, "את סתם משוגעת! אני לא מאמין בקשקושים האלה!"
"היא העניקה לך ראות, אתה יודע את זה. לא תוכל להתחמק." אמרה קייט.
"אני לא רוצה אותה! שום ראות!" רטן ג'ונתן, הוא מחץ את עשבי הטחב הגדלים באדמת היער, תחת רגליו.
קייט משכה באפה, היא הנהנה והחלה להתרחק. "אני אלך."
הוא צעד אחריה, מפלס לו דרך בין העצים ושותק. קייט צדקה? היא לא משוגעת?
השאלות הציפו את מוחו.