סודות הממלכה- פרק3; סילסיה

ריק חייך אל השומרים בעודו לוגם מכוס היין שלו,
זה היה תפקידו,
לדאוג למלך, ולהשתכר.
רוב השומרים קינאו בכך, אך ברוב המקרים, מלך לא היה צריך להשיג לעצמו חמישה שומרים- בעיקר אם הוא מסתובב בארמונו.
\"צ\'נצ\'י!\" צעק המלך.
ריק דפק על דלת חדרו הכבדה ונכנס כפרץ רוח הנושבת. \"כן, מלכי.\"
המלך לא נראה מרוצה. \"מה עם אספקת הנשק שלי צ\'נצ\'י? השומרים טוענים שאתה מסתובב בחברתם של פושעים, אני לא מרוצה מביקורייך החוזרים במסבאה. עוד פעם אחת כזו!\" הוא נקף אצבע, \"ואתה מפוטר! אני לא רוצה שהשומרים שלי יבלו עם נשים וירקדו לצלילי מוזיקה איומה, וחשוב מכל, ישתו יין ורום!\" המלך נהפך אדום, הוא זעם.
\"כן אדוני,\" אמר ריק בקלילות.
צבע פניו של המלך שב. \"ובכן, הסתלק מכאן צ'נצ\'י, ותזכור מה אמרתי.\"
ריק הנהן, הוא יצא מהחדר במהירות האפשרית.
\"איך הלך לך, ריק?\" סינן אחד מהשומרים, הוא היה גבוה מריק בראש בערך, לבוש מדים.
ריק חייך. \"בסדר, הוא התכוון להעלות אותי בדרגה.\"
\"אל תשקר!\" נבח שומר אחר, \"שמענו, הוא כועס עליך כי שתית. אתה תאבד את התפקיד שלך!\"
\"לא אני לא!\" מחה ריק. \"הנני לא אחראי למעשי לעיתים רחוקות, אך המלך לא יוציא אותי ממסגרת התפקיד.\"
הוא שחק את לסתו ופנה לצאת מהמצב המביך שבו נקלע.
\"היי, ריק,\" קולין ג\'והאן קפץ שפתיים, \"שמעתי שלא הלך לך טוב כל כך בשיחה עם המלך…\"
הוא היה ידיד טוב, כזה שישפר את מצב רוחו הסורר של ריק בכל עת. היה לו שיער שחור ומדובלל ועיניים חומות כהות- הוא לבש בגדים פשוטים שהחמיאו לו. קולין היה יד ימינו של מלך סילסיה.
\"אני בסדר,\" השיב. \"המלך לא יעצור אותי מלשתות יין, הוא לא שם לב אליך? אתה שותה לעיתים קרובות!\"
קולין הרהר. \" לא, אבל לא אני זה שהאשים אותך. ומלבד זה, ידעת שהמלך מזמין לכאן את נסיכת לונוטה מריאן, ואת המשרתת האישית שלה… אני חושב שיהיה כאן כיף גדול ברגע שתראה אותי. אם אני אנשא לבת אצולה אני אהיה עשיר! שמעתי שהן ניחנות ביופי אלוהי!\"
הוא הפסיק לדבר ברגע שקלט את מבטו המרצין של ריק. \"אף בת מלוכה לא תתקרב אלינו, אולי אלי, טוב אני אהיה עם המלך כל זמן שהם ישוחחו, ואתה… אני אדאג לספר הכול.\"
\"גם אני אהיה שם!\" רטן קולין, \"אני אמור לייעץ למלך בענייני הצבא, ואם הם ידברו על זה. אני אהיה שם.\"
ריק הנהן.

\"עוד כוס,\" אמר ריק באהדה בעוד בחור מקועקע מעניק לו לגימה קטנה של רום.
דלת המסבאה נפתחה, נערה נכנסה פנימה.
פניה כוסו בכובע הברדס השחור שלה, היא התיישבה בכיסא שלצידו והסירה את הבד מעל ראשה.
פתיתי שלג החלו לצנוח מהשמיים, ריק תהה מה מעשיה כאן, אולי נכנסה כדי להתחמם.
היה לה שיער שחור, רך כמשי, עיניים זהובות בגוון ענבר ופנים מקסימות ביופיין, היא לא מסילסיה, הדבר היה בטוח. האנשים בסילסיה אופיינו כאנשים בעלי שיער בהיר, פרט לקולין.
\"יש לך בשר?\" שאלה.
הברמן הרהר לרגע. \"המעדנייה נמצאת ממול.\"
הנערה הנהנה, היא עטתה שוב את כובע הברדס שלה ויצאה מהמקום. ריק אחריה.
הוא נכנס בחרישיות לתוך המעדנייה בעודו צופה במעשיה;
היא שילמה למוכר ונטלה צלע שנעטפה בתוך שקית בד ירקרקה, כשסיימה היא התיישבה בפתח החנות, על השלג.
\"מה הם מעשיך כאן?\" נקב.
הנערה נשכה את שפתיה. \"אני כאן כדי להיפגש עם המלך.\"
ריק הרהר. היא הנסיכה מריאן, מדוע שומריה לא נמצאים איתה?
\"הנסיכה מריאן, אני שמח לראותך,\" אמר בחיוך.
הנסיכה הנהנה. \"אתה שומר, מה? התוכל ללוות אותי לארמון?\"
הוא הביט בה ושילב את זרועו בזרועה, היא הייתה יפיפייה בדיוק כמו שאמרו, לונוטה הכילה אנשים מקסימים ביופיים, אך לא כמו נסיכתם הצעירה ביותר, מריאן.
\"תודה לך,\" אמרה. \"היכן המלך נמצא כרגע?\"
\"בחדרו, הוא מצפה לך בכיליון עיניים, וגם השומרים,\" גיחך. \"הם מצפים למצוא את נסיכת לונוטה היפיפייה סועדת עם מלכם.\"
\"כן,\" נאנחה.
ריק חלף על פניהם של קבוצת אנשים מסוקרנים. \"מה מעשיך כאן?\"
\"חשבתי שאני והמלך נוכל לדון בשעה שכולנו אוכלים את הצלע, ידעו אותי כי כאן בממלכתכם, בשר הוא מאכל אהוב.\"
ריק הנהן, הוא הביט בפניה פעם נוספת, היא נראתה כל כך מוכרת לו מאיזו סיבה…

השומרים פתחו את שער הארמון במהרה, כשעיניהם פגשו בנסיכה הם הביטו בה כעיוורים, מבטם לא הוסט ולו לרגע ממנה.
\"מריאן סילדר, עלמתי. משרתייך המתינו לך כאן בשעה בה ברחת, מדוע עשית זאת? אביך יתאכזב.\"
המלך חיבק אותה בחביבות יתר.
שני אנשים עמדו בפתח הארמון, האחד היה גבר, מבוגר מריק בכמה שנים- שיערו החום סורק בקפידה, הוא לבש חולצה בלויה ומכנסי עור- קסדה נחבשה על ראשו.
השנייה הייתה נערה יפה, בעלת שיער חום מפוזר ועיניים ירוקות-חומות, היא לבשה שמלת סאטן דקה בעלת שרוולים ארוכים בשל מזג האוויר. נעלי עור ננעלו לרגליה.
\"אלו הם סבסטיאן וטורקיז, שומר הראש שלי והמלווה שלי.\" אמרה מריאן, היא כתשה את השלג בעזרת מגפיה.
המלך הנהן, הוא הושיט לה את ידו ונעץ מבט מלא תסכול בריק. \"היכנסי עלמתי, עלינו לדון בדבר מה.\"
כשנכנסו פינו השומרים מקום לכולם, סבסטיאן וטורקיז נשארו מחוץ לחדר הישיבות.
\"ובכן, את יודעת במה נדון?\" שאל המלך. הוא הורה לנסיכה להתיישב למולו, קולין לא נכנס לחדר, אך ריק כן, הוא הביט בהם בתהייה.
\"לא אדוני.\"
\"הובא לידיעתי שאת מסוגלת לעזור לי בעניינים צבאים, בעיקר בעזרת, משהו לא טבעי שהוענק לך בלידתך, האם אני צודק?\"
היא שלחה מבט מתחנן לעבר ריק. \"אני לא יודעת על מה אתה מדבר, עזבתי את ממלכתו של צ\'רלס והמשכתי לכאן, אף פעם לא הובא לידיעתי שאני מחזיקה בכוח.\"
\"זה הוא לא סתם כוח,\" אמר המלך. \"כוח המכשפות, קללת המוות.\"
באותו הרגע החדר הוצף באור בהיר, ריק הביט במתרחש בתהייה, הוא חייב להגן על המלך!
אך בתוך שניות, המלך צנח על הרצפה הקרה, דם זולג מחזהו, הרצפה נמלאה שלולית חמה של דם.
\"אני מצטערת!\" צרחה מריאן, \"כל כך מצטערת!\"
הדלת נפרצה וסבסטיאן נכנס פנימה, טורקיז מלווה אותו, מבט דואג ומפוחד על פניה היפות. היא חיבקה את מריאן הבוכייה.
\"איך זה קרה?\" שאל סבסטיאן.
ריק ידע מי אחראי. קולין, הוא טען שיום אחד הממלכה תהיה שלו, המלך זקן מדי בכדי למלוך.
\"יש כאן סימן דקירה, אבל לא סכין או חוד…\" הרהר ריק, \"קרא למישהו, הוא כבר מת. ומריאן…\"
היא משכה באפה.
\"הכול יהיה בסדר.\"
ריק הוציא את הבנות מן החדר והותיר את הגופה לבדה, לפחות עד שצוותים יגיעו.
הוא הכניס אותן לחדרו, חדר קטן ששימש לו כמקום מגורים.
\"מה קרה?\" שאל את מריאן, \"מישהו רצח אותו, את לא עשית דבר.\"
\"אני כן. הוא מת באשמתי, בגלל שאמר משהו שלא היה אמור להזכיר…\"
\"על הקללה? אלו סתם שטויות,\" מחה ריק, \"מישהו השליך עליו משהו ואני הולך לברר מי, הישארו איתי עד בואו של סבסטיאן. מובן?\"
טורקיז הנהנה בעודה מתייפחת. \"מי עשה מעשה נורא שכזה, אם המלך יגלה, הוא יתקוף את המדינה בטענה שבתו הסתכנה, מלך סילסיה דרש שתבקרו, הוא רצה אותה, את הכוח שלה.\"
\"אין לה שום כוח!\" רטן ריק.
\"אתה לא שייך לממלכתה,\" טורקיז הביטה בו בזעם, \"אין לך כל רשות לדעת את סודותינו, השיחה נגמרה.\"