סטלה – פרק 4

פרק 4:
סטלה הביטה בו בזעזוע.
היא יכלה לגרום לו לשכוח שהייתה פה, היא יכלה להמציא משהו, היא יכלה להעמיד פנים.
אבל היא שמעה את עצמה אומרת את הדבר הכי טיפשי שיש, "מה?"
"מה את מחזיקה שם?" הוא שאל ונכנס לחדר
"זה… זה שקית"
"של דם?" הוא שאל
"אתה לא תבין ג'ייק"
"מה יש פה להבין?" ג'ייק שאל והביט בה בתמיהה "מה נראה לך שאת מתכוונת לעשות עם זה?"
"האמת היא ש…" סטלה סתמה את פיה בידיה, היא כמעט אמרה לו את האמת. היא לא הייתה טירונית. לא לגמרי בכל מקרה.
איך היא כמעט חשפה בפניו את הסוד הכי גדול שלה?
היא יכלה לשמוע את המחשבות שלו, דברים בסגנון של 'מה קרה פה?' ו- 'מה היא עושה?' או 'מה הקטע שלה?', אבל פתאום היא הבינה שאלו לא המחשבות שלו, אלא שלה.
הוא לא חשב על שום דבר.
לא משהו שהיא יכלה לשמוע בכל מקרה.
"אתה לא..?" היא התפתתה לשאול אותו אם הוא כמוה, אם גם לו יש סוד קטן אבל מיד הבינה שזאת התאבדות. הוא פשוט לא יכול להיות מהמין שלה. אולי סתם הוא לא חושב.
לא הגיוני, אמר קול בתוכה.
"אני לא..?" הוא שאל, מביט בה.
"אני.. כלומר…" סטלה התבלבלה לגמרי, היא לא ידעה מה קורה.
"את בטח סתם מבולבלת מהטיפול, זה קורה" הוא נאנח ולקח ממנה את השקית הקטנה שהחזיקה בידה, כמעט בתוך תיקה. "את לא מבינה מה קרה כאן נכון?" הוא שאל. היא התחילה להיות ישנונית, זה מעולם לא קרה לה, כאילו הקול שלו השפיע עליה. "את סתם רוצה לחזור הביתה ולנוח נכון?".
פתאום זה היה הדבר שהיא הכי רצתה, לחזור הביתה ולנוח.
"מי.. מה אתה?" היא הצליחה לשאול והחזיקה את עצמה כדי שלא תעצום את עיניה
"אני חבר" הוא הבטיח, "לפחות בינתיים"
הוא תפס בידה וחום התפשט בקרבה, היא הרגישה עוד יותר ישנונית, עוד יותר עייפה. היא הייתה חייבת לברוח מהבחור הזה. עכשיו!
"אני.."
"עייפה" הוא השלים, "מסוחררת אולי, את רוצה הביתה, נכון סטלה?"
היא לא יכלה למנוע מעצמה מלהנהן ואז הרגישה את עיניה נעצמות מעצמן. הדבר האחרון שראתה היה מבטו המחייך של ג'ייק.