סהרה 3
סהרה הביטה מבעד לחלון. נשימתה האטה והיא עצמה את עיניה. החלומות נעשים מבולבלים, והיא הרגישה שלא תצליח להמשיך עד שלא תבין.
היא הסתובבה וחצתה את חדרה לעבר מיטת האפיריון, מעבירה את ידה על המוטות. נשימתה האצה והיא התיישבה, מניחה לעולם הרוחות לקחת אותה פעם נוספת.
נשים. מאות נשים עומדות בשורה, קצהה האחד נעלם באופק. סהרה הופיע בקצה השני. "מי.." מלמלה. הנשים ניצבו נטועות במקומן, הבעתן קפואה. סהרה הילכה בניהן, מנסה לפענח את זהותן. היא נעצרה והסתובבה. מולה עמדה אישה יפיפיה. היא הושיטה יד, מנסה לגעת באישה הזרה. לפתע עיניה נפקחו, אפורות כקרח. היא הצמידה את כף ידה לידה של סהרה וחייכה.
חזהה של סהרה נע מעלה מטה במהירות היא התיישבה במיטתה, דמעות יורדות במורד פניה. מה פשר כל זה?
תגובות (1)
אני קוראת מהסוף (פרק אחרון) להתחלה, כי למה ללכת עם הזרם כשאפשר נגדו ?
זה עדיין מגניב ( :
ולא יודעת למה אבל מיד אחרי שאמרת שהצמידה את כף ידה – מיד חשבתי שאת עומדת להשלים "ללחייה" ולשבור את הקרח בזה שהיית מוסיפה תיאור פסיכי כמו: "במהירות ובקור פתאומי, שותקע. החלום נקטע וסהר התעוררה באימה"
סתם כי המוח הפסיכופט שלי עובד שעות נוספות [ את יכולה לקחת את זה בתור רעיון אם תרצי ( ; ].