מעמקים- פרק9-טרטליאן.

"אתם לא יודעים מה פירוש המילה 'להיות בשקט'?!"
"אלו שתי מילים…"
הנערה נהמה.
היה לה שיער חום בהיר וקצר, עיניים ירוקות בהירות, האישונים דקים וארוכים, כשל חתול. ושפתיים מלאות. היא נראתה כמו בחורה אמריקאית ממוצעת. בנוסף לכך, היא לבשה בגדי ציידים שהורכבו ממכנסים כחולים וחולצה כהה.
"לא חשבתי שהנבחר יגיע לכאן כל כך מקודם-" נאנחה, "אני אביגיל, רק אביגיל."
פרנצ'סקה נעצרה, היא הביטה באביגיל בהשתהות וקמצה אגרופים.
"את-את, אשת זאב ארורה!" רטנה.
אביגיל חייכה, היא שילבה את זרועותיה. "אין מה להתרגז, הגעתי כדי להפסיק את המריבה הזאת."
"אנו לא זקוקים לך! הסתלקי!" צעק כריסטיאן.
ג'ונתן לא הבין מדוע הם מתעבים אותה כל כך.
קווין הביט בה, שבע רצון. "מדוע את באמת כאן?"
"ובכן, ראיתי את הנערה שכאן, וחשבתי שלא תזיק לכם עזרה," היא הצביעה על קייט.
ג'ונתן קפץ שפתיים. "את יכולה להחזיר אותה?"
אביגיל נדה בראשה. "מצטערת. אבל אני מכירה מישהי."
"ניקח כל מה שתתני לנו," אמר קווין, הוא היה נחוש בדעתו לעזור לג'ונתן.
"בואו איתי." היא סימנה להם ללכת בעקבותיה אל היער. פרנצ'סקה וכריסטיאן לא נעו.

"הנה זה! מעבדת השיקויים של אנג'לינה, עדיף שתקראו לה לינה. היא מוכרת שיקויים נוגדי שינוי כך אם אני נוטלת אותם, אני לא משתנה לזאבה." אמרה אביגיל בגאווה, "היא תסכים לעזור, אני בטוחה."
היא פתחה את דלת בקתת העץ, פעמון צלצל ברגע שנכנסו ודמות צצה מתוך דלפק הקבלה.
"אביגיל? מה את עושה כאן?"
לינה הייתה מכשפה גמלונית בעלת שיער בהיר, ארוך וחלק, ועיניים אפורות כסופה, היא לבשה גלימה עבה בגוון אזמרגד ושתי כפפות משי שחורות.
אביגיל נופפה לה לשלום. "הגעתי לכאן עם הנבחר…"
"הנבחר?!" בקבוק הזכוכית אשר אחזה בו נפל והתנפץ, "באמת? הנבחר?"
"ובכן, כן."
לינה הביטה בו בתדהמה, היא צקצקה בלשונה. "למה אתם זקוקים?"
"שיקוי ריפוי- יש לך אחד? שמסוגל להשיב מישהו מ…המתים?" שאלה אביגיל, היא הסיטה את שערה.
"המתים?!" היא נחרדה.
אביגיל גלגלה עיניים. היא הביטה בקווין בחוסר טעם. "יש לך אחד?"
"אני לא חושבת," השיבה, "אני די בטוחה שאף מכשף לא המציא כזה ."
"זה נכון," אמר קווין.
פרנצ'סקה וכריסטיאן נכנסו לצריף, פרנצ'סקה נעצה בקווין מבט זעום.
"למה עשית את זה? לא התכוונו להפריע לכם; בסך הכול הבאנו אותה!" פרנצ'סקה דחפה פנימה את קייט, היא נעטפה במעיל כהה.
"קייט!" קרא ג'ונתן, "אבל- היא מתה, מדוע הצלתם אותה?"
כריסטיאן משך בכתפיו באגביות מוחלטת. "חשבנו שתרצה אותה."
קווין הנהן, הוא ערסל את קייט על זרועותיו והניח אותה על רצפת השיש.
"כיצד נוכל לבטוח בכם, לא השתלתם בה פצצה, נכון?" ג'ונתן זקף גבה.
"יש לי כמה טריקים בשרוול, אבל לא כאלה!" רטנה פרנצ'סקה, "אתה חושב שהייתי מחדירה בה פצצה?"
"הייתי אומר…"
היא האדימה. "שלא תעז-"
"פרנקי!" כריסטיאן חסם אותה, "אנחנו לא כאן כדי לסכסך…"
"את העניינים?" שאלה לינה, היא צקצקה בלשונה.
כריסטיאן הנהן, הוא זרק לעבר קווין דבר מה. "אני חושב שזה שייך לכם."
קווין תפס את החפץ, זאת הייתה הצנצנת של צ'רלי הנום, מעט מן הזכוכית נשברה אך הוא לא נמלט.
"ג'ונתן," צייץ, "חשבתי שלא אראה אותך שוב."
"גם אני," רטן.
הנום הביט סביב, הוא התעלם מגופתה של קייט ונעצר כשהוא מביט בכריסטיאן ופרנצ'סקה.
"מי אלה?"
הוא דפק על הזכוכית קלות. "שמי טרטליאן."
שמו נחשף.
פרנצ'סקה הביטה בו בהשתהות. "מה הוא? איזה גמד?"
"נום," אמר כריסטיאן, "אני בן אנוש אבל יצא לי ללמוד דבר או שניים על… בני הפיות."
"לא אני," הצהירה פרנצ'סקה.
"אז מה אתה מתכוון לעשות? הנבחר?" שאל קווין.
"תוכלו להסביר לי מה אמור להיות- הנבחר?!" הוא גער בהם, ג'ונתן הניח את ידיו על מותניו בתנועה נשית.
קווין העביר את משקלו מרגל לרגל. "אתה הנבחר, יורש הליבה; האדם אשר מיועד להחזיק בכוחה, לשלוט בה- ולהביס את בהרן. השד ששחררת כשפתחת את קברו, הליבה."
"אני הערתי שד?" ג'ונתן נשמע מזועזע יותר מאיך שרצה להישמע. "זה טוב?"
"לא בדיוק," אמרה לינה, "הוא עומד להשמיד את יצורי הקסם ובני האנוש כולם. הוא לא יחוס על אף אחד, מלבדך."
ג'ונתן הרגיש כאילו חבטו בו. "אני? אני לא יודע איך להילחם, איך את מצפה ש…"
"באמת?" התפרצה פרנצ'סקה.
"ג'ונתן," קווין נד בראשו, "אתה חייב לעזור, זו היא חובתך."
הוא נשך את שפתיו. קייט מתה וההורים שלו אמורים לחזור עוד היום.
"אני אעשה את זה, למען קייט." אמר ג'ונתן.
"תוכל למחוק את הזיכרון של אבא שלי? ושל לורה? עדיף שהם לא…"
"בטיפול," אמר קווין, "כולנו נעזור."
"אני מוכנה, כל עוד לא אצטרך לחלוק איתו אוהל. אין סיכוי שהבהרן הזה ישמיד את העולם שלי!"
"שלנו-"
"זה לא חשוב," אמרה פרנצ'סקה.
קווין הנהן. "מה עושים עם קייט?"
לינה זקפה אצבע. "אני אנסה לרפא אותה, אעשה כל מה שאוכל."
ג'ונתן הודה לה.
"נצטרך צידה," אמר כריסטיאן, "אם הוא עומד להשמיד את העולם. נשמיד אותו בדרך שלנו."
פרנצ'סקה מחאה כפיים.
"אני מוכנה להביא כל מה שתזדקקו לו, הכול למען הנבחר. יש לי כריכים," אמרה לינה,
"די קשה להכין אותם, אבל…"
"אלה רק כריכים!" פרנצ'סקה הכתה במצחה.