מפקד הטבעות פרק 24 חלק 1

"בחר כלי נשק, האו, ובחר היטב." אמר פאבאלן ויצא מהחדר.
הייתי בנשקיה, חיפשתי אחר כלי נשק בשביל המשימה הראשונה.
החדר היה בינוני, על הקירות ניטלו עשרות כלי נשק מכל סוג-חרבות,אקדחים,קשתות,רובים ואפילו טיל כתף(!).
על הרצפה נחו שלושה שולחנות נמוכים בצבעי חום מתקלף, על השולחנות נחו מפות,טליונים,פגינות,סכינים,סכיני צייד וכל הדברים הנחוצים והקטנים שבלתי אפשרי לטלות אותם על הקיר.
התהלכתי סביב שלושת השולחנות שהיו בחדר, שלושתם מאותו סוג, גודל וצורה אך בכל אחד מהם היו פריטים שונים.
ניגשתי לאחד השולחנות והרמתי פגיון קטן שהניצה שלו נצבע בחום והלהב עצמה בכחול, כמעט תכלת, היא היתה נוחה בידי למרות שהניצב היה מסובב ושידר תחושה של אובדון ומוות.
סובבתי את הפגיון בידי והקפצתחי אותו, הוא היה קליל ונוח, הכנסתי אותו לכיסי והתפנתי לבחור אחד אחר.

הייתי אמור לבחור שלושה כלי נשק בנוסף לטבעת כך שבינתיים בחרתי את הפגיון, האולר שקיבלתי מאבי ואת הטבעת, כך שנשאר לי לחפש אחר כלי נשק אחרון- אותו די התקשתי לחמצוא.
והסיבה לכך היא שאני לא התחברתי לשום כלי נשק אחר,בעיקר כלי נשק גדולים ומגושמים.כמו הקשתות שהיה קשה לקלוע למטרה, והחרבות שהיו עגולות מידי, חלקלקות מידי, וכמובן-מגושמות מידי.כך שנשארו לי רק נשקים מיימי הבינים כמו רובים ואקדחים.
המשכתי לסייר בחדר עד שהנתקלתי במפה קטנה שצוייר בה את מפקד הטבעות-לקחתי אותה.

לאחר מכן יצאתי החוצה עם ה'שלל' והראתי אותו נלפאבאלן.
"מפה,פגיון,אולר וטבעת.." אמר פאבאלן "נשמע מבטיח, עכשיו נותר רק לבחור לך בגדים למסע."
"מסע?"
"משימה, משימה.. פשוט התבלבלתי בינך לבין מישהו אחר." אמר פאהבאלן במהירות והתפנה ללכת.
הלכתי אחריו, בדרך שמתי את החפצים בכיסי,

"הגענו, האו." אמר פאבאלן ונכנס לביתן.
הביתן היה קטן ומאוורר, תקרת החדר נצבעה בכחול עתיק כמו הקירות והרצפה.
על קירות החדר נחו גלילי בד בצבעים שונים.
במרכז החדר ישבה נערה בהירת שיער ועיניים שחורות היא רכנה מעל מכונת תפירה ישנה ותפרה בגדים קצרים בצבעים שונים.
"לבוש לנער, מרגרט." אמר פאבאלן, בלי גינונים מיותרים.
הנערה הרימה את ראשה ואמרה:"מיד אדוני." לאחר מכן הביטה בי, ועיניה השחורות גרמו לי להתכווץ במקום. עיננייה היו שחורות, מלחיצות וקטנות.

פאבאלן יצא החוצה והשאיר אותי עם הנערה.
הנערה התקרבה לעברי ושלחה את כף ידה לעברי "מרגרט, אתה בטח התלמיד החדש?!"
"כן, אני מניח." אמרתי והושטתי את כף ידי לכיוונה, אך היא החזירה את כף ידה עוד לפני שהספקתי ללחוץ אותה.
היא פנתה למכונת הטפירה.
"אתה מעדיף ברדס או גלימה רגילה?"
"סליחה?" שאלתי, אך היא התעלמה ממני והוציאה משולחן העבודה שלה פנקס ועט.
היא כתבה משהו בפנקסה ושאלה שוב "לגלימה שלך, איזה צבע וסוג אתה רוצה?"
"אני לא יודע." עניתי."אף פעם לא לבשתי גלימה."
מרגרט נחרה בבוז ורשמה משהו בפנקסה, אצבעותיה נעו בזריזות ותוך כדי כך הבחנתי בשני טבעות בצבעי שחיור לבן,
"הכוח של הטבעת שלך היא תפירה?"
"אתה רוצה מגפיים או נעלי ספורט רגילות?"
"את תופרת גם נעליים??"
"אני ייקח את זה כנעליים."
"רגע! חכי!"
"מה?" שאלה מרגרט, מבטה העצל עבר ממני לפנקס ובחזרה
"אני מעדיף מגפיים כל עוד הם גבוהות ונוחות."
היא הרימה את ראשה והביטה בי בגועל.
"מה?" שאלתי,
"אתה בת שאתה רוצה מגפיים?"
הרגשתי שאני מסמיק, "תביאי לי נעלי ספורט." אמרתי "ואני לא בת! אני.. אוף עזבי, תרשמי לי מגפיים, סיימנו?" שאלתי בתקווה.
"לא סיימנו!" היא קראה "איזה צבע גלימה אתה רוצה?"
אוף, רטנתי, המרגרט הזו בלתי נסבלת!