נכנסים לחשכה, הקדמה

זה רשמי-אני לא חוזרת!
החל מהיום אני פותחת בהפגנה כנגד הורים (בעיקר כנגד ההורים שלי).
שמי קייטל סקוט,
אני בת שש-עשרה ולומדת בבית-הספר התיכון לאומנות;
היילטון, שבניו-ג'רזי.
לפחות עד לפני כמה חודשים…
עבר זמן רב מאז ברחתי מהבית, אני עדין זוכרת למה, ואיך. אם הייתם נמצאים כאן, בדיוק באותו המקום שבו עמדתי, באותה נקודה-הייתם נטרפים על דעתכם.
תקנאו, מכיוון שאני…מכשפה!
אכן, ואף אחד לא יוכל או יכול להרוס לי את הבריחה הזאת!
למה? כי אני מכשפה!
הכול התחיל לפני חודשיים בערך, בבית-הספר, בזכות
הילרי מלקולם.
השם של הבחורה מזכיר לכם שם של איזו מכשפה מבית-הספר שלי, אחת שאף אחד לא מכיר,
אבל לא, בית הספר שלי רגיל לחלוטין, אין יותר רגיל ממנו, בעיקר כשמדובר בהילרי.
כמו בכל יום, הילרי הקפידה להתחיל במופע "הזוהר" שלה.
היא צעדה לכיוון השער, שולחת מבטים מקסימים לכל עבר, ואיך אפשר בלי נפנוף?
היא נופפה לעבר כמה בנים, כהרגלה, וחייכה את החיוך המסנוור שלה,
אני די בטוחה שאמא שלה הזריקה נצנצים בזמן ההיריון כדי שהילרי תראה הרבה יותר יפה.
"היי, קייטל."
היא דיברה אלי?! הבטתי סביב, כדי לוודא שאני לא חולמת,
הילרי מלקולם דיברה אלי?
"היי," אמרתי ביובש, נופפתי לה לשלום.
הילרי נופפה לי בחזרה, היא הסיטה את השיער המהמם שלה מפניה ואחזה בידו של נער, הייתי די בטוחה שהוא לא מבית הספר שלנו. אני לא קייטל, אבל אני מכירה את החברים שלי (בערך).