נינה- פרק ראשון

נינה הילכה ברחבי היער, מסתכל סביב, נהנית מהשלווה עד שהיא שומעת "זוזי!" ופגיון נורה לעברה, במהירות הבזק נינה לקחה את חרבה המיוחדת, חרב פרשים מעוקלת, בעלת עיטורים בשפה שלה, באלפית. היא שיספה את הפגיון בעזרת חרב הפרשים שלה לשני חלקים, הנדן והידית, והלהב. את הלהב תפסה בעדינות וחגרה בחגורתה. " מי הדביל שזרק פגיון עם הנדן?" שאלה, עם יד על המותן. נינה לבשה שמלה ירקרקה , לא שמלה, אלא טוניקה. טוניקה ירוקה בעלת קצוות מעוגלים מקצת. היא שמה בחזרה (בסיבוב להשווצה) את החרב בחגורתה. (אותו הפגיון היה פגיון שהיה משמש במאה ה17 של בני האדם.)

אלף גבוהה, בעל שיער שחור פרוע יצא מהשיחים והסתכל עלייה במבוכה. היו לו עיניים ירוקות, והוא היה בעל כתפיים רחבות, וגוף אתלטי. הוא פרע את שיערו, ואמר: "אני מודע, אני המטומטם שמבזבז נדן עור מיוחד וזורק אותו לעזאזל עם פגיון." נינה חייכה. "והפגיון היה אמור לפגוע באייל שבדיוק רץ מאחורייך" אמר במתלונן, הוא שילב את ידיו על חזהו, וחייך חיוך קטן. "נו כבר ניית'ן! בסך הכל אייל! וגם, אסור לצוד פה!" אמרה נינה וחיבקה אותו. הוא היה גדול ממנה בחודש, אבל גבוהה ממנה עד שאפשר היה לחשוב שהוא אחייה הגדול. הוא ליטף את שיערה. " נו מה, עכשיו את מבינה שהחברה הכי טוב שלך בזבז את המתנה שאת נתת לו ליומולדת…." נינה הרפתה ממנו והסתכלה עליו בכעס. לאחר מכן הסתכלה על הפגיון, ושוב על ניית'ו ושוב על הפגיון ולבסוף הרגישה שהיא הולכת להתפוצץ.

"המתנה שלי?!"