מכושף

19/03/2014 568 צפיות תגובה אחת

פרק שני.
לונה פצתה את פיה כדי לאמר משהו אבל אז הצלצול נשמע וקטע את דבריה. "קדימה ילדה מאוהבת יש לי בטן למלא".אמרתי וטפחתי על ביטני. היא חייכה קלושות ולקחה את ילקוטה. "אנחנו נישב לידו". היא אמרה במהירות ויצאה מהכיתה לפני שהספקתי להגיב. בכל מקרה הדעה שלי הייתה מיותרת עכשיו.
הקפיטריה לא הייתה גדולה אבל היא הצליחה להכיל חצי מהתלמידים שלומדים כאן, בגלל זה אנחנו אוכלים בשעות שונות: החצי הבוגר אוכל קודם. אני שמחה שאני חלק ממנו כי האוכל עוד חם בשעה הזאת. אני ולונה הגענו בין הראשונים מהשכבה שלי, רובם עדיין במלתחות ובגלל זה אנחנו יכולות לתפוס את השולחן הכי טוב שבקפיטריה. אחרי שהתיישבנו מבטה של לונה לא ניתק מדלת הכניסה, היא בקושי נגעה באוכל שלה. "לונה,היי!". נקשתי באצבעות מול פניה. היא התנערה והטיחה בי מבט חמור. "אני לא חושבת שתפספסי אותו". צחקתי מעט. היא לא חשבה שזה מצחיק, היא רק השפילה את ראשה אל הצלחת שלה ותקעה את שיני המזלג בבשר. "אני בטוחה שהוא יבוא". ניסיתי לעודד אותה אפילו שלא ממש רציתי שהוא יישב כאן, אבל מה לא עושים בשביל חברות טובה.היא רק הנהנה. "המקום הזה תפוס?". לפתע שמעתי קול עמוק ומוכר נישא מעלינו. ראיתי איך ראשה של לונה מתרומם במהירות. "לא-לא!". צווחה נפלטה מפיה.זה היה אלכס כמובן, הוא חייך אליה והתיישב כיסא לידה. עיניו האפורות היו שקועות בפניו החיוורים,היו לו תווי פנים חדים ואף סולד מלא בנמשים ושיער חום-שטני מקורזל שגרם לו להראות כאילו רק הרגע קם מהשינה. עדיין לא הבנתי למה רוב הבנות רואות בו כנער נאה אם להודות ראיתי בנים נאים יותר ממנו, כמו הנער הבלונדיני שלומד שנה מעליי, אני אפילו לא יודעת באמת איך קוראים לו אבל אני יודעת שהוא נמצא איי שם באחת הכיתות של הבוגרים. מידיי פעם כמו גורל או מזל איך שתקראו לזה אני פוגשת אותו ליד המשרד של המזכירות כשהמורה לאומנות שולחת אותי להביא כמה דפים ריקים לשיעור. לפעמים אני חושבת שהיא עושה לי את זה בכוונה. הוא תמיד מדבר עם המזכירות בחביבות, הן אוהבות אותו. פעם אחת כשעמדתי שם וחיפשתי כמה דפים דפים ריקים שמתי לב שהוא בוהה בי, לא הצלחתי להתאפק והבטתי בו רק לכמה שניות קצרות. יש לו פנים טובות ועיניים ירוקות, הוא גבוה ושרירי מעט. "למדתן למבחן בביולוגיה היום?". אלכס שאל ודחף לפיו חתיכת בשר ותפוח אדמה. בתזמון מושלם אני ולונה הבטנו אחת על השנייה . "אלוהים, שכחתי!". לונה תחבה את פניה בידיה.


תגובות (1)

אותה הערה מהפרק הראשון, אני חושבת שגם בסיפורים האחרים שלך כתבת מקסים- מחכה שהעלילה תתפתח ! בהצלחה ;)

22/03/2014 20:48
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך