סיפור אהבה בסיפור אימה פרק -2-

(Talya מקווה שתביני קצת יותר הפעם…)
ה-ע-צ-ל-נ-י-ת, צר לי שאינך אוהבת סיפורי פנטסיה.. אני מקווה שאת כעמו חברה שלי.. שלא אוהבת פנטסיה טהורה, עם אלפים וגמדונים ושדים..
היא אהבה את הסיפור הזה, אני מקווה שתאהבי גם את…

פרק -2-

קייט התעוררה למחרת בבוקר לקול פטפוטיהן של חברותיה. היא פקחה את עיניה בעייפות וראתה את מארי לו, וונסה וג'סיקה יושבות על אחת המיטות.
"בוקר טוב," שמעה קייט את קולה של מארי לו, ורגע לאחר מכן הונחתה כרית על פרצופה.
"מארי, למה?" נאנקה קייט והתרוממה מהמיטה בכבדות. "את יודעת שהבוקר זו לא השעה הטובה שלי." היא שמעה את חברותיה לחדר מגחכות וקמה מהמיטה לעבר חדר האמבטיה כדי להתארגן.
כעבור חצי שעה הרביעייה ירדה לעבר האולם הגדול. הן התיישבו על הספסלים והתחילו לאכול את ארוחת הבוקר.
"בוקר טוב," שמעה קייט את קולו של אליוט ורגע לאחר מכן היא הרגישה אותו נושק ברכות לעורפה.
היא חייכה והסתובבה לעברו. הוא היה גבוה ונאה, שיערו היה ארוך מעט והתלתל על מצחו ועורפו בגלים זהובים ורכים. היו לו זוג עיניים ירוקות, אף קטן, ושפתיים עבות ואדומות.
"מה שלומך הבוקר?" שאל אליוט בדאגה. הוא זכר שקייט חוותה סוג של סיוטי לילה בימים האחרונים.
"אני בסדר," שיקרה קייט. היא לא רצתה להדאיג את אליוט יתר על המידה, גם ככה הוא היה מודאג יותר מידי.
הוא הנהן ואמר, "אני אראה אותך מאוחר יותר?"
היא חייכה ואמרה, "על בטוח."
הוא נשק שוב לשפתיה וחזר לעבר שולחן הבית שלו, רייבנקלו.
קייט נשארה עם חיוך על השפתיים אבל רק כשוונסה העירה לה שהקורנפלקס יהיה מגעיל וספוגי אם היא לא תתחיל לאכול היא חזרה לעצמה. היא ראתה מישהו נועץ בה מבט. לקייט היה חשד שהיא יודעת במי מדובר, וכשהרימה את מבטה מצלחתה היא לא התבדתה: ריצ'ארד נעץ בה מבט. היא שיגרה לעברו מבט כעוס והוא חזר לצלחתו.
"…והוא כזה לוהט, עם זוג עיניים מושלמות. מעניין אם קייט ציירה כאלה עיניים," שמעה קייט את ג'סיקה אומרת.
"על מי אתן מדברות?" שאלה קייט בסקרנות.
ג'סיקה נעצה בה מבט משועשע והן אמרו ביחד, "ריצ'ארד."
קייט נאנחה ואמרה, "לא, רציני, תסבירו לי מה אתן מוצאות בו?"
"טוב, את לא יכולה לראות את זה כי את בטוחה שאליוט הוא הבחור הכי חתיך בעולם. ולא," אמרה מיידית כשראתה את קייט פוצה את פיה למחות. "אל תגידו לא כי כולנו יודעות שזה שקר."
"חוץ מזה," המשיכה וונסה. "את לא רואה את היופי המושלם והגבריות המדהימה שמסתתרת מתחת לחולצת בית הספר שלו. אילו היית רואה את הקוביות שלו בבטן…" באותו רגע וונסה נעשתה חולמנית. "אני לא מסוגלת לנשום רק כשאני חושבת על הגוף שלו! הוא מעביר בי רטט…. בנות, תחזיקו אותי," אמרה וונסה ונפלה לזרועותיה של מארי שהסתכלה עליה בשעשוע.
קייט צחקה והעיפה מבט חטוף בריצ'ארד שאכל את הלחם באי חשק. "אולי, אבל עדיין אתן חיבות להודות שהוא מפחיד."
ג'סיקה הסתכלה עלייה במבט של 'את משוגעת' ואמרה, "וזה מה שהופך אותו ליותר סקסי! כל המסתורין שבו, הוא לא ברור.. לא כמו כל הבנים כאן, לא להזכיר שהוא נמצא במקום הראשון ברשימת החתיכים של בית ספר."
קייט גלגלה עיניים ואמרה, "אבל הוא… איך אתן לא רואות את המבט השחצני שלו? ולא להזכיר שהוא כזה מעצבן עם התשובות שלו."
"סליחה, גם את משתחצנת עם התשובות הגאוניות שלך." אמרה מארי.
קייט נעצה אגרוף קל בזרועה ואמרה, "אני לא שחצנית."
הבנות גיחכו והסתכלו עלייה במבט של, 'נו, תהיי רצינית, את שחצנית!'
"בסדר, בסדר, אני אולי שחצנית אבל זה דורש את זה כשריצ'ארד," והיא אמרה את שמו בתיעוב, "לא מפסיק לחשוב שהוא יותר טוב מכולם."
באותו רגע היא ראתה את ריצ'ארד נעמד ויוצא בסערה מהאולם. הבנות הסתכלו על קייט בהפתעה ולבסוף וונסה שאלה, "את חושבת שהוא שמע אותך?"
"אני בספק. היינו במרחק רב ממנו." היא חזרה לאכול את ארוחת הבוקר שלה, אך כשראתה שהחלב הרס את הקורנפלקס היא נאנחה ואמרה, "טוב, נראה לי על ארוחת בוקר אני מוותרת, אני אקח טוסט עם ריבה ונזוז?" היא הסתכלה על הבנות שסיימו את האוכל במהירות.
מארי הנהנה והן קמו מהשולחן לוקחות את חפציהן צועדות לעבר הכיתה הראשונה שלהן, שיקויים.
קייט התיישבה ליד מארי וונסה וג'סיקה ישבו ספסל אחד מאחוריהם. היא חיפשה במבטה אחר ריצ'ארד וכעבור רגע מצאה אותו יושב על הספסל האחרון, יושב לבדו וקורא ספר. הוא הרים את מבטו מהספר והסתכל עליה בהרמת גבה ואז חזר לספר.
קייט הרגישה מין קור פנימי שמשתלח בכל גופה אך ייחסה את זה לקור ששרר בחוץ.
פרופסור אוגוסטוס, המורה לשיקויים, נכנס עם כמה ספרים תחובים תחת בית שחיו. "שלום, תלמידים ותלמידות, אנא התיישבו במקומות," אמר בקול שקט.
קייט ראתה את התלמידים שעדיין עומדים תופסים את מקומם וכעבור רגע היא שמעה את הפרופסור שואל, "מישהו יכול להגיד לי מהו השיקוי המחשל?"
קייט הרימה את ידה מידית אך שמעה את הפרופסור אומר, "כן אדון גולדמאני-רוז."
"השיקוי המחשל- הוא השיקוי הנותן כוח רק בזמן שאדם נמצא בזמנים הקשים ביותר. כאשר הוא נמצא בתחתית המדרגה של השפיות ולכן, השיקוי נותן לו חיזוק פנימי שהוא לא מצליח לגייס מעצמו ונותן לו כוח להתמודד," אמר ריצ'ארד בשעמום.
פרופסור אוגוסטוס הנהן בראשו ואמר, "חמש נקודות לגריפינדור."
קייט הרימה את ידה.
"כן, העלמה בונס?"
"האדון גולדמאני-רוז שכח להזכיר שהשפעת השיקוי תחל רק כאשר האדם באמת ירצה את העזרה, אך אם הוא לא ירצה," והיא נעצה מבט קר בריצ'ארד שהסתכל עליה בשעמום. "זה לא יעבוד."
פרופסור אוגוסטוס הנהן ופתח את פיו לומר משהו אך ריצ'ארד קטע את דבריו ואמר, "כן, אבל איך אדם אמור לדעת שהוא צריך עזרה? הוא נמצא בשפל המדרגה."
קייט נעצה בו מבט רושף ואמרה, "איך האדם יודע שהוא בשפל המדרגה, הרי כל דבר יכול להעיד על רמה נמוכה!"
ריצ'ארד חייך חיוך מלגלג ואמר, "כשאדם מגיע לשפל המדרגה את לא חושבת שהוא ידע? אבל אל תדאגי, אני בטוח שאת אף פעם לא תגיעי לשם."
קייט פצתה את פיה לענות אבל באותו רגע הפרופסור צעק בזעם, "שקט, שניכם! וחמש נקודות יורדות מגריפינדור על החוצפה שלכם."
קייט השתתקה אבל בתוך תוכה היא רתחה מזעם. היא רצתה לענות לו כזאת תשובה מוחצת שתמחק את החיוך הלגלגני שלו. היא ראתה את חברותיה מסתכלות עליה בצחקוק והסתובבה ברוגז, מפנה את גבה אליהם.
בסיום השיעור התלמידים אספו את חפציהם וצעדו לעבר השיעור הבא.
"החוצפן הזה! ראית? 'אני בטוח שאת אף פעם לא תגיעי לשם'," חיקתה קייט את קולו של ריצ'ארד בלעג.
מארי חייכה ואמרה, "טוב. נתראה בארוחת הצהריים?"
קייט הנהנה ואמרה, "אני לא מבינה, למה לא לקחתן כמוני כשפומטיקה?"
"כי זה קשה," אמרה וונסה בחיוך משועשע. "וחוץ מזה, זה השיעור היחיד, חוץ משל פרופסור בינס, שאני יכולה לישון בו."
קייט צחקה ואמרה, "טוב, נתראה?"
הן הנהנו ופנו לעבר הכיתה שלהם שנמצא באגף הצפוני של הטירה.
קייט ראתה את ריצ'ארד עובר אותה וצועד לעבר השיעור בכשפומטיקה. היא פלטה קללה חרישית ומיהרה להיכנס להכיתה.