סיפורה של לילי אוונס פוטר פרק 6

שלושת השבועות האחרונים היו השבועות הכי טובים שלי בבית איי פעם .
תמיד כשהייתי חוזרת הביתה זה או לחופשות (כשפטוניה נועצת בי מבטים זועמים, כאילו היא נגעלת ממני) או כשהייתי מושעית מהבית ספר או הפנימיות שבהם עשיתי "בעיות" (כשההורים היו נמנעים מלהביט בי , מטילים עלי עונשים, ונראים מאוכזבים ממני).
עכשיו הכל היה שונה. ההורים הביאו לי יחס מיוחד והפעם פטוניה היא זאת שהדחיקו לצד. פתאום אני הייתי הסיבה להתגאות בה, ולא הילדה החריגה . פטוניה נמנעה מלהתקרב אליי, וגם שהייתה לידי לא הביטה בי או יצרה איתי קשר, אפילו לא הקנטות. יכולתי לראות את הדמעות בעיניה בכל פעם שאחד ההורים שלי אמר "יש לנו מכשפה במשפחה , כמה נפלא!"
כמובן שניצלתי את הזמן הזה גם ללימוד קסמים, ולקריאה בספרי הלימוד שקניתי בסמטת דיאגון ביחד עם סוורוס. היה לי זמן איכות גם עם מאוויני, שכבר ישנה לידי כל לילה. ובכל פעם שהיו לי סיוטים, הייתה מתחככת בי ומלקקת לי את הפנים והייתי נרגעת ונרדמת מיד.

הגיע סוף החופש , וסוורוס בא לאסוף אותי מביתי . נפרדתי לשלום מהורי חיבקתי אותם ונישקתי אותם .
"אנחנו גאים בך מאוד." הם אמרו לי. "בהצלחה! "
פטוניה נעצה בי מבט כעוס ודמעות עלו בעיניה .ניפגשתי אליה ואמרתי לה "את יודעת פטוניה, אולי אנחנו לא תמיד מסתדרות, אבל את אחותי ואני אוהבת אותך." יכולתי לראות שחצי חיוך עלה על פניה אבל כל מה שהיא אמרה זה "מה שתגידי."

יצאתי מהבית וסגרתי את הדלת אחרי. וביחד עם סוורוס , הלכתי לתחנת קינג קרוס רציף 3/4 9 .