נערת זאב@ פרק 11 סיפורה של קייט

~אין דבר מייסר יותר מסיפור שלא סיפרת~

@@מנקודת מבטה של קייט@@

"תראי, זה מאט. וזה שהרגע עשה את הסלטה המטורפת ההיא
את כבר מכירה- נייל. ג´יימס זה הוא שתקוע בתוך האייפון שלו.
אני ממליץ לך לא להפריע לו. הוא מתכתב עכשיו עם אחת מהמעריצות
הכי חופרות שלו והוא די עצבני…"
"מעריצות?" קטעתי את וויל.
"הבנות שרואות אותו משתגעות. הן רודפות אחריו ונימרחות עליו.
מסכן. למרות שאני חושב שזה מגיע לו.."
ג´יימס העיף מבט זועם לעבר וויל ואז חזר לאייפון.
"בכל אופן, איפה הייתי? אה! טיי הוא זה שמתעסק שמה עם כל המכשירים שלו.
סאם זה הוא עם המבט הקשוח והשרירים המוגזמים…"
ברגע שניכנסנו לחדר כולם בירכו אותי לשלום וחזרו לעיניינים שלהם.
וויל התנדב להכיר לי את כולם.
החדר שהגענו אליו לא היה בדיוק חדר.
הוא היה ענק.
הוא כמו בית שלם שהורידו לו את הקירות והגביהו את התקרה.
היה שם מטבחון וסלון עם ספות עור ופלזמה ע-נ-ק-י-ת;
ליד נחו שני מחשבים ומחשב נייד על שולחן מעץ כהה;
מול המחשבים, ליד הפינה היו מתקני כושר מכל הסוגים,
ובפינה ממול היתה מעבדה עם מיליוני מבחנות בשלל צבעים ומכשירים
מהבהבים. היתה גם פינת אוכל מרהיבה עם קיר מאולתר שהוא בעצם
אקווריום ענק. בערך באמצע ה-חדר הענקי הזה- היה
משהו כמו חצי משרד עם שולחן וכסאות וחצי שני
עם שולחן קפה נמוך, ספות נוחות וכריות מזמינות….
היתה גם ספריה שמשכה מאוד את תשומת ליבי…
ליד היתה פינה רפואית עם הרבה תרופות משונות ותחבושות צבעוניות.
נער אחד הגיע משם וחייך. "היי, אני ג´ייק"
זה היה אותו נער שמקודם היה מבולבל כמוני, חשבתי.
"היי, ג´ייק" החזרתי לו חיוך.
הוא פנה לוויל שעמד לידי ןהבעה רצינית עלתה על פניו.
"איך אתה מרגיש? זה התרפא? תראה לי"
החסרתי פעימה. התרפא?
וויל הרים את חולצתו וחשף את בטנו השרירית שעליה
היתה תחבושת ענקית מוכתמת ב…..דם?
זה… דם?!
" או מיי גאד!!!!! וויל אתה בסדר? מה קרה לך???
אתה פצוע…"
בקושי יכולתי להשתלט על עצמי.
לפני שוויל הספיק להגיב שמעתי את קולו
של סאם:"לפני שנגיע לחלק הזה, אני מעדיף שאת תתחילי
קודם בסיפורך"
הסתובבתי וראיתי- שכולם ישבו בחצי המשרד
והביטו בי בחוסר סבלנות- חוץ מוויל ומג´ייק שעוד עמדו לידי.
הלכתי אחרי וויל והיתיישבתי לידו על ספה זוגית.
"אוקי, את יכולה להתחיל" הודיע סאם בנימה משועממת.
"להתחיל מה?" העמדתי פני טיפשה. אולי משום שלא כל כך רציתי להגיע לחלק הזה.
"תתחילי לספר על עצמך. הכל. מההתחלה." סאם הסביר באיטיות
כאילו הוא מדבר עם ילדה קטנה.
אני לא ילדה!!! חשבתי לעצמי….
הבטתי בעיניו של סאם והתחלתח לספר.
"קוראים לי קייט הל. אני בת 15 ואני בת יחידה.
כשהייתי בת שנתיים וחצי אמא שלי מתה. יותר נכון נרצחה.
כשגדלתי אף אחד לא ענה לי על שתי שאלות שהכי רציתי לדעת את התשובה עליהן:
-איפה היא קבורה?
-ומי הרג אותה?"
וויל הביט בי בדאגה והחזיק את ידי.
הפנתי את מבטי ממנו כדי שלא יראה את הדמעות שנקוו בעיניי.
מחיתי אותם בגב ידי והמשכתי: "בגיל 10 אבא שלי נעלם. אף אחד לא מצא אותו
ולא שמע ממנו יותר. אחרי שזה קרה כל הזמן ניסו להרוג אותי.."
"להרוג אותך? מה זאת אומרת?" ג´ייק היה שקוע לגמרי בסיפורי.
"כל פעם היה משהו אחר; אבנים שנזרקו מגג של ביניין גבוה
במטרה לפגוע בי. למרבה המזל הם נפלו שנייה אחת מאוחר יותר.
אוו מכונית שנסעה במהירות מופרזת ופיספסה אותי משום שהיתה
לי תחושה לא מובנת, שאם לא אגיע באותו הרגע למדרכה משהו יקרה. כמובן צדקתי.
כמה שבועות אחר כך טיילתי ביער ולפתע ראיתי חיה ענקית יושבת
כמה מטרים ממני. נבהלתי וברחתי. אחרי יום חזרתי לשם מתוך סקרנות,
ושוב ראיתי את החיה הזאת אך הפעם היא לא ישבה סתם כך
אלה התחילה לשחק כמו כלב קטן. ואז הבנתי שהיא בעצם הזיזה כמה עלים
שנשרו מהעצים וחשפה בור שתחתיתו לא נראה. במהלך אותו שבוע
הבנתי שזה היה זאב."
"זאב?" שאל מאט בדאגה והביט בסאם.
"כן, זאב גדול ומעורר אימה.
כשמלאו לי 13 שנים, הלכתי לספרייה ונישארתי שם עד מאוחר
ולפתע פרצה שריפה. רצתי ליציאה, אבל הדלת היתה נעולה.
הסתובבתי בגבי על הדלת ותהיתי מה לעשות. פתאום משהו צד את עיני על הקיר החשוף
היחיד בספריה.
כיסיתי את פני בחולצתי ונגשתי לשם. על הקיר היה גרפיטי- שלא היה שם מקודם…."
"ומה היה רשום?" שאל טיי בסקרנות.
´ "אם תפני ימינה תמצאי דלת חירום. את יכולה לצאת משם ולהינצל.
אך זכרי! ברגע שאת יוצאת מהספריה הקוטל יעקוב וירדוף אחרייך,
ימצא אותך ויהרוג אותך!
תחשבי פעמיים לפני שאת יוצאת- אל תגידי של הזהרנו!!" ´
ציטטתי בקול. השתררה דממה. ואז נייל מלמל לעצמו:" לא יכול להיות!"
הוא הפנה בחזרה את מבטו אליי. "את בטוחה שזה מה שהיה רשום שם?"
וויל נראה נסער מאוד.
"אני בטוחה" עניתי בלחישה. שיננתי את הכתוב על הקיר מאות פעמיים.
"מה קרה אחר כך?" ג´יימס שאל בעדינות.
"כמובן שהחלטתי לצאת.
הגעתי לביתי ארזתי תיק וברחתי"
לאן ברחת?" וויל הידק את אחיזתו בידי.
"בהתחלה לא היה לי יעד. אך ברגע שראיתי שאכן עוקבים אחרי
וזו לא היתה סתם אזהרה החלטתי לחפש את אבי. הוא חייב לי הרבה דברים.
ואז, כשה.. איך קוראים לו? הקוטל? כשהקוטל השיג אותי… בא הזאב."
"מה?" שאלו ג´ייק ומאט.
"זה היה אותו זאב שראיתי ביער. הוא הגן עלי ושמר עלי מהקוטל.
אני…. אני חושבת שהקוטל הוא זה שהרג את אימי" פלטתי אנחה.
אף פעם לא סיפרתי את סיפורי למישהו.
פחדתי שיחשבו שהשתגעתי.
לא שהיה למי לספר… עד עכשיו הייתי לבד….
ובכל זאת כל כך רציתי לדבר עם מישהו על זה.
היה לי ממש קשה לשמור הכל בבטן.
רוח קלילה חלפה על פני, למרות שלא ראיתי שום חלון בסביבה.
חייכתי.
הרגשתי הקלה עצומה.
"למה את חושבת כך?" סאם נראה חשדני.
קולו של סאם החזיר אותי לעצמי.
"מפני שאני ישבתי מתחת למיטה כשהרגו אותה.
למרות שהייתי מאוד קטנה הדבר שלא שכחתי היה הסכין שהחזיק
הרוצח. בדיוק אותה סכין שהחזיק הקוטל כשהוא תפס אותי והניח
אותה על גרוני."
"אההההה, ואיך יצאת מזה?"
הזעפתי פנים.
"ואוו, כמה שאלות יש לכם!!!" אמרתי בכעס.
למרות שבתוך תוכי לא כעסתי. ההפך.
העובדה שמישהו שמישהו מתעניין בי חיממה את ליבי…
"את לא חייבת לענות אם את לא רוצה"
וויל הביט בי בדאגה.
חששתי שהוא ישמע את הלמות ליבי.
הפנתי את מבטי ממנו. ובכל זאת, לא יכולתי להסתיר חיוך.
"זה בסדר. הרי מתישהו אהיה חייבת לספר מה עבר עלי."
פניתי לנייל. "באותו הרגע בא הזאב והציל אותי.
התעלפתי לאחר שהקוטל והזאב החלו להתגושש-
והיתעוררתי כאן"

*** בהמשך (כמו בפרק הזה)
ייתכן שהוסיף לפרקים משפט יפה או ציטוט מספר או סרט.
בכל פעם כזה אשתדל לכתוב בסוף את המקור…

~~מאיה אנג´לו~~