סוס ערב. לא שם בטוח! פרק 1

התיישבתי על ארגז עץ, והבטתי לשמיים. השמש הייתה חמה במיוחד, הרגשתי להוטה וצלויה. הכובע בוקר לא ממש עזר, אך לפחות עם הגופייה הלבנה הרגשתי משוחררת. היא הייתה מלאה כתמים של לכלוך, בוץ וחול. הכל מרכיבות על סוסים, חשבתי לי. הרגשתי עייפה ומלאת זיעה, חיכיתי למאמן שרק ישחרר אותי לרווחה. מגפי הגומי שלי מלאות הבוץ, כבר לא ממש נוחות ואני רק רוצה להיות יחפה ולהסתובב בבית נקייה ומשוחררת. בחורף לעולם לא הרגשתי כך, רק בקיץ.
"קדימה, אניטה, את משוחררת." אמר המאמן טום כשעבר מולי. הוא לבש חולצה לבנה עם ג'ינס, והוא נעל נעליי גומי שחורות. הוא לבש כובע בוקר בדיוק כמוני, בצבע חום ומעוגל. שערות של שיער שחור קפצו מכובעו, והוא חייך חיוך סיפוק. אין ספק, אני שמחה שזה המאמן שלי לרכיבה על סוסים.
קמתי מהארגז הלא נוח. נופפתי לו לשלום, והמשכתי בדרכי לביתי. בדרך שיחקתי בכובעי, זרקתי ותפסתי אותו באוויר. הבית די רחוק, עוד עשרים דקות הליכה. הייתי צריכה לחשוב אם להתאמן דווקא בחווה הזאת, או בחווה הקרובה יותר. אך החווה הקרובה יותר מרגישה לי רע, היא קטנה ומלוכלכת. היא מריחה רע ובקושי יש שם עובדים. בכל זאת, אימי קבעה איפה אני אהיה. היא קבעה איפה שיהיה לי טוב.
הרגשתי עייפה מדי בשביל ללכת עשרים דקות, והחלטתי לשבת עד שכוחי יחזור שוב. ישבתי על הדשא הקר, שעבר מים קרים עליו. אך המים התייבשו, וגם לא היה לי ממש אכפת אם מכנסיי נרטב. הוא שמיש לי כבר שנתיים, והוא מלוכלך ממלא. פתחתי את הבקבוק מים והתחלתי ללגום.
לפתע שמעתי קול צעדים. נשיפות.
זה לא היה נשמע כמו בן אדם, חשבתי. נעמדתי במקום והבטתי סביב. אף אחד לא בשטח, אולי זה לא היה לעברי. התיישבתי שוב ושיחקתי עם הכובע שלי. בטח עוד סוס שברח מהאורווה, הוא יחזור עוד כמה דקות.
קפצתי. הרגשתי נשיפות אוויר בגבי. סובבתי את גבי וראיתי אותו. סוס.
סוס, גדול במיוחד. עם פרווה מיוחדת, אפורה עם כוכבים. היה לו פוני קטן בין העיניים, בצבע אפור כאבק. הלב שלי דפק בחוזקה, הוא הביט בי בציפייה. מה הוא כבר רצה ממני. בזהירות רבה ליטפתי אותו לאט, לאט. הוא לא התנגד, נשמתי נשימת רווחה.
"סוס טוב.." לחשתי לו. אולי הוא נאבד, הסקתי. "מאיפה באת?" ידעתי שהוא לא יענה לי. הוא באמת לא ענה, אבל נשף נשימה כבדה ועייפה. לפחות יש לי טרמפ הביתה, אמרתי לעצמי ועליתי על גב הסוס. זה היה מפחיד, לא הכרתי אותו ואף פעם לא ראיתי כמוהו. לא ידעתי איך הוא מתנהג, וגם הוא נשף בחוזקה אחרי כל מילה שלי. לא היה נראה שהוא שונא אותי.
הוא לא התנגד לעלייה. שמתי עליו את התיק, ונתתי לו מכה חלשה עד בינונית לדרך. הוא לא קפץ, אך הוא רץ במהרה. הרגשתי את האוויר דוהר בי, איך הוא מתנגד לי. הסוס הזה לא הראה לי אהבה, אבל הוא לא ניסה להרוג אותי. ריחו היה מוכר לי, ריח מוזר שהיה נראה שהרחתי. עדיין המשכתי אייתו בדרך.