נסתרים : פרק 4

הבנתי שאם אני רוצה לצאת מהעסקה עם שרון אני חייבת לדבר איתה. נכון שהבטחתי, והיא איימה עלי, אבל זה חייב להיפסק כאן ועכשיו. החלטתי לכתוב לה פתק, כי הרי ברור שאני לא מספיק טובה בשבילה, כתבתי שאני לא יכולה לעשות את זה כי אני עסוקה מאוד ואני חייבת לעשות את הדברים שלי. "שרה? את יכולה להעביר את הפתק הזה בשבילי?" שרה סימסה בנייד שלה והתעלמה ממני "שרה?" היא הרימה את מבטה אלי ופוני הבובה שלה כיסה כמעט את שתי עיניה. "מה את רוצה?"
"אני רוצה שתעבירי את הפתק הזה לשרון, את הולכת להעביר לה אותו או שאני אשאל את קייט?" ברגע שאמרתי את המילה 'קייט' היא קפצה ממקומה ולקחה אותו "אוקיי". בסדר, אני יודעת מה אתם חושבים, פתק, באמת אנה? אבל כן אני הבאתי לה פתק, ואני יודעת שזה נשמע כל כך כיתה ד' אבל איך אתם רוצים שאני אתקשר עם המפלצת הזאת שאני הדבר האחרון שמעסיק אותה, ושנית, לגבי התירוץ המאוד "אמתי" שלי, ממש לא אכפת לי משרון ואני לא פוחדת ממנה, אני יותר כועסת מאשר מפחדת שיש לה את הזכות להתנהג ככה לכולם, בעיקר לג'ולי, שהביטחון העצמי שלה ירד ממזמן בגללה.

יצאתי מהכיתה ופתאום נתקלתי בג'ק "פעם שלישית גלידה, מה?" נו, באמת רק לא הוא "האמת היא שזה פעם שניה"
"אבל הייתה פעם ראשונה בכיתה, שניה בחדר האחות ושלישית בקפטריה."
"אני לא מחשיבה את השלישית, כאילו זה לא קרה בכלל, " הוא צחק, משועשע ממני. "אבל תהיה שלישית בריתוק, לא?"
" 3.5, ליתר דיוק. שיחה של 5 דקות איתך זה כמו נצח,אי אפשר לשכוח. צריך להחשיב את זה."
"זה אמורה להיות מחמאה או עקיצה?"
"גם וגם." שמתי לב שאנחנו הולכים ביחד הרבה זמן, יותר מדי לדעתי. " לאן אנחנו הולכים?" "לאולם ספורט, יש שם איזשהו טקס לתחילת שנה, תזמון די גרוע בשביל זה, אם את שואלת אותי."

הגענו לאולם, שהיה מפוצץ במלואו. "היי! אן אני פה!" ראיתי את ג'ולי מנופפת אלי, היא הייתה בפתח בחדר שמאחורי הקלעים, ראיתי את שרה מעבירה את הפתק לשרון ולוחשת לה משהו באוזן, יופי. הרגשתי הקלה. בשורה שישבתי שמתי לב שגם ג'ק באותה שורה, אבל הוא דיבר עם טובי. קבוצת המעודדות עודדה, ושום דבר חשוד לא נראה באופק, עד ששמתי לב ששרון כל הזמן הסתכלה על ג'ולי במבט לא כל כך ידידותי ואותתה משהו לשרה וקייט, זה לא נראה טוב. עכשיו כבר הגיע סוף הריקוד, כל הבנות עמדו בשורה ודילגו במקום, פתאום קייט סימנה לשרון 1,2,3 ושרון התנפלה על ג'ולי " כלבה מכוערת, מי את שתיגעי בחבר שלי!" שרון סטרה כמה פעמים לג'ולי, ג'ולי עכשיו הדפה את שרון מגופה והתרחקה "על מה את מדברת, אני לא עשיתי דבר כזה." שרון התנפלה שנית ונתנה לה בוקס, והלסת התחתונה של ג'ולי דיממה ודמעות זלגו על לחייה.
"שרון, זה מספיק!" המנהל צרח והחזיק אותה יחד עם כל נבחרת המעודדות, ואני החזקתי את ג'ולי, שהייתה מבולבלת וניסתה כמה שיותר להתרחק משרון. שמתי לב שבשורה איפה שאני וג'ק ישבנו, הוא כבר לא ישב בכיסא. שרון התנתקה מאחיזתם של המנהל והנבחרת והיא קפצה על ג'ולי, בשניה ששרון כמעט נגעה בג'ולי עם גופה, ברק פגע בה מהמנורה והיא התחשמלה על הרצפה ואז התעלפה, האחות התקרבה אליה והקשיבה לדופק ועיניה נפערו "שמישהו יקרא ל911! אין לה דופק!"

במהרה כבר מצאתי את עצמי ואת כל בית הספר עומדים בחניה כשלוקחים את שרון לבית החולים. הייתי עם טובי וג'ולי עם קרח על לחייה "וואו איזו מכה רצינית, ממש הגיע לה." אמר טובי "את יודעת מה את צריכה לעשות, נכון?" חיבקתי את ג'ולי "אני יודעת, אני אפרוש מהנבחרת." הסתכלתי סביבי ועדיין לא ראיתי ג'ק "טובי, ג'ק אמר לך לאן הוא הלך?"
"הוא אמר שהולך לשירותים."
"תגידו, זה לא נראה לכם מוזר שכל פעם שהוא הולך למקום כלשהו משהו מוזר קורה, ותמיד יש לזה משהו לעשות עם חשמל?"
"אבל זה קרה רק פעם אחת." ג'ולי הצטרפה לשיחה.
"ליתר דיוק, פעמיים. כשהיינו צריכים ללכת למנהל, הוא נעלם שבריר שניה כשהלכנו מהכיתה, ולפתע מנורה אחרי מנורה נשרפה ופתאום הרגשתי משהו חזק מכה בי והתעלפתי."
"אז זה מה שקרה?!" שניהם היו המומים.
"אני חושבת שעליתי על משהו." אז הפעם ה-3.5 שאני אפגוש את ג'ק הולכת להיות מאוד מעניינת…