ספרים מעופפים- פרק 5

פרק 5:

ירדנו מהרכבת. התחלנו ללכת ברחובות של העיר קלאודסקאי. האוויר היה קפוא ושלג התחיל לרדת. הלכנו קפואים מקור. המדרכות היו עשויות מלבנים אפורות- לבנות ולידנו הייתה גדר לבנה עם יער של עציי צפצפה מאחוריה. השמיים היו אפורים והבתים היו עשויים מלבנים חומות בהירות- אפורות. לא היה איש ברחוב. בטח כולם בתוך בתיהם מתחממים ליד האש הנעימה. מה יש להם לעשות בחוץ בקור אימים שכזה? לא האמנתי שאמרו שרק מינוס 10 מעלות בחוץ. עכשיו זה מינוס 20 מעלות לפחות! הלכנו לאט וקפואים מקור. לא הרגשתי את האצבעות למרות שהיו הם מכוסים בכפפות הצמר התכולות שלי. עלינו על הגשר שהיה עשוי מאבנים אפורות והנהר מתחתינו היה רגוע. הוא לא נהפך לקרח.. זה היה מאוד מוזר לטעמי. הלכנו בקור אימים הזה. אין אף ציפור בשמיים. איזה בעל חיים מעופף ישרוד את הקור הזה? אני עוד שנייה קפאתי במקום. כל הגוף שלי כאב מרוב קור. אני לא רגילה לקור הזה. הלכנו ברחובות עד שמצאנו מסעדה בשם "סטריטה". נכנסנו אליה.
המסעדה הייתה נעימה וחמימה… החום בה העביר את הכאב שנוצר מהקור אימים שבחוץ. מצדי, לא לצאת ממנה לעולם. רצפת המסעדה הייתה מעץ בצבע חום כהה והקירות היו שם בצבע שמנת עם חלונות גדולים המשקיפים לנוף שבחוץ. השולחנות היו חומים והכיסאות לבנים. מול הכניסה במרחק 15 מטרים היה בר. שם היה שולחן ארוך שהגיע מקצה אחד של המסעדה אל קיצה השני.
ראיתי אישה בלונדינית בערך בשנות העשרים לחייה נכנסת למסעדה. היו לה עיניים בצבע טורקיז. עיניים יפות שכאלו מעולם לא ראיתי. תווי פניה היו כה יפות ועדינות. היא הייתה חטובה עם גוף יפה להפליא. הגעתי למסקנה אחת- זו מיידן.
-"ניקולאי! תיראה את האישה הבלונדינית!" אמרתי
-"מי זו?"
-"זו מיידן! מהסיפור 'איירון מיידן' של הספרנית!"
-"ששש..! אם זו באמת היא אל תצעקי. איך הגעת למסקנה הזו?"
-"אני בטוחה בזה במאה אחוז! זאת היא! בסיפור 'איירון מיידן' מסופר על אישה יפיפייה בשם מיידן. היא הייתה בלונדינית עם עיניים בצבע טורקיז. היא הייתה יותר יפה מברבי"
-"על מה הסיפור?"
-"הסיפור מבוסס על העינוי 'בתולת הברזל' או באנגלית 'איירון מיידן'. אני אספר לך על מה מדובר:
לפניי חודש מחתונתה של מיידן, היא הלכה לטייל עם בעלה לעתיד ששמו היה ליאו. הטיול היה באור הירח המלא. הם הלכו ביחד ברחובות עד שליאו ראה אישה אחרת. הוא שיקר למיידן ואמר שהוא הולך לשנייה לשירותים. בזמן הזה, הוא התחבר עם האישה האחרת והשיג את מספר הפלאפון שלה. שלושה ימים לפניי חתונתה של מיידן היא חזרה מוקדם מעבודתה הביתה. היא הלכה לכיוון חדר השינה שלה. הדלת הייתה סגורה באופן מפתיע. היא שמעה את ליאו מדבר. הוא אמר: "אני אוהב אותך כל כך… אני אבריז מהחתונה שלי עם מיידן ואני אטוס איתך למדינה אחרת ושם נקים משפחה מאושרת. הזמנת כבר את הכרטיסים?" מיידן שמעה מיד אחריי זה קול נשי שאומר "כן, אהובי". היא לא חשבה פעמיים ופתחה את דלת החדר. היא ראתה את ליאו עם אישה אחרת בחדר השינה. מיידן הבינה שהוא בגד בה כל הזמן הזה! מאותו היום, מיידן הלכה לפתות גברים אחרים והזמינה אותם לביתה. כך היה גם עם מי שהתחיל איתה. בביתה היא גרמה לגברים לאהוב אותה ואז הם היו נשלחים לאתגר. בביתה של מיידן היה ארון 'איירון מיידן' רק ללא קוצים בתוכו. אם היו שם קוצים הגבר לא היה מוכן להיכנס כי מן הסתם הוא היה מת. אם הגבר ישרוד בתוך הארון 3 ימים. כמספר הימים שהיה לוקח לקורבן למות בתוך ארון 'איירון מיידן' עם קוצים. היא תתחתן איתו. היא השאירה אותו ללא אוכל ומים כך שאם היה מת זה או מרעב או מצמא. חלק מהגברים שרדו. מיידן לא צפתה את זה מראש. היא לא רצתה להתחתן איתם אז היה לה אתגר חדש. היא הייתה הולכת עם הגבר למקום רחוק מביתה ושם היא שמה את הגבר בתוך תיבה. היא הייתה אומרת לגבר להישאר שם עוד יומיים ואם הוא ישרוד היא תתחתן איתו. פחות גברים שרדו אך היו בודדים שעדיין היו בחיים. מיידן עדיין לא הייתה מעוניינת בהם. היא הציבה להם עוד אתגר. הפעם הוא היה האחרון. היא הייתה נועלת את הגבר בחדרה לעוד יום אחד בלבד. היא הכניסה לגבר עוגייה אחת. העוגייה הייתה מצמיאה מאוד. כידוע, אם אוכלים משהו קטן כשנורא רעבים הגוף רוצה עוד. כך מיידן הגבירה את תחושת הרעב והצמא של הגברים. לבסוף, היה רק גבר אחד ששרד. היא באמת אהבה אותו ולבסוף הם התחתנו.
זה היה התקציר של הסיפור. באמצעות העינויים היא רצחה אנשים. כמובן שהסיפור יותר מעניין אבל זה היה התקציר שלו"
-"בסדר, אז אנו חייבים להגיע לביתה ולתפוס את הספר המעופף שלה"
-"אבל איך…? אתה קטן מדיי כדיי להתחיל איתה"
-"מה?! אני לא יכול להתחיל איתה? מה את רומזת?"
-"אני לא רומזת כלום. אבל אתה לא יכול. אבל אני יודעת מי כן…" אמרתי והבטתי ברפאל שבדיוק נכנס למסעדה.
ניגשתי לרפאל וביקשתי ממנו להתחיל עם מיידן.
-"היי, רפאל. תגיד, יש מצב שאתה מתחיל פה עם מישהי? קוראים לה מיידן"
-"לא אין מצב!" הוא ענה לי בכעס
-"בבקשה רפאל! בבקשה… זה ממש חשוב!"
-"לא! אין סיכוי שאעשה את זה!"
-"אבל אבל אבל…"
-"אני לא אפגע בכבוד שלי בשביל דבר שכזה!"
-"אבל זאת הבלונדינית ההיא שם!"
-"במחשבה שנייה… למה לא?"
-"אבל תיזהר ממנה!"
-"כן, כן… מה שתגידי!" הוא הלך לכיוון מיידן שהייתה קרובה לשולחן שלי ושל ניקולאי.
למה נראה לי שכל זה לא יגמר טוב? הלכתי לכיוון השולחן שלי והתיישבתי שם.
שמעתי את מיידן אומרת:
-"אז… אחריי הקפה תבוא אליי הביתה?" היא אמרה בקולה הנשי והרך
-"כן…" רפאל אמר בקול מאוהב. אתם לא רוצים לדעת איזה מטומטם הוא נשמע באותם רגעים…
בכל אופן, אין ספק שזו מיידן. היא הזמינה אותו מהר מאוד לביתה. זה מאוד אופייני לה.
המשכתי לשתות את השוקו חם שהזמנתי לא מזמן. הוא היה טעים! זה היה השוקו הכי טעים ששתיתי בחיי! אני ממליצה לכם עליו בחום! מרגישים את הטעם השוקולדי שלו. רגע לפניי שגמרתי את השוקו (הטעים באופן מפחיד). ראיתי את רפאל הולך אחריי מיידן.
אני וניקולאי עקבנו אחריהם עד שהגענו לחצרה היפה של מיידן.