נקמת אחים-פרק שלוש

נקמת אחים פרק שלוש
"הכל התחיל בחייתי הראשון…" התחלתי לספר
"הוא היה מהיר כמו צ'יטה אך כשהתבגר המראה שלו התחיל להשתנות, פרווה התחילה לצמוח על גופו ואוזניו ושניו גדלו והתחדדו עד שהפך לאדם-צ'יטה, השינוי שלו מאוד הפחיד את בני האנוש שלא היו רגילים והתחילו לתקוף אותו בנשקים, הוא ברח יחד אם חברתו, שהיתה מעורבת בדולפין, שיערה היה שחור והשער שלו היה בלונדיני, מאז הם איתרו עוד חייתים שנולדו כך במשך השנים עד שחלפו חמישים שנים" נאנחתי
"מה קרה אחרי חמישים שנה?" שאלה אולי
"בני האדם רצחו את הראשון ומאז זה היה ככה תמיד, אבל לפני זה האישה נכנסה להריון ומאז ועד היום בכל דור ודור של חייתים הבלונדיני נרצח והשחורה נשארת בחיים" סיימתי
"וואו, ועכשיו זה התור שלך ושל אחיך נכון?" היא שאלה בשקט
"כן, איך שמעת על זה?" התעניינתי, הרי היא לא אמורה לדעת על זה, לא היא ולא בני האדם
"שמעתי את זה מהשומר הזה, האיש זאב" היא הודתה, היער שהלכנו בו התחיל להיות פחות צפוף עד שראינו את העיר,
"מה אני צריכה לעשות?" היא שאלה בדאגה
"את רואה את הבית הזה?" הצבעתי על בית עם חלון פתוח
"אני רוצה שתכנסי ותכחי משם מזרק שיש בו נוזל ירוק-שקוף" אמרתי לה
"את חושבת שתצליחי?" הסתכלתי בעיניה השחורות, היא הנהנה לחיוב וטיפסה לתוך הבית,
"לאן שלחת אותה?" שאל אותי פרנקו שהופיע מתוך העצים
"אל תרגל אחרי פרנקו!" התעצבנתי עליו
"בסדר" הוא נאנח ואז הוסיף בלחישה לעצמו
"בשלושים בפברואר*"
"שמעתי את זה!" קראתי אחריו כשהוא נכנס חזרה לתוך היער
"יופי, אז קבענו?" הוא ענה לי בציניות. אולי חזרה בידים רקות
"אני מצתערת, לא יכולתי" דמאה עמדה על עיניה
"מה קרה שם?" שאלתי בקול מאיים, אבל אם לומר את האמת, ידעתי את התשובה, הבית הזה הוא של ילדה חולת סרטן ושלחתי אותה להביא לי את התרופה שלה, ידעתי שהיא לא תביא וזה היה המבחן-לראות אם יש לה לב
"ראיתי את המזרק" היא בכתה קצת
"אבל הוא היה של ילדה חולת סרטן, לא יכולתי לעשות לה את זה… אני מצתערת" היא הרכינה את ראשה
"יפה מאוד" שמתי את ידי על כתפה ונגעתי בשערה הבלונדיני-ג'ינג'י
"התקבלת" חייכתי אליה
"באמת?! אבל איך?" היא קפצה
"יש לך לב, ורחמים, זה הכי חשוב" חייכתי עליה
"אני יכולה לשאול שאלה?" היא שינתה נושא
"כן" הנהנתי
"מה הסיפור שלך?" היא שאלה בבישנות
"אה…" נאנחתי
"החייתי הראשון היה סבא רחוק מאוד שלי, וסבתא רחוקה שלי הייתה החייתית הראשון, והיא לימדה את נכדיה במשך דורות שיר ריפוי מיוחד" חייכתי טיפה
"את יכולה לשיר אותו?" היא שאלה אותי, לפתע שמעתי זעקת ספק דוס ספק ילד מהיער
"בואי אחרי, אני חושבת שזו הזדמנות להראות לך" רצתי לתוך היער והיא אחרי, עצרנו ליד ילד-דוב ששכב על הרצפה שרגלו מכוסה בדם ונלכדה במלכודת דובים, הנחתי את ידי על המלכודת
"hash little child; the time come to play" שרתי בקולי הצלול ושמתי את ידי על המלכודת שנפתחה ושחררה את רגלו
"the power of water health the pain" המשכתי לשיר והעברתי את ידי לפצעו שהתחיל להחלים
"hash little child I'm here for you; to care the sick and heal you" (תרגום בסוף) הרמתי את ידי מרגלו ושפכתי עליה מים שהיו במימיה שהייתה על מותני והפצע נעלם
"תודה" השתכווה קלות הילד ורץ משם
"וואו! זה השיר?" התפעלה אולי
"כן, זה שיר ריפוי מיוחד" חייכתי,
"גבירתי!" נחת לידנו איש שהנשר שוב
"יש עוד בת אדם במחנה, אה בן, זאת אומרת בת, אני לא בטוח!" הוא התעצבן ואני קימתתי את מצחי בשאלה
"פשוט בואי" הוא אמר
"תיקח אותה למחנה אני אפגוש אותך שם" ציויתי, הפכתי תא רגלי לזנב והכתי באדמה בכוח מה שגרם לכך שעפתי לגובה ונחתתי ישר בתוך המחנה. שם עמד פרנקו והחזיק בכוח בידה של בת אדם, לא הייתי בטוחה אם זה בן או בת אז ניחשתי
"איך קוראים לך?" שאלתי אותה
"זואי סוויט" היא ענת ואז צרחה
"תשחרר אותי כבר! אני בצד שלכם!" היא התלוננה
"תביא אותה לחדר שלי, אני יטפל בה" הסתובבתי והלכתי לחדרי