מעמקים-פרק3- דמעותיו של נום

ג'ונתן לא התכוון לפלוט צווחה שכזו, בטח שלא ליד קייט. אבל הוא היה די בטוח שראשים משונים לא אמורים לצוץ מתוך המים.
זה היה ראשה של נערה, או אולי אישה? ג'ון לא הצליח להבדיל, פניה היו נטולות גיל כשל ווינטר, פיית המים.
היה לה שיער חום ככה וגלי שהתפזר סביב פניה העגולות, לחיים סמוקות ועיני שקד מלוכסנות במעט, כל כך יפה… ג'ונתן התאפק שלא להתקרב אליה, היא זמזמה מנגינה לא מוכרת לו, הוא התקרב, עוד ועוד…
"ג'ון!"
זעקתה של קייט החזירה אותו לחיים. היא נצבעה בגוון אדמה, התלכלכה מהבוץ שעל גדת הנהר, ברכיה השתפשפו ונצבעו באדום עז, דם.
"השתגעת? לתת לניאדה למשוך אותה ככה?! אתה מטורף?!"
הוא רצה לענות בכנות אך לא רצה לפגוע בה. "כנראה. היא ניסתה להטביע אותי?"
ג'ונתן נראה המום בדיוק כמותה אך השתדל להפגין אומץ.
"כן- זה הטבע שלהן. לא כדאי להתקרב לאזור הזה של הנהר, הן אוהבות לרחוץ את עצמן בתוך מפלים." אמרה קייט, היא החווירה, הנמשים שעל פניה נעלמו כלא היו, "אני חושבת שווינטר, חזרה. שוחחתי איתה כשהלכת לקנות…איך קוראים לזה?"
ג'ון נפח את חזהו. "משחק וידאו."
קייט הנהנה, האי חלפה על פניו בריצה מהירה ונכנסה עמוק יותר, אל היער.
היא נעצרה בסמוך לגדה בה הוצב המלכודת שלכדה את ווינטר לפני שעות מספר.
הפיה ישבה על גזע עץ בסמוך אליהם, הראות שהעניקה לג'ונתן החלה להיחלש, הוא בעצמו נחלש.
היא תלשה עלי תלתן ומנתה אותם אחד אחד, כמה פיות השתובבו מסביב.
קייט חפנה לעצמה עוד כמה גרגרי אבקה, היא בלעה אותם. "היי, ווינטר."
הפיה הסתובבה לעברם, היא אחזה במשהו שהזכיר לו…
"זו מראה?!" שאל.
ווינטר הנהנה, היא התעופפה לכיוון ג'ונתן ונישקה אותו על שפתיו, מגע שפתיה היה חמים ועדין. היא הושיטה לו את המראה,
אך זו לא הייתה מראה, לא הייתה זאת יותר מטיפת מים קפואה.
היא התמוססה בתוך שניות ספורות על אצבעו של ג'ונתן ההמום.
לפני שהספיק לדבר, הוא מצא את ווינטר וקייט שקועות בשיחה עמוקה בנושא 'פיות'.
פיה נוספת חלפה על פניו, היו לה פנים חרושות קמטים, אבל לא כאלו שכיערו אותה, היא נראתה נהדר- כאילו הקמטים הם חלק מיופייה הטבעי. היה לה שיער בהיר, כשל ג'ונתן, ועיניים שחורות משחור.
"ג'ון?" קייט טלטלה אותו. הפיה התעופפה משם.
"מה?" זרק, "מה את רוצה?"
קייט הסמיקה קלות. "אנחנו צריכים לחזור, השמש שוקעת."
ג'ונתן הנהן, הוא שלח מבט חטוף אל ווינטר, היא נראתה כל כך אמיתית, אבל לא! אין דבר כזה, הוא מדמיין. זה יצר מחשבותיו, הוא הפך למטורלל, ממש כמו קייט…
"אתה בא?" שאלה, היא תפסה בידו. ידה הייתה חמימה וקטנה לעומת ידו המסורבלת והגדולה, הוא הרגיש מעט נבוך, "אתה חושב שנצליח למצוא חד-קרן? הוא נפוץ במערב אירופה, ביפן וב…אסיה… חבל שאנחנו לא גרים באסיה, היית רוצה לגור באסיה?"
ג'ונתן גרר אותה לאורך הדרך בזמן שהיא ממלמלת דברים כמו: חייבים למצוא חד קרן, אתה חושב לנסות לחפש אלפים? או שטויות כאלה ואחרות.

ג'ונתן שכב על מיטתה בשעה שקייט התרחצה.
הוא דפדף במדריך בעל הכריכה האדומה. האיורים היו כל כך משכנעים, פיות, שדונים, אלפים…
הם נראו בדיוק כמו שהם, ובכן- הפייה, לג'ון אף פעם לא יצא לראות שדון או אלף…
היו שם שתיים, אחת נקבה ללא כל ספק והשני, זכר?
ג'ונתן נחרד למראה התמונה, הוא עמד שם, פורש את כנפיו, אזור חלציו חשוף לראווה. אך לא היה זה מה שעניין את ג'ונתן,
כיצד אפשרי שזכרים נמצאים בין הנקבות? הוא תמיד חשב שפיות בוקעות מפרחים או משהו כזה, אבל ממש לא..!
קייט יצאה מחדר הרחצה, גופה נכרך במגבת לבנה, שערה טפטף מים.
ג'ונתן הרגיש נבוך למראה, איך היא מעזה להיכנס לחדר בלי ללבוש משהו?!
מאיזו ארץ משוגעת היא עברה לאנגליה?!
שאלותיו נענו כשלורה נכנסה לחדר, אוחזת במגש של עוגיות חמאה וקנקן תה, שתי כוסות קרמיקה הונחו לצידו.
היא השתנקה, המגש נפל מידיה והתנפץ על הרצפה בקול קרקוש,
קייט נאנחה, היא אספה את שברי הקנקן ומלמלה משהו.
לורה יצאה מהחדר בפנים זעופות, גוררת אחריה את בתה ומותירה את שברי המגש מאחוריהן.
ג'ונתן קם מהמיטה, הוא יצא מהחדר, עוקף את חדרה של לורה ואביו ויורד במדרגות.
הוא התיישב למול שולחן המטבח, זה היה שולחן עשוי עץ מייפל, ג'ק קנה לאמו, מלודי אותו כשהחליטו לחיות יחד ולהקים משפחה…
משפחה, המלה דנדנה באוזניו כעשרות פעמונים המצלצלים ללא הרף.

הוא התעורר, ראשו נשען על השולחן.
קייט ישבה על כיסא לצידו, אפה נתחב לתוך ספר בעל כריכה רכה.
"כמה זמן ישנתי?!" הוא התעורר בבהלה.
קייט שתקה, היא לעסה את הכריך אשר אחזה בידה הפנויה ברעש רב.
"כמה זמן ישנתי?!" ג'ונתן חזר על דבריו.
היא הסיטה את הספר מפניה. "היי ג'ון."
ג'ונתן הנהן, הוא הביט בנוף אשר נשקף מחלון המטבח. זו הייתה שעת ערב, הירח עמד במרכז המרומים וחושך סרר בכל פינה. הוא היה אמור לחפש יחד עם קייט עוד כמה 'יצורי קסם' מטופשים, למזלו הוא התחמק מכך.
הבית היה שקט, יותר מדי שקט, בלי מילות האהבה הדוחות שאביו ואמא של קייט לוחשים זה לזו, בלי חריקות המכונית החוזרות ונשנות.
"איפה אבא שלי?" שאל.
קייט דפדפה בספרה. "הוא נסע עם אמא שלי, ליריד, מחוץ לעיר. הם חוזרים בעוד שלושה ימים בערך…"
ג'ונתן שיער שהם עזבו אותם כדי שילדיהם ילמדו להסתדר האחד עם השני, מה שלא יקרה לעולם, הוא לא הולך לחבב את ה- חולת יצורים הזו גם לא בעוד מליון שנה.
ג'ונתן הנהן, "ומה את מתכוונת לעשות בזמן הזה? קייט?"
מעט הפליא אותו שג'ף לא טרח להיפרד ממנו לשלום, כמו תמיד. הדבר מילא בו עצב גדול.
"את מנסה להרשים את אבא שלי? עם כל האובססיה החולנית שלך לענייני פיות?"
קייט זקפה גבה, כנראה שהשאלה לא נשמעה לה ברורה.
"את הצעת את הטיול ליריד, נכון? כדי שאני אעזור לך למצוא חדי קרן או משהו כזה!" לגלג.
היא לא השיבה, אלא שקעה בחזרה בספר שלה, משקפי הקריאה שלה הונחו בסמוך לה.
"תעני לי!" דרש, הוא הצטער על כך שהרעים את קולו, אבל היה זה מאוחר מדי, היא נעלמה אל תוך חדרה. יבבות נשמעו.
ג'ונתן עלה אחריה, הוא דפק על הדלת. "בבקשה אל תספרי את זה לאבא שלי!"
קייט שתקה, היא השמיעה יפיחה קטנה. "אתה מוכן לראות את מה שתפסתי?"
הוא התכוון לברר מתי הספיקה ללכוד יצור קסום עד שהבין שקייט יצאה בשעה שהוא נרדם.
"בסדר," נאנח לבסוף, "תראי לי!"
היא פתחה את הדלת, עיניה היו נפוחות במעט ואדומות, ג'ונתן התעלם מהדבר. "מה?!"
קייט פתחה את מגרת שולחן הכתיבה שלה, היא שלפה צנצנת זכוכית בגובה עשרים סנטימטרים, היא הייתה דיו רחבה כדי לאכלס בתוכה חמש פיות.
אך לא היו בתוכה פיות, אלא יצור זעיר, גובהו כגובה אצבע.
"מה זה?" שאל ג'ונתן.
היצור הזעיר היה גבר לבוש אפודה מהודרת, שערו אפרפר ושמנוני. לא היו לו כנפיים.
הוא הלם על הזכוכית באגרופים קטנטנים . במכסה נוקבו פתחי אוורור רבים ככל האפשר.
"זה נום, מצאתי אותו משוטט בתוך הבית," אמרה קייט בגאווה.
"הם יכולים לנקום? כמו פיות?" ג'ונתן קיווה בכל ליבו שדבריו נכונים .
קייט הנידה בראשה. "לא, הם לא מזיקים, האמת שהם מועילים. הם גילו את הרפואה."
"את אומרת שבכל פעם שנקבע לך ביקור אצל הרופא את מתחקרת אותו?"
"זה קרה לי פעם." קייט משכה בכתפיה בחוסר עניין, היא שלפה את הנום מתוך הצנצנת, אבנים קטנות וגבעולים הונחו בתוכה.
ג'ונתן הביט בו. "יש לו שם?"
"אני קוראת לו צ'רלי, נראה שהוא מרוצה מהשם," גיחכה.
ג'ונתן הרהר במחשבותיו. "הם יכולים לדבר?"
היא הנהנה, "הוא לא מוכן למסור את שמו. כנראה בגלל שלכדתי אותו."
"זה ג'ונתן, אחי החורג."
הנום הנהן וריקד ריקוד קטן במקומו. "אני זקוק למזון." פיזז.
קייט הזעיפה פנים ויצאה מהחדר, מותירה את ג'ונתן יחד עם היצור.
"שחרר אותי ואעניק לך אושר לעולמי עולמים," אמר צ'רלי.
ג'ונתן לא היה מוכן להסתכן, אם אבא שלו יגלה… "אני לא יכול."
צ'רלי הביט בו בעצב. "שדון אני, אעניק לך את משאלותייך, סודותייך הכמוסים ביותר, בקשותייך-"
"אתה יכול לגרום לכך שההורים שלי יחיו יחדיו? למנוע את ההתגרשות שלהם?"
הנום הנהן במרץ וליטף את זקנו הדליל.