מפקד הטבעות-פרק 2

ארול לא דיבר איתי ביום שלאחר-מכן, אז נאלצתי לעשות את שיעורי הבית במתמטיקה לבד.
כשהגעתי בערך לתרגיל הסופי מישהו התיישב מולי, בהתחלה לא התייחסתי אליו ומדי פעם הרמתי את ראשי והבטתי בו, כשכל הזמן הזה הוא נשאר באותה תנוחה-ידיים משולבות, גו זקוף ועיניים צהובות- שמעולם לא ראיתי לפני כן-שנעוצות בי.
הוא לא היה זקן-בגיל חמישים פלוס-אך מבטו היה מפחיד והשווה לא מראה זקן היה לו שיער ארוך, שחור, ומטולטל אסוף לזנב סוס.
בגדיו היו מפוארים, ועיניו הצהובות היו קרות וחסרות גוון.
הפסקתי להביט בו והמשכתי לנסות לפטור את התרגיל, לאחר כמה דקות הרמתי את ראשי והבחנתי בכך שהוא נצמד לשולחן יותר ועל אצבעותיו היו יותר משלוש טבעות בעלי סמלים משונים וצבע שונה.
כשסיימתי את התרגיל אספתי את המחברות והספרים והכנסתי אותם לתיק.
האיש שמולי אמר:"אין צורך לברוח. מר האו."
צמרמורת עלתה לי בצוואר בגלל שזה היה הקול שדיבר אם ארול.
הקול שניסה להניע אותו,
והקול שארול הזהיר אותי להתרחק ממנו.
שמתי את התיק על כתפי במהירות והתחלתי ללכת כשלפתע הוא תפס את ידי בלפיתה כואבת.
"עזוב אותי."
הוא שחרר אותי ואמר בחיוך מלא שיניים צהובות:"אני רואה שארול הכניס לך ג'וק למוח." הוא פלט צחוק גס ומצטלצל. צחוקו נפסק בבת-אחת כשאמר:"אנחנו לא הרעים,מר האו."
"נהדר." אמרתי והתחלתי ללכת.
"אתה מפסיד הזדמנות של פעם בחיים." קרא אחריי.

התחלתי לחפש את ארול, הוא לא היה בחדר וגם לא בחדר האוכל, משום-מה הייתה לי מין הרגשה מוזרה שמשהו קרה לו. רצתי לכיוון הכיתה שלנו ומצאתי אותו שם, עומד ליד התא שלו ומוציא את כל הספרים והניירות שלו.
"ארול." קראתי לו. הוא הסתובב והביט בי "הוא היה כאן." אמרתי במהירות "הוא רצה ממני משהו, ארול, מי זה היה?"
ארול הביט בי ושאל "מה?"
"האיש הזה שהזהרת אותי ממנו הוא היה.." עמדתי לסיים את המשפט אבל הוא קטע את דברי ואמר:"אני לא יודע על מה אתה מדבר."
"אתה לא צריך להסתיר." אמרתי והתקדמתי לעברו "האיש הזה שאמרת לי ל.."
"ת'שמע." אמר "אין לי מוסג על מה אתה מדבר."
הבטתי בו, הוא נראה תמים אך אני לא האמנתי לו משהו הסריח, שאלתי אותו:"ארול מה עשינו אתמול?"
"מזה מבחן פתע?" הוא שאל והביט בי כאילו באתי מהחלל החיצון.
"תענה על השאלה." אמרתי והתחלתי להילחץ זה לא ייתכן שהוא לא זוכר, זה לא ייתכן, לחשתי לעצמי. הוא קטע את מחשבותיי בכך שאמר:"עשינו שיערי בית ואז הלכתי לשירותים ו.."
"לא." צעקתי עליו "אתה דיברת אם.."
לפתע השתתקתי הוא לא זוכר כלום כי..
מעולם לא האמנתי בשטיפת מוח או משהו כזה. בגלל שעכשיו היה ברור לי שהוא לא זוכר כלום.
חזרתי למעונות נסער לא האמנתי שזה קורה.
המילים של ארול עדיין הדהדו לי בראש
'כדי שתתרחק אתה לא רוצה אותם על הראש שלך.'
למי הוא התכוון?

בלילה לא ישנתי, לפתטי בחוזקה את האולר שהיה בכיסי, אותו קיבלתי מדודי, השארתי את האור דולק, מאז ומעולם הייתי פחדן.
באמצע הלילה שמעתי צעדים מחוץ לחדר שנשמעו כאילו האיש הוא צולע. והכי מוזר זה שמעולם לא היה לנו איש צולע במוסד
והיותר מוזר זה שהוא התקרב לעבר החדר ופתח את הדלת

איי שם ליד המשקוף, עמד אותו האיש שדיבר איתי בקפטריה.