סיפור אהבה בסיפור אימה פרק -9-

באתי להעלות את הפרק ולרוץ לגמור את הפינישים בבית..תהנו!!

פרק -9-

זו הייתה שעת דמדומים; קייט ישבה בשיעור האחרון שלה, השיעור בתולדות הקסם, ושירבטה בשיעמום על הגליון הקלף הכבר מלא קשקושים. היא ראתה את מארי לועסת מסטיק בשעמום, ואז מנפחת בלון בשקט ומפוצצת אותו בקול רעש.
הכיתה השתתקה ונפנתה להביט במארי שהעמידה פני תמימה.
"העלמה גרין, אני יכול לדעת מה את עושה?" שמעה קייט את פרופסור בינס שואל.
"אני מצטערת, פרופסור, נפל לי העיפרון," אמרה מארי בתמימות-מעושה והתכופפה להרים את העיפרון שג'סיקה הפילה מאחורי גבו של הפרופסור.
פרופסור בינס חייך חיוך מוזר וחזר ללמד כרגיל.
קייט הסתכלה על מארי שחייכה בזדוניות ואז אמרה, "זה נורא מעצבן שהוא אוהב אותך."
"אין מה לעשות, זאת אני, ואותי המורים אוהבים," אמרה מארי בשחצנות.
קייט הסתכלה עליה בהלם ואמרה בלחש, "אני לא מאמינה! ואחר כך אתן אומרות שאני שחצנית?"
מארי פרצה בצחוק חרישי ואמרה, "אוי, תנשמי עמוק."
הצלצול נשמע וקייט שמעה את פרופסור בינס אומר, "שעורי בית, כתבו לי על דף גליון
את תולדות חיו של אדורה לימברג."
התלמידים אספו את חפציהם ויצאו מהכיתה לעבר החדרים שלהם. קייט נאנחה ואספה את חפציה באיטיות. היא ראתה את חברותיה מסתכלות עליה ואמרה, "תתקדמו לעבר עץ הדובדבן, אני אצטרף אליכם בעוד רגע."
הן הנהנו ויצאו מהכיתה. קייט לקחה את חפציה והסתובבה לצאת שנתקלה בריצ'ארד. היא עצרה את נשימתה ולא הסתכלה עליו.
"את לא חייבת להיות ביישנית, זה מוזר," שמעה אותו אומר בסרקזם.
היא הרימה את מבטה בכעס ואמרה, "אוף, אתה ממש מרגיז! אתה לא יכול להיות לשם שינוי נחמד כל הזמן?!"
הוא חייך וקייט יכלה לשמוע את המרירות בקולו כשאמר, "קייט, אני נחמד, באמת. אני משתדל, אבל אני לא יכול." והוא עזב את הכיתה.
קייט הסתכלה על הדלת ואז נאנחה ויצאה לעבר המדשאות. זה היה שעת בין הערביים, ומזג האוויר היה קריר אבל נעים. ירד גשם באותו הבוקר, והאוויר הריח כמו טיפות וקור; השמיים זהרו באור אדום וכתום, להבות השמש השוקעת מלחכות את השמיים המחשיכים לאיטם. קייט התקדמה לכיוון עץ הדובדבן והתיישבה ליד חברותיה שדיברו בלהט. היא הקשיבה לכמה רגעים ואז שאלה, "על מה אתן מתווכחות?"
מארי חייכה ואמרה, "אנחנו מתווכחות מתי תביני שאת מאוהבת בריצ'ארד."
קייט הסתכלה על מארי בהלם שפרצה בצחוק ואז אמרה מארי, "אני צוחקת! בסך הכל דיברנו על חג המולד שיהיה בעוד חודש וקצת."
קייט הרימה גבה ושאלה, "אם זה בעוד חודש וחצי, למה אתן מדברות על זה עכשיו?"
"כי," אמרה ג'סיקה בחיוך זדוני. "אנחנו לא בטוחות אם תצאי עם ריצ'ארד אחרי חג המולד או לפני."

ריצ'ארד הסתכל על קייט חובטת בזרועותיה של חברותיה וחייך לעצמו. הוא רצה לגשת אליה כמו ג'נטלמן, לטייל איתה בכל בית הספר; הוא כל כך רצה לנשק אותה, לגעת בה. אבל זה כאילו הוא ראה את אָמָארָה לפניו עם השוט בידיה. הוא נאנח ונשען על העמוד הרחב.
לפתע הוא הרגיש מעין דחיפה קלה בגבו. הוא הסתובב בכעס וראה בחור משנה שביעית מסלית'רין מחייך חיוך לגלגני ומאחוריו עמדו כמה מחבריו.
"הי, אתה!" פנה הבחור לריצ'ארד כשהלה רצה להסתובב חזרה.
ריצ'ארד הסתובב ופנה להביט בפניו של הבחור. הוא היה גבוה ונאה: שיער שחור, עיניים כחולות. לסתו הייתה רבועה ואפו ישר; הייתה לו את אותה הבעה שחצנית שהייתה לכל התלמידים מסלית'רין.
"מה?" שאל ריצ'ארד.
"שמעתי שאתה טוב בשיעורים של פרופסור אוגוסטוס. אז נחש מה," אמר ופנה להביט על חבריו שחייכו חיוך זדוני. "החלטתי שאתה תכין לי את שעורי הבית מהיום והלאה."
ריצ'ארד הרים גבה ואמר, "סליחה?"
"שמעת אותי? תקח את זה בתור עזרה לבן שגדול ממך בשנה," אמר הבחור ופרץ בצחוק לעגני.
ריצ'ארד הסתכל עליו ואמר, "אני אגיד את זה פעם אחת: תעזוב אותי. אתה לא רוצה להיפגע."
הבחור חייך ואמר, "אתה יודע מה, בגלל שביקשת יפה אני אתן לך ללכת."
ריצ'ארד נד בראשו והסתובב ללכת באותו רגע הוא שמע את הבחור צורח, "אקספליארמוס!"
רי'צארד הסתובב במהירות וראה את הקללה נשלחת אליו; הוא התכופף במהירות וראה את הקללה עוברת מעל לראשו. הוא נעמד בזעם, מרגיש את העיקצוצים של החיה מתעוררת בתוכו. הוא ראה שמספר לא מובטל של תלמידים עומדים סביבם. מזווית עינו הוא ראה את קייט מתקרבת ביחד עם חברותיה ומסתכלת עליו בתמיהה. הוא התקרב לעבר הבחור שצחק צחוק מרושע. ריצ'ארד הרים את ידו ונגע בחזו של הבחור.
לרגע הבחור נעץ בריצ'ארד מבט המום ואז הוא פלט צרחה מקפיאת דם ונפל, מתמוטט על הרצפה. ריצ'ארד הסתובב וצעד חזרה לעבר חדרו שהיה במועדון גריפינדור, מתעלם מהמבטים ההמומים שננעצו בו.

קייט הסתכלה על ריצ'ארד בהלם. זיכרון קצר הבליח במוחה והיא התחילה לרוץ אחרי ריצ'ארד כשלפתע נתקלה במישהו. קייט הרימה את מבטה, ממלמלת סליחה חפוזה, ואז ראתה שזה מארק ואמרה, "אוה."
הוא חייך חיוך לגלגני ואמר, "לאן את הולכת, אם יורשה לי לשאול?"
היא הסתכלה עליו ואמרה, מגמגמת, "אני… למה.. למה אתה שואל?" היא לא ידעה למה היא מגיבה באופן כזה, אבל המבט שנעץ בה, מבט קר, גרם לה להצטמרר.
הוא חייך חיוך לגלגני ואמר, "קייט, אני מציע לך להתרחק מריצ'ארד."
היא הסתכלה עליו בהלם ואז שאלה, "איך… איך אתה מעז לומר דבר כזה?"
הוא הסתכל עליה ואמר, "קייט, את זוכרת את הצלקות שראית על גופו של ריצ'ארד?"
קייט קפאה על מקומה והוא המשיך, "מסתבר שכל פעם שהוא מחייך אלייך וצוחק איתך הוא נענש. את בטוחה שזה בטוח אם זה ימשיך?" והוא עזב את המקום, משאיר את קייט עומדת קפואה על מקומה.
קייט לא הייתה מסוגלת לעמוד יותר; היא צנחה באפיסת כוחות על הרצפה. לפתע היא שמעה את קול חברותיה מאחוריה, "קייט, את בסדר?" ורגע לאחר מכן היא הרגישה אותן מרימות אותה בעדינות.
קייט הסתכלה על חברותיה שהביטו בה בדאגה ואז אמרה קייט, "אתן יכולות להביא לי מים? אני מרגישה שעוד רגע אני אתמוטט."
מארי הנהנה בדאגה ובהינף שרביט היה בידה בקבוק מים. היא הגישה את הבקבוק לקייט שהודתה לה, ואז פתחה את הבקבוק ולגמה ממנו במשך כמה רגעים.
כעבור כמה רגעים היא סיימה חצי בקבוק ואז פנתה להביט בחברותיה וחייכה חיוך קטן. "עכשיו אני בסדר, תודה." והיא הסתכלה על חברותיה, אסירת תודה.
"טוב, אחרי שכמעט גרמת לכולנו התקף לב, אני מניחה שכולנו נרצה ללכת לארוחת ערב. את באה?" שאלה ג'סיקה.
קייט חייכה ואמרה, "כן, אני רק עולה לחדר, להתרענן."
חברותיה הנהו בראשן וקייט רצה לעבר חדרה. היא נכנסה לחדר האמבטיה ופתחה את ברז המים, שוטפת את פניה. היא הסתכלה על עצמה במראה ואז התחילה לפתוח את כפתורי חולצת הבית ספר שלה. היא הסתכלה על מקום הצלקת שהזר נגע בה, בצורת יד. היא נגעה במקום הצלקת, אך לא הרגישה שום כאב. היא נאנחה וכיפתרה חזרה את הכפתורים. היא שטפה את ידיה ויצאה לעבר האולם הגדול. כבר מרחוק היא ראתה את חברותיה מדברות וצוחקות. היא חייכה ורצה להצטרף אליהם.

"את יודעת, יצא לנו לראות אותך מדברת די הרבה עם ריצ'ארד," אמרה לפתע ג'סיקה.
הן היו בחדריהם, מתכוננות לשינה.
קייט הסתכלה על ג'סיקה בזעם מעושה ואז אמרה, "אז… יוצא לנו לדבר."
ג'סיקה, מארי ו-ונסה הסתכלו עליה בחיוך ממזרי ואז התחילו לצעוד לעברה. קייט צעדה לאחור בבהלה ואמרה, "תתרחקו ממני!"
הן צחקו והתנפלו על קייט בדגדוגים. קייט צווחה וצעקה כמעט בתחנונים, "בבקשה, אני לא עומדת בזה יותר!"
הן צחקו וקמו מעליה, ואז אמרה מארי ברצינות, "נו… קייט, מה הולך בינך לבין ריצ'ארד?"
קייט הסתכלה עליהן ואמרה, "באמת שום דבר, אנחנו… אנחנו רק מדברים."
"רק מדברים?" שאלה ג'סיקה בחיוך ממזרי.
קייט הנהנה ואמרה, "רק מדברים."
היא ראתה את מארי נאנחת ואז אמרה קייט, "לילה טוב, אנשים." היא נכנסה לתוך המיטה.
"לילה טוב," שמעה קייט את ג'סיקה אומרת ורגע לאחר מכן היא שמעה קול נשיפה והנרות כבו.
קייט עצמה את עיניה, מנסה להרדם, אבל השינה כאילו ברחה ממנה. היא התהפכה לצד השני, מנסה למצוא תנוחה טובה. היא ישבה עוד כמה רגעים ללא תזוזה ואז רגע לאחר מכן היא שמעה קול צעדים לידה.
"מארי, זאת את?" שאלה קייט בלחש, לא פוקחת את עיניה.
היא לא ענתה לה, וקייט פקחה את עיניה כדי לראות מי הולך בחדר. היא קפאה במקומה כשראתה אותו: היצור המפחיד שראתה ביער האסור. הוא ישב על הרצפה והתבונן בה. קייט הסתכלה עליו בפחד כשנעמד והתחיל להתקרב אליה. היא לא הייתה מסוגלת לזוז. הוא הסתכל עליה במבט רעב ואז אמר בקול מפחיד ועמוק, "קייטלין פנלופי בונס, התרחקי מריצ'ארד. הוא מסוכן בשבילך. את לא רוצה להיפגע."
לפתע קייט ראתה את השלד משתנה, ופניו של ריצ'ארד מתבוננות בה בעיניים קרועות לרווחה. היא ראתה אותו זועק בכאב והיא ראתה אותו נופל על ברכיו. קייט ראתה דמות בברדס מחזיקה שוט קסום בידה. היא הרימה את השוט והחלה להצליף בריצ'ארד שלא אמר כלום.
היא ראתה את הדמות נעצרת ומביטה בה, ואז מתקרבת אליה במהירות. היא ראתה את הדמות בברדס מרימה את ידה ונוגעת בפניה של קייט, ואז דמותה של הדמות בברדס השתנתה בזאת של מארק והיא ראתה אותו מחזיק גרזן בידו. הוא התרחק ממנה ואז התקרב לעבר ריצ'ארד שלא זז ממקומו. היא רצתה להגיד לו שיתרחק, שמארק יהרוג אותו, אבל היא גילתה ששום קול לא בוקע מגרונה.
היא ראתה את מארק מרים את הגרזן ואז מסתכל על קייט בחיוך מרושע ואומר, "הסתכלי כיצד אני עורף את ראשו."
הוא הניף את הגרזן גבוה באוויר והוריד אותו כדי להנחית אותו על ראשו של ריצ'ארד. קייט לא הייתה מסוגלת לראות את זה, לראות את ריצ'ארד נפגע. היא הרגישה משהו בתוכה מתעצם בזעם; היא הסתכלה על מארק רגע לפני שהגרזן נחת על ראשו של ריצ'ארד ואז צרחה, "לא!!!"
היא ראתה את מארק עף אחורנית ואת הגרזן נופל בחבטה ליד ריצ'ארד שלא מש ממקומו על הרצפה.
לפתע היא הרגישה מישהו מנער אותה בפראות, ורגע לאחר מכן היא פקחה את עיניה כדי לגלות את חברותיה מביטות בה בדאגה.
"מה קרה?" שאלה קייט בבהלה והסתכלה סביבה, מחפשת אחר מה שקרה בדקות האחרונות.
"את… את לא הפסקת להתפתל מתוך שינה, ואז פתאום את צרחת 'לא!' נורא מפחיד ו… טוב, את שברת את כל החלונות של הבנות בחדרים."
קייט הסתכלה עליה בחוסר אמון ואמרה בשקט, "אני.. אני לא עשיתי את זה."
דלת החדר נפתחה וקייט ראתה את מקגונגל מביטה בה בסבר פנים חמור. "קייטלין, אנא גשי למשרדי, עכשיו." והיא הסתובבה לצאת מהחדר.
קייט הסתכלה על חברותיה בבלבול וצעדה אחרי מקגונגל לעבר משרדה.