מפקד הטבעות-פרק 5

הלכתי לחדר ושם ראיתי אותה-עומדת,שערה משוך לאחור, עיניה היפניות היו מקווצות ומביטות בבקבוק המים הכחול והמלא שמולה.
אחת הטבעות שלה זרחה כשהיא הרימה את ידיה, וגרמה למים שבבקבוק, לצאת בעמוד דק של מים, היא הזיזה את גופה בסוג של ריקוד, וגרמה למים להפוך לגביש דק,בעל חוד בקצה אחד.
אט אט, המים קיבלו צבע אפור ואז סגול היא הרימה את ידה האחת והגביש חזר אל הבקבוק ואל צבעו הרגיל, כשהיא סיימה מחאתי לה כפיים, היא הביטה בי בהפתעה וחיוך דק הושחל אל פניה.
"היי." אמרתי,
חיוכה נעלם כלעומת שבא "מה אתה רוצה?" דרשה לדעת "יש סיבה שבאת לכאן?"
"כן, זה החדר שלי ו.." הבטתי בה והשתתקתי,
תרגלתי את החלק הזה מליון פעם אסור לי לפשל עכשיו
"רציתי לבקש ממך סליחה אני..אני לא יודע מה חשבתי לעצמי.."
"זה בסדר." היא אמרה, ואני נשמתי לרווחה "אתה לא עשית משהו רע, זאת אני; עוד לא התגברתי על זה.."
"ובכן, לא באתי רק בשביל זה.. אממ. יש לי הרבה שאלות.."
"אז שאל.."
"למה אתם לוקחים רק ילדים שאין להם הורים או שהוריהם נעלמו?"
היא שתקה כמה שניות לפני שאמרה:"אנחנו לוקחים ילדים שיש להם הורים, רק שהם לא נמצאים בסביבה, והסיבה לכך היא כשיש לנו הורים אנחנו מתעסקים בהם ובהגנה אליהם וזה יכול ליצור הסחת דעת מהלימודים; לכן אנחנו לוקחים ילדים שאין להם הורים ו.." שוב השתררה אותה שתיקה למרות שהתחלתי לחבב אותה היא עדיין נראתה לי מסתורית
לאחר כמה שניות הפרתי אותה:"וחברים זה בסדר? זה לא יוצר השחת דעת?"
"האו," היא נאנחה "אני לא יודעת את כל התשובות,"
"אה.."
"עוד שאלות?"
"כן, הרבה," אמרתי "איזה סוג מבחנים יהיה?"
"תלוי בסוג הטבעת, האו, איזה עוד שאלות יש לך?"
"זה לא שאלה זה מין..טוב אממ, את לא הראית לי את שאר ה.."
"מפקד הטבעות."
"כן,את לא הראית לי את שאר מפ..מפקד הטבעות אז אולי את רוצה לעשות לי סיור עכשיו?"
"עכשיו לא, אולי אחרי ארוחת צהריים."
"מתי מגישים אותה?"
היא צחקקה "עכשיו." אמרה.

"באמת?"
"כן."
היא הטילה את ראשה לאחור וצחקה, היינו בדרך לארוחת צהריים, כשסיפרתי לה על התעלול שארול עשה כדי לצאת מהשיעור במדעים- היא התפוצצה מצחוק ולא האמינה לי, אהבתי לראות אותה צוחקת זה גרם לה להיראות חיה ומאושרת…

אחרי ארוחת הצהריים; הלכנו לראות את חדר ההתעמלות-הוא היה גדול עם רצפה בצבע חום וסל אחד בקצה המרוחק של האולם, על הרצפה היו שברי בקבוקים,פגיונות, גפרורים, גולגולת ושלדים.
הבטתי בשלדים בגועל "מי חסר המזל?" שאלתי.
אדיסנה צחקה ואמרה:"של אורם,הוא היה חסר מזל באותו יום.."
"של אורם?אני לא מבין.."
"הטבעת הראשונה שלו הייתה ליצור דברים. כשהוא התאמן הוא חשב על אחד הספרים שלו.. מסכן, לא אכל שלושה ימים לאחר-מכן.." היא המשיכה לצחוק בעוד אני מביט על הגולגולת
מה עוד הוא עבר כאן..חשבתי לעצמי
הבטתי מסביב ולחשתי לעצמי,לאוויר, לארול שלא יכול היה לשמוע-ארול, מה מנע ממך להשאר כאן?
מה?
כדי לצאת מהמחשבות שאלתי אותה על חייה והיא הייתה להוטה לענות;:"למה באת לכאן?" שאלתי אותה. היא שתקה שוב לכמה דקות ואז אמרה:"אמי ניסתה לברוח מאבי, הוא תפס אותה ו.." היא הצטמררה "אני לא ממש רוצה לפרט על זה, אבל, אבי הושלך לכלא ואת אמי מעולם לא מצאו, ואחרי שעברתי בית אומנה, אחרי בית אומנה; פאבאלן מצא אותי, ורצה לקחת אותי לכאן, אני לא הסכמתי כי הרגשתי שעבר עליי מספיק עם המעבר ממקום למקום, אז הוא הבטיח לי שנמצא את אמי ביחד."
"ומצאתם אותה?"
"כשהגעתי דרשתי יישר מפאבאלן להגיד לי איפה היא; אבל הוא אמר שרק אחרי שלושת המשימות שאני יעשה הוא יגיד לי-נאלצתי לעשות אותם וכשהגענו היה כבר מאוחר מידי, "
שתקתי, "פאבאלן אמר לי את אותו הדבר, את חושבת שאם אבקש ממנו שיגיד לי איפה הם, אז הוא יגיד לי לעשות את שלושת המשימות, כלומר להתקבל..?"
,"כן, ואם אתה רוצה לדעת מה קרה להורים שלך כדאי שתתקבל."
נתקעתי בן הפטיש לסדן-אני שונא להרגיש ככה!