מפקד הטבעות פרק 6

החלטתי להצטרף ויהיה מה.
לכן, הלכתי אם פאבאלן למקום בו כל הטבעות היו.
כשנכנסתי אם פאבאלן, החדר הואר באור הלבנה שהיה מאחוריי. החדר היה גדול , גבוה, מלא מדפים שחורים, הקירות היו בצבע שחור זפת ,והרצפה בצבע חום אדמה,היא היתה לחה,פנים החדר היה חשוך. מעל המדפים ומתחתם, שרצו הטבעות כגרגרי החול, אלפים-אם לא מיליונים.
"אני יוצא." אמר פאבאלן "הטבעת שתזהר ראשונה-אותה תיקח."
הוא יצא והשאיר אותי באפילה, הקור שהיה בחוץ לא שרר בחדר, להפך היה פה נעים וחם;
התחלתי לסייר מסביב לחדר, בדרך נזהרתי לא לדרוך על שום טבעת-מה שהיה קשה הן בגלל החשכה ששררה שם, והן בגלל מיליוני הטבעות, שנחו בכל פינה וסדק.
כשהתחלתי לחשוב אל אם אחת איי פעם תזרח,
הבחנתי בה.
היא הייתה עבה,גדולה ובצבע כחול עמוק, עליה היה סימן מוזר,
שמתי אותה על האצבע, והתחלתי להרגיש כאילו יש לי משהו באוזניים-מים, כאילו אני נמצא מתחת למיליוני קילומטרים מתחת לפני הים,
אט, אט ,הכול התחיל לזהור, ניסיתי להוציא את הטבעת כי אחד הזיכרונות מהצונאמי עלה לי לראש,
זיכרון שהדחקתי אותו במשך חצי השנה האחרונה-
הייתי בחדר מוצף מים, בלי יכולת לצוף, לשחות או לדחוף את הדלת החוצה הריאות שלי זעקו אוויר, מסביבי רהיטים צפו,
כשריאותיי הפסיקו לזעוק אוויר וכשלא יכולתי להחזיק עוד את הנשימה,
השחור סגר עליי. נותרתי באפלה.

כשהתעוררתי, מצאתי את עצמי מחוץ לחדר, מעלי רכנו אדיסנה, פאבאלן ועוד מישהו שלא זיהיתי, הוא הביט בי, אמר משהו לפאבאלן והלך.
ירקתי את המים שאיכשהו נכנסו לפי.
"מה קרה?" שאלתי.
אדיסנה אמרה:"אני לא יודעת למה, אבל טבעת המים נתנה לך כוחות לשלוט על מים וזה כנראה הביא לתזכורת מהצונאמי, אם פאבאלן לא היה מוציא ממך את הטבעת הזכרון היה חוזר אלייך שוב ושוב עד ש.." היא השתתקה ואני השתעלתי-גרוני צרב.
"אני מלא מים?" אמרתי "למה?"
אדיסנה פתחה את פיה לענות אך פאבאלן אמר:"נסביר לך אחר-כך, אדיסנה תיקח אותך לביתן."
הפעם הוא פנה אליה ואמר:"אחר כך תבואי אליי,יש לי משהו חשוב להגיד לך."
"בסדר." אמרה, והושיטה את ידה אלי, נאחזתי בה, ידה החמה נסחה בי תחושת חמימות,התחלנו ללכת אט, אט.
"אני לא חושב שאני מוכן לזה." אמרתי בעוד אנחנו הולכים,
"אתה מוכן" אמרה אדיסנה "אבל.."
לא חיכיתי שהיא תסיים את המשפט.
"המים לקחו ממני את הורי, ביתי ואת כל מה שהכרתי," הרגשתי שאני צועק אך לא היה לי אכפת, הייתי חייב להחליף טבעת, כי רק כך אוכל לעשות את שלושת המשימות ולדעת מה קרה להוריי. "אני לא נוגע בטבעת." אמרתי "ולא אתקרב אליה. אני לוקח טבעת אחרת"
רציתי להמשיך לדבר אבל כתמים שחורים ריצדו מול עיניי, פחדתי ליפול.
"אל תתאמץ."
"אין פה מרפאה או משהו?" לחשתי,
היא לא ענתה.
כשהגענו לביתן התיישבתי על המיטה והורדתי את הנעליים כשבכל הזמן הזה אדיסנה מפקחת שלא יקרה לי משהו, כאילו אני עוד שנייה מגדל קרניים, כשסיימתי לחלוץ אותם הרמתי את ראשי
"מה?" שאלתי אותה.
היא התקרבה אליי והניחה משהו בתוך כף ידי "תצטרך להשתמש בזה." היא דיברה מהר, היא לא רצתה שאתקע אותה שוב-מה שעמדתי לעשות-היא אמרה:"גם אם זה לא מוצא חן בעינייך, האו." היא התיישבה לידי "זה המבחן הראשון-להתגבר על הפחדים."
"המים לוקחים חיים." עניתי לה בחזרה "הם לא חסים על איש."
"ללא מים היינו מתים בצמא המים נותנים חיים."
שתקתי, גם זה היה נכון.
"האו." היא אמרה ונגעה בידי "אל תעזוב, אל תעשה את הטעות שארול עשה."
"מה הוא קשור לזה? מה הוא עשה?"
"תנוח, האו, אני יסביר לך אחר-כך."
היא הלכה לכיוון הדלת ולפני שהלכה אמרה:"האו, תישאר ותלחם בזה בבקשה." כשדמעות על לחייה היא יצאה מהחדר.
פתחתי את כף ידי,
הטבעת הייתה שם.