מעמקים- פרק10- הקריסטל

הם יצאו למחרת השקם בבוקר, קווין טען שהקסם מחק את זיכרונותיהם של לורה ואביו,
ג'ונתן קיווה שאפשר להאמין לו.
הם לנו בחנות של אנג'לינה, היא דאגה לצידה מתאימה עבורם.
"אנחנו בדרך להרי הצפון באחת המערות קבור גביש הקריסטל שמחזיק בתוכו את כוחו של בהרן.
לינה תצטרף בהמשך יחד עם…" קווין השתתק, הוא פחד לבטא את שמה בנוכחות אחרים, "קייט. אם עבודתה תשתלם."
ג'ונתן חייך בעצב, הוא הביט בצ'רלי הנום ששתק והביט החוצה מהחלון, הוא התגעגע לביתו הקודם, ג'ונתן ידע- כמו געגועיו לקייט, געגועים עזים שלא ניתן לשכחם. הוא לא האמין שאחרי המסע המשונה שלהם, הוא חיבב אותה, בדיוק כמו אחות אמיתית.
אביגיל ישבה לצד קווין, הוא נהג. מאחור ישבו פרנצ'סקה וכריסטיאן, ג'ונתן נדחק, נצמד אל החלון.
הם נסעו במכוניתה של לורה, השמש קופחת מעליהם.
אביגיל החליפה מבטים לחוצים עם קווין, הם השתדלו להביט לכיוון אחר כדי שג'ונתן לא יבחין בהם.
"מתי נגיע להרי הצפון? היכן הם נמצאים?" שאל כריסטיאן.
קווין נאנח. "אלו שורה של הרים בצפון המדינה. נגיע למקום בעוד ימים ספורים."
פרנצ'סקה השעינה את ראשה על כפות ידיה.
ג'ונתן פתח את מכסה הצנצנת של טרטליאן, הוא הניח את הנום על כפות ידיו.
"אתה מוכן להחיות את קייט?"
טרטליאן הרהר. "רצונך הוא חובתי, אך לא אוכל למלא את הבקשה. לא בתפקידי להחיות את המתים."
"מה?! מי כן יכול לעשות את זה?" ג'ונתן זעם.
"ג'ין, חפש אותם במהלך המסע. אדריך אותך, מצא אחד, ומשאלותיך יתגשמו."
דבריו של הנום עוררו בג'ונתן זכרונות מתוכניות טלוויזיה ישנות, כאלו שבובות מככבות בה, לא היה דבר הגיוני במילותיו, משאלה? הוא מצפה ממנו לשפשף מנורה ולחכות לשד שיצא ממנה?
"ג'ין? זה אמור להיות ג'יני?" שאל ג'ונתן.
טרטליאן הטה את ראשו. "ובכן… אחד מן סוגי הג'ין הוא הג'יני, אך אזהיר אותך; בזמן הנכון, המזל יוביל לאסון!"
הוא התיישב על כף ידו של ג'ונתן. "ניתן להבחין בשינויים, הם מסביבך."
ג'ונתן הביט סביב, הוא לא הבין דבר מדבריו של הנום, מדוע הוא מתנכל לו?
"נלון הלילה באכסינה אנושית, נצטרך מחסה מהסופה," אמר קווין.
ג'ונתן זקף גבה. "איזו סופה?"
קווין הקיש באצבעותיו והעננים הפכו כהים יותר ויותר, גשם החל לטפטף, הוא נקש על חלונות המכונית.
"למה עשית את זה?" שאל אביגיל, היא שילבה את זרועותיה על חזה, "אני מצפה ממך להסבר!"
קווין גיחך. "הם יתנו לנו להיכנס כל עוד נראה מותשים, הם יכניסו אותנו מרצונם החופשי."
"אתה לא יכול להטיל עליהם איזה 'הוקוס פוקוס?' או 'אבדה קדברה?'" שאלה פרנצ'סקה.
"זה לא עובד כך!"

הם הגיעו אל אכסניה קרובה, קווין הסביר שביקר בה מספר פעמים, לא תהיה להם כל בעיה להיכנס.
"ברוכים הבאים!" מארח חביב בחליפה בכחול כהה הזמין אותם להתיישב למול שלוחן עגול מוקף כורסאות בלובי.
"אתם מוזמנים להתרווח. גבירתי." הוא הושיט לאביגיל יד ומשך את כסאה לאחור, היא התיישבה.
קווין כחכח בגרונו. "אוכל לשלם בפעם הבאה בה-"
"כן- כן אדוני. הכול כשורה. אתה, אה? קווין? מסרו לי שחדר מסוים שמור לך…"
קווין הנהן.
"ובכן, בואו אחרי." הוא פתח את דלת הכניסה אל המעונות, "אני משוכנע שמר, קווין. מכיר את הדרך-"
המארח דילג בקלילות במעלה המדרגות המכוסות שטיח שהדיף ריח עבש.
"אני לא מאמינה שאני ישנה בתנאים האלה! לא הייתי מתנגדת לבית- חוף בהוואי אבל…" דבריה של אביגיל נקטעו בחריקתה הצורמנית של דלת העץ הכבדה.
"הנה החדר," אמר המארח, "תהנו."
הוא נעלם מאחורי הדלת והותיר אותם לבדם.
כריסטיאן הנהן. "לא הבאנו אף מזוודה, אולי רק קווין אבל לא היו אמורים לשים לב לכך?"
קווין הרהר. "אני לא חושב…"
פרנצ'סקה נשכבה על מיטתה החדשה וחלצה את נעליה.
זה היה חדר קטן, היה בו חדר רחצה וחדר שינה שכלל שלוש מיטות בעלות שתי קומות,
קווין החליט שעל המיטה המיותרת הם יניחו את הציוד.
ג'ונתן תפס את המיטה מתחת לזו של קווין, הוא הניח את הצנצנת של טרטליאן עליה והנום נשכב גם הוא על המיטה, מכין 'מלאכי מצעים', ג'ונתן השתדל שלא לפרוץ בצחוק ממראה היצור מניף את ידיו ויוצר שקעים במיטה.
השמש שקעה, והשמיים נצבעו בורוד- צהבהב.
"הירדמו, יש לנו המון עבודה מחר." אמר קווין, האור נכבה.

ג'ונתן התעורר לפנות בוקר בשל לחישותיו הבלתי פוסקות של טרטליאן.
"מה קרה?" שאל בפיהוק.
טרטליאן הסתובב אליו, מבט דואג על פניו. "חזור לישון."
ג'ונתן סירב לעשות זאת, הוא קם ומצא עצמו פנים מול פנים עם אדם זר.
הוא השתדל שלא לצרוח.
זה היה גבר נמוך, גובהו כמטר ועשרים. היה לו גוף עגלגל ומצנפת אדומה שמזדקרת מעל פניו המצומקות, חיוך שובב הממתיק סוד, ועיניים כחולות ונוצצות. הוא לבש סוודר בגוון אזמרגד ומכנסים רחבים שהשוו לו מראה בובתי.
הוא חייך. "לוקסין, גמד."
ללא כל ספק, הוא לא היה יכול שלא להתנהג בחביבות אל ג'ונתן, קייט הסבירה לו שזה טבעם של הגמדים.
טרטליאן הנהן. "נחמד מאוד. הגיע לבקר אותי, אוכל."
לוקסין שלף מתוך כיס מכנסיו חבילת סוכריות 'מנטוס', הוא נטל לעצמו אחת ובלע אותה.
ג'ונתן נד בראשו. אם הוא יעיר את השאר זה עלול לגרום ל…
"גמד!" צרחה פרנצ'סקה.
מהומה…
ג'ונתן נאנח בעוד כריסטיאן, קווין ואביגיל מתעוררים בבהלה.
"מה קורה כאן?!" קווין עיקם את שפתו התחתונה.
"תוציאו מכאן את הדבר הזה!" רטנה אביגיל, אפה התקמט, "למה יש לו מנטוס ביד?"
ג'ונתן לפת את חבילת הסוכריות. "שקט!"
כולם פסקו ממלאכתם, קווין השתנק.
"זה לוקסין, הוא גמד חברותי שהגיע לכאן כדי, אממ… להאכיל את טרטליאן במנטוס?"
הוא בעצמו לא היה בטוח בתשובה.