נערת הזהב…10

כל המפקדים התכנסו בחדר הישיבות ולראשונה נעמדה דניאלה ליד בן ושניהם החלו לספר את התכנית . "המצב ילך ויחמיר , לצערנו נשאר לנו דרך אחת לגמור את הסיפור ולהביא שלום לאזור " החל לומר בן . שון הביט בדניאלה ומוחו התריע לגבי מה שעתיד לבוא .
"נגרום להם לחטוף אותי , ותשלחו מישהו להוציא אותי , בדרך נהרוג את הבכירים ביותר . אני יודעת שכרגע זה נשמע לכם מופרך אך אין לנו ברירה אחרת . כמו שידעתם לסמוך עליי עד עכשיו עליכם להסכים לתכנית שאני מציעה . אין לנו ברירה אחרת , וכידוע לכם עלינו לסיים את הסיפור לפני שחיילים יפגעו " סיימה .
לאחר שדנו בכל פרטי התוכנית , 3 מתוך חמשת המפקדים תמכו בהצעה , שון ומפקד נוסף סירבו להצעה . בסיום הישיבה קבעו להיפגש שוב על הפרטים הקטנים , וכל מפקד הלך לדרכו . שון נעלם ודניאלה שיערה שהוא בחדרה ממתין לה . היא חזרה לחדרה והוא ישב על מיטתה ראשה בין רגליו וידיו על עורפו . "אני יודעת מה אתה חושב כרגע" החלה לומר רגועה . "את באמת יודעת? , לא חשבת לספר לי על 'ההחלטה' שלך לפני המפגש הזה כדי שלא אבלע את הלשון ? . או שאולי לספר לי שאת מתכוונת למות שם? . הם יהרגו אותך שמה דניאלה, למה את עושה את זה? " אמר מבולבל וכועס .
"שון אני ניסתי לדבר איתך לפני כן . אתה לא הקשבת ,לא היה לך זמן " התגוננה דניאלה. "דניאלה את לא הולכת לשם , אני לא נותן לך ללכת לשם לבד , הם יכולים לאנוס אותך , להרוג או להתעלל בך עד שתחשבי להתאבד . את לא הולכת " החליט , הוא עמד אל מול חלונה והביט בנוף ששנא כל כך . הנוף שעומד לחטוף את אהובתו . ידיה נכרכו סביב בטנו וראשה נשען על גבו , דניאלה נשמה עמוק את ריחו אל ריאותיה , היא עדיין לא סיפרה לו את החלק הקשה . שון כיסה ידיה בשלו ועצם את עיניו , "אני אוהבת אותך " לחשה .
"יש עוד נכון ?" שאל . דמעות החלו לרדת על פניה ודניאלה התרחקה ממנו . "היי בואי הנה " אמר ומשך אותה אל זרועותיו , הוא חיבק אותה וליטף את שיערה .
"שון , בן לא יודע מזה אבל אחרי שנסיים את המשימה אני עוזבת . אם המשימה תצליח הם ירצו לנצל אותי עד הסוף . אבל תפקידי בבסיס הזה יסתיים והם ירצו לנצל למטרות חמדה . אני יהיה חייבת לעזוב " . הוא ידע שהצהרה זו תגיע .
"בואי נחיה את הרגע , אני רוצה אתך עכשיו . תיהיה שלי דניאלה . תבטיחי לי שלעולם לא תשכחי אותי , אני אוהב אותך" לחש לה .
"אהוב שלי , אתה שלי . אני אוהבת אותך כמו שלא אהבתי בחיי . אתה היקר לי מכל "לחשה ודמעות הציפו את פניה.
שון הביט בדמעותיה השעין את מצחו על מצחה ושילב את ידיו בידיה . דניאלה פקחה את עיניה וגילתה שהיא לבדה במיטה , היא עצמה את עיניה ותחבה את אפה אל תוך הכרית, ריחו… היא רצתה לשמר אותו .
דניאלה קמה מהמיטה ופתחה את חלון חדרה לראשונה מזה שבוע השמש יצאה וחיממה את פניה של דניאלה במשך כל אותו יום לא פגשה את שון . לאחר טיול שערכה היא נכנסה לחדרה התקלחה נעלה חלונות ודלת והלכה לישון עייפותה ניכרה בה כיוון שנירדמה דקה לאחר מכן . "אל תיבהלי " שמעה לחישה באוזנה היא הרגישה ידיים נכרכות סביבה וחום גופו וריחו הגיעו לתודעתה . מטושטשת הסתובבה דניאלה למולו וידיו עדיין היו סביבה. "נעלמת היום " אמרה . הוא נישק אותה ארוכות ועבר לצווארה , "היו לי דברים חשובים לסדר " אמר במסתוריות . "כמו העובדה שאתה מנסה להשתחל ליחידה ושתיכנס לחלץ אותי " זרקה לעברו . הוא הפסיק לנשקה וגופו התקשה . הוא הרים את עיניו אל עיניה שכעת היו עירניות לחלוטין . "כרגע זה הדבר היחיד שעולה בדעתי לעשות . את כבר יודעת אם יאשרו את זה? " שאל . היא ידעה שהוא רוצה תשובה יותר מכל דבר אחר והיא ידעה את זה . תשובה זו הכאיבה לה יותר מהפחד ליפול לידי האויב . " אם היא הייתה שלילית לא הייתי מעלה את הנושא " אמרה . ניצוץ שלא הכירה הופיע בעיניו וליבה של דניאלה החל להלום במהירות . "למה אתה עושה את זה , אמרתי לך שלא אפגע למה את מחפש להיפגע ? " שאלה נסערת . "אני לא יכול לתת לך ללכת לשם לבד . עד שמצאתי את הלב שלי איך אני יכול לשחרר אותך , לתת לך ללכת כפיתיון בלי להילחם " לחש כנגד פיה ונישק אותה נשיקה עזה שסחפה אותם להתגלגל יחדיו . "אני שלך , כולי , הלב שלי הגוף שלי הנשמה שלי . תבין כבר , אני חיה בשבילך " אמרה דמעות החלו להציף את לחיה . שון ראה את דמעותיה וליבו נחמץ . הם ישנו סבוכים זה בזה וניצלו כל דקה אפשרית שלהם יחד .
דניאלה התיישבה על הספסל ממול לגדר , היא ידעה שמאחוריה הגדר קרועה זמן מה, שהם חיכו שמישהו יתיישב שם. היא שמעה אותו מתקרב…
דניאלה עצמה את עיניה בחוזקה והמכה עילפה אותה .
שון ישב בחדר הישיבות יחד עם בן שאר המפקדים , גופו החל לרעוד כאשר הביט בה מתעלפת מהמכה . לאחר שעברו את הגדר ציווה להדליק את אזעקת החירום. לאחר שיצאה הודעה לתקשורת על כך שהייתה חטיפה , התראיין שון למספר עיתונאים וחזר אל חדרה של דניאלה . הוא נשכב במיטתה חנק את פניו בכריתה , ריחה היה חזק ונוכח, הוא קילל את עצמו על כך שנתן לזה לקרות .
דניאלה התעוררה כשעיניה קשורות וצווארה כואב עד מוות , היא התנשפה בקול חנק ודמעות החלו לזלוג . "איפה אני " לחשה היא ניסתה להזיז את ידיה קלטה כי היא קשורה כאשר לא היה מענה עבורה שלחה דניאלה את לשונה אל אחת משיניה היא זיהתה את הסתימה המזויפת ובעזרת הלשון לחצה בחוזקה . רטט קל חלף בפיה והיא הבינה שהמעקב עובד .
"אנחנו קולטים תדרים" אמרה אנה בקול , בכירי הצבא ישבו בחדר בינהם שון , הוקל לו כאשר ראה את התדרים שלה מופיעים על המסך.
"התדרים חלשים מאוד זה נראה כאילו אנחנו מאבדים אותה"