מעמקים-פרק6- כוחה של הליבה

קווין התחמק די בקלות מן ההתקפות החוזרות של הפיות,
רובן עוטרו בחודים רעילים, קווין לא זיהה את סוג הפיות למרות ידעו הרב בתחום זה.
כבר שנים שהוא מנסה לחיות באופן נרמלי, בלי שום קסם… משפחה רגילה ומישהי נחמדה, כמו שהוא אוהב.
כמובן שכל זה לא יתגשם, הוא חייב לבצע משימות ולהציל נבחרים מתוך נבואות…
כל זה לא היה קורה ללא הנבואה המטופשת!
הוא התחמק מעוקץ שהצליף בכיוונו, חוד באורך כמה מילימטרים, אך קטלני כמו כדור אקדח.
"מה אתם רוצים מהעולם הזה? מה יש לעשות כאן?" שאל קווין.
לברון, שריחף לו בצד, משועשע ממראו של קווין, צחק. "דבר. העולם הזה נהדר, כיף להטריד עוברים ושבים."
אחת הפיות חרצה לשון.
קווין הזעיף פנים, הוא לפת פיה לבושה שמלה בהירה והטיח אותה בעץ קרוב.
"מה עשית?!" רטן לברון, "אנחנו נכבוש את שטח הליבה וניקח את בת האנוש שלך אלינו, הפיות יאהבו אותה, בעיקר; אני." לגלג.
קווין נשך את שפתיו, הוא התחמק מההצלפות ורץ אל תוך היער.
"חזור!" פקד לברון. קווין התעלם, הוא המשיך לרוץ ולא להביט לאחור, קולותיהם של הנחיל פסקו, הם לא עקבו אחריו.
"קווין!" זעקה נשמעה ממרחק. קייט רצה לכיוונו, היא תפסה בו, ג'ונתן נשרך אחריה.
"מה קרה? הן פצעו אותך?"
קווין נאנק בכאב. "רק כמה שריטות-"
ג'ונתן קפץ שפתיים. "הן נשכו אותך?"
"היו להן חודים, רוב הפיות לא נושכות, האמת ש…"
"קייט!" רטן ג'ונתן.
"בסדר," היא נאנחה. היא הפשילה את מכנסיו מעלה, כמה פצעים דיממו במעלה רגלו. קייט לא נרתעה,
"זה כואב לך?"
הוא הנהן.
קייט קרעה פיסת בד מתוך חולצתה הפרומה, היא כרכה אותה סביב רגלו של קווין.
או-קיי, הוא לא רצה להרגיש כל כך חסר אונים.
"תודה," מלמל, "מצאתם את העץ?"
ג'ונתן הנהן. "בערך, האור שמופק מהליבה מאוד חלש, צריך לשחרר אותה ו… לעשות מה שעושים עם ליבה."
כמה שניות חלפו עד שקווין פצה את פיו; "היכן היא?"
קייט הצביעה לכיוון מזרח. "שם נמצא העץ, לא רצינו לגעת בו מפני ש… פחדנו לבדוק אותו."
קווין רכן, אף עקבה לא נראתה בסביבה.
"עוד מכשפים היו כאן, אני בטוח." אמר.
ג'ונתן שרבב את שפתו התחתונה וגיחך. "איך אתה יודע את זה?"
קווין הרהר. "ובכן, רוב המכשפים מטשטשים את עקבותיהם, בעיקר שהם צריכים, אממ- להתגנב."
"ואיך אתה יודע את זה?" הוא חזר בשאלתו.
קווין החוויר, הוא לא ידע מה להגיד, אם הם יחשבו שהוא בוגד…
"תניח לקווין! הוא בסך הכול רוצה לעזור," אמרה קייט, היא זקפה את סנטרה המחודד, כדי להדגיש את עוצמתה. באותו הרגע לפחות.
"לא התכוונתי!" רטן, "ומלבד זה, אנחנו לא אמורים לצאת כבר? לפתוח את הליבה ולקבל את הכוחות המטופשים שלכם?!"
קווין הנהן.

ג'ונתן:
הפעם האחרונה שבה חש פחד הייתה בכיתה ו', במהלך שיעור אלגברה;
"תפסיק כבר טימי!"
ג'ונתן נאנק, הוא הניח לבריון המגודל של בית- הספר להכות בו כשק אגרוף.
"תפסיק לפחד, סקוט-" סינן, "אתה יודע מה יקרה לאימא אם לא תתנהג יפה!"
"אתה לא יכול לרצוח את אימא שלי!" צעק ג'ונתן.
הנער חייך. "זה יהיה קל ברגע שאתה תחוסל, והמנהגים המטופשים של האימא המטופשת שלך. ממי הוא קיבל את הטמטום?"
טימי היה נער גמלוני, בעל בלורית שיער כהה ועיניים מלאות שנאה. הוא נהג להיטפל לילדים כמו ג'ונתן, או קייט- לא שהיו כאלה בבית ספרו הקודם.
כמה תלמידים הנהנו, כוססים ציפורניים ומבטים בטימי בדאגה, מבטיהם הלחוצים התחלפו בין השניים.
"אז איך להכות אותך, סקוט?" שאל, הוא הפנה את ג'ונתן הצעיר אל הקהל ששאג בקול רם,
"אני מבין שזה אגרוף-"
"אגרוף!" צעקה נשמעה.
ג'ונתן עצם את עיניו, אם ימות… לפחות הוא לא יתחייב לסבול את טימי…
"נו כבר!" זעקה נוספת נשמעה.
הוא התכונן למכה, אך הקהל השתנק בבהלה, טימי שכב שם, מת.
לטענת התלמידים, אף אחד לא הכה את טימי, הוא נפל ארצה, ומת. הידיעה גרמה לשיערות עורפו של ג'ונתן לסמור. למה טימי מת? הרי ג'ונתן לא הרג אותו.
אחרי שהמשטרה פינתה את הגופה, אביו של ג'ונתן הכיר את לורה, הם יצאו כמה חודשים ולבסוף, נישאו. קייט נבחרה להיות השושבינה של אביו.

"היי, ג'ון!" קייט טלטלה אותו, היא צחקקה ונשאה מבט אל הליבה.
היא הוצבה בתוך העץ, כדור זוהר וקטן בגוון אדמדם- אור קלוש האיר את הסביבה.
קווין וקייט הביטו בו בהתרגשות.
ג'ונתן גלגל את עיניו.
"זה יפיפה! זו הליבה האמיתית?" שאל קווין, הוא בחן אותה לרגע קט ונגע בה,
"זה זיוף! מישהו התעסק בה! היא הייתה אמורה להעביר את כוחותיה אלי!"
ג'ונתן זקף גבה, "מי גנב אותה?"
"זה מעשה ידיו של מכשף," אמר קווין, "אני יודע- הם תמיד משאירים כאלו."
הוא החליק את ידו לאורך חריטה על העץ, נחרט שם סוג של יצור מעוות…
קייט נאנחה. "מי עשה את זה?"
לעומתה, קווין חייך. "ובכן, כל מה שאני יודע הוא שלא היה מעשה חכם כל כך להסגיר את עצמך."
"מי זה?" שאל ג'ונתן.
"מי זו," אמר בערמומיות, "בואו!"
קייט פתחה את דלת המכונית, ג'ונתן נדחק פנימה אל המושב הסמוך לנהג, קווין נכנס אליו וקייט נדחקה מאחור.
"אז מי, זו?" שאל ג'ונתן בלעג גלוי.
קווין גיחך. "רוקיטה בת סיל כמובן."
"רוקיטה בת סיל כמובן?!"
"לא!" הוא הניד בראשו, "רק רוקיטה. היא מכשפה חזקה ואפלה, איך לא חשבתי על האפשרות, היא רוצה את כור הליבה לעצמה, כמו כל דבר. חמדנית שכמותה…"
היה נדמה לג'ונתן שלא היו ביניהם יחסים טובים ומאז ומעולם.