סטלה – פרק 5

פרק 5:
סטלה התעוררה ומצאה את עצמה שכובה על מיטת נוער כחולה, החדר היה מצויד בדגלים שונים של ארצות ובתמונה של אישה וילד קטן. החדר היה צבוע בכחול בהיר והאוויר בחדר היה שונה. כאילו האוויר מלא באנרגיה חשמלית אדירה ויש סיכוי שהאנרגיה תתפוצץ בכל רגע. הדלת נפתחה וג'ייק צעד פנימה. חולצת טריקו ומכנסי ג'ינס. מראה פשוט לבית, אופייני.
"סוף-סוף התעוררת סטלה" הוא חייך והיא מיהרה להתרומם.
"אתה יודע את השם שלי" היא אמרה במהירות וכשחשבה על כך…
"נו בטח, אמרת לי אותו בעצמך" הוא צחק והיא הביטה בו בחשדנות
"אני לא יודעת מי אתה אבל…"
"אני ג'ייק, בן תמותה בן שבע עשרה עם ממוצע ציונים נורא בסך הכל" הוא חייך "אולי השאלה היא.. מי את?"
"מה זאת…?" פתאום סטלה הבינה שהוא אמר 'בן תמותה', כאילו ידע שהיא לא. "אתה לא"
"אני לא?" הוא שאל "אני לא מה?"
"בן תמותה" היא אמרה ונאנקה כשגילתה כשאחת מרגליה כאילו שבורה. כי היא הייתה אמורה להתחבר מעצמה (אחד היתרונות בהיותך ערפד) אבל זה לא קרה. זה היה מוזר. היא העוותה פנים וג'ייק מיהר אליה.
"עדיין כואב לך?" הוא שאל
"תעשה לי טובה" היא אמרה והרחיקה אותו ממנה "אני לא יודעת מי או מה אתה אבל אתה לא בן תמותה!"
"אמרתי לך מי אני, בנוגע ל-מה…"
"פשוט תתרחק ממני, אני לא יודעת מה אתה רוצה אבל אני לא יכולה להיות קשורה אליך בשום דרך שהיא…"
"מישהו אמר משהו על קשר בינינו?" הוא שאל והיא הבינה שנלכדה
"אז תגידי לי" הוא חייך, "אם אני לא בן תמותה, מה אני?"
"אני… אני לא יודעת" היא נאלצה להודות
"ומה את?"
"אני.. מי שאני"
"תשובה דיפלומטית למדי"
"מה אכפת לך?"
"מי אמר שאכפת לי?"
"אתה בלתי נסבל!"
"ואת ערפדית, אז?"
"אני…" ואז סטלה הבינה שהוא אמר את מה שהיא חשבה שאמר, "איך.. איך אתה יודע?"
"את אמרת לי" הוא חייך "כרגע"
הוא הביטה בו בכעס, "מה אתה רוצה?"
"בינתיים? כלום" הוא שוב חייך והיא הרגישה חמימות והחלה להירגע "לכי לישון סטלה, נתראה אחר כך"
"אבל.." היא לא הצליחה למחות, עיניה נסגרו מעצמם, תוך שנייה היא שקעה בשינה עמוקה.