עולם האמת של השופטים (סיפור בהמשכים) – 1 – המינויים

אנחנו בעולם הבא. גן עדן הוא מקום מאוד מעניין, עם דמויות מעניינות שהפכו לנשמות מעניינות, הממשיכות בשיח מעניין, שאפיין את חייהם המעניינים. שיח – ככל שיח – מלווה בסקרנות, ושישיית נשמות זכתה בפרס. טיול מאורגן ומודרך של שישה ימים לגיהינום. פעם, אולי נספר במה זכו. הם הספיקו ביומיים לעבור בטיול-צופה-על, על מחלקות שונות ומשונות. ביום השלישי, פעמיים כי טוב, הופתעו לראות מחלקה שלמה וסגורה של שופטים.

לשישיה, כבחייהם, יש יראת כבוד ורספקט בפני שופטים, אבל לא יכלו לעצור עצמם, ברשות המדריך, לשאול את כבודם, ישירות, מה כל השופטים עושים בגיהינום. במבט צד הם ראו שהשופטים עומדים אחד על השני. כולם ענו במקהלה, לא אומרים לנו כלום פה – לית דין ולית דיין. המדריך התנדבו לענות, באופן דיסקרטי, שזה לא סתם.

"חפשו איפוא את המטמון, נסו לברר, ויהיה לכם סקופ עולמי לקחת חזרה הביתה לגן עדן. אמשה עבורכם שני שופטים"

השישיה אותגרה איפוא. התירו להם לפגוש שופט עליון רגיל, ושופט נוסף, נשיא בית המשפט העליון, שניהם נמשו עמוק מלמטה ולקח זמן עד שהגיעו למעלה, ושניהם היו מרוצים לצאת להתאוורר קצת. הם הציגו עצמם, "אני אדי – השופט העליון הרגיל", "ואני פרדי – נשיא בית המשפט העליון".

"בואו נשב ליד המדורה ונספר ציזבטים" – שלא כדרך השופטים – "שבו בבקשה" אמר אדי, כאילו הוא עדיין שופט-שולט מהבנצ', והמשיך:

"אסביר. שופטי בתי המשפט העליון הם כאן, משום מה, למטה, בקומה ראשונה, ועלינו עומדים כל יתר השופטים, הפוך מהעולם, שם אנחנו למעלה וכל שופטי הערכאות הנמוכות, שם בשדה, למטה, ובעיקר רחוק מאיתנו. יש בזה יותר מרמיזה שאנחנו נושאים את המערכת על גבינו, ונמעכים כהוגן.

"מעלי עומדת שופטת דוסית ודשנה מבית המשפט המחוזי, ומעליה, שופט שלום הומו אוהב צדק מוצהר, ומעליו הדיינת הבדואית הראשונה בבית הדין השבטי, לסבית, אם לעשרה ילדים, שהוזרעו רק מזרע בר קיימא של שופטים בעלי ותק ומזג שיפוטי. אחרי שתשמעו את סיפורי השופטים תבינו מה "גודל האחריות המונח על כתפיי" – המונח השגור של שופטים המפגין את הדחק שהם מתייסרים בו. הציבור צריכים לדעת שכל החלטה שלנו זה כמו צליבה. הצלב ממוקם ממפתח הלב ועד השכל, עם שתי מוטות הכתפיים.
" בערכאות הנמוכות לפעמים לשופט קשה להגיע להחלטה, והוא מסתכל על הצדדים שמתדיינים לפניו. אם שניהם חזקים, אז קיבינימט, שיבעטו את התיק למחוזי ולעליונים, הרי לא משנה מה שופט השלום יחליט. אבל אצלינו בעליון, התחנה האחרונה, וגם אם הצד המפסיד חלש, אזי השופטים עושים את העבודה. פעם פעמיים שלוש וההתלבטויות עוברות, כמו רופאים ומנתחים שאנשים מתים להם בידיים, ומתרגלים להסתכל בעיני המפסיד הסובל וזה כבר לא מזיז.

"תחדדו את התובנה. חישבו כאילו אנחנו כמו ישו, צלובים, והמסמרים תקועים בכתפינו.

"אנחנו אלופים במאמרי אגב. באקדמיה חורשים את כל מאמרי האגב שלנו, במיוחד הפואטיים. פעם כתבתי פסק דין ביום פורים סגרירי אחד, בהשפעת נכד אחד שלי, מתנועת הנוער של הירוקים שהתחפש לעץ עליו כתוב "רק אותנו לא שואלים". דחיתי שם ערעור של הירוקים על פסק דין שהתיר למועצה הדתית לעקור עץ ששורשיו נכנסו למקווה הטהרה וסדקו אותו. יש קבוצות שאסור לריב איתן, ואם פסקת נגדם, העצה היעוצה היא: התפייט כדי להתפייס. שילבתי איפוא את פורים והירוקים. וכה כתבתי: נחשבה על מעמדו המשפטי של צלב העץ שעליו צלבו את ישו? לא שאלו את העץ האם הוא מוכן? וכי אין לעץ בחירה? תקיעת המסמרים בעץ כואב לא פחות מבני אדם, והעץ אינו בר פיצוי. מן הסתם העץ שממנו עשו את הצלב של ישו, הוחרם ונכרת שלא כדין, מאיזה בן אדם. מסכן הבן אדם, יכול היה לחתוך מהעץ נסורות עץ קטנטנות, ולמכור כסגולה. הוא הדין לעץ של המן, עליו רצה לתלות את מרדכי. הרי זרש גידלה גן בוטני ענק בחוות ביתם בפרברי שושן הבירה, ושתילים הביאה מירכתי תבל. ארזי לבנון ומה לא – "החווה של זרש". זה היה סופו של חתיכת בלון, ובניו, נבחרת הכדורגל. זרש התאוששה מהר מהטרגדיה. אבל היא לא הייתה פראיירית (האקדמיה ללשון עברית טרם מצאה מילה עברית תואמת), ועשתה מהעץ הגבוה, נסרים נסרים, ומכרה ליהודים, לסגולה טובה, וביוקר רב. בוננזה. זרש התחילה לגבות דמי כניסה לטיולים מאורגנים בחווה, כאן תלו את המן האגגי, על העץ הגבוה, והסרט חזר על עצמו. היה שם ספיטון ענק כי אנשים הרבו לירוק, ונדרש רשיון פינוי פסולת מיוחד מעיריית שושן לספיטון כימי. לא נורא. היגון עבר לה מהר ותקווה חדשה נשבה בחייה, נרשמה לקורס גיור, אחרי שסיימה למכור את נסורות העץ."

אדי משך בכתפיו, הפעם ברווחה גדולה. תנועה שופטית ידועה בזמן שלוחצים מתדיינים, עושים פני פוקר, בוודאות מופגנת שהתיק לא בכיס של אף אחד, כשהצדדים חוששים לקבל את הפשרה שלו, וכפתיח מעורר חשיבות, צופה פני משהו חשוב שהשופט עומד להגיד. השישיה נצמאה לשמוע עוד. המדריך שקק.

אדי המשיך במונולוג.

"לא מתחשבים בנו פה. עברנו כל כך הרבה יסורים. מגיע לנו גן עדן, לפחות לשופטי בית המשפט העליון. כל האחריות וכובד הראש בשמיעת ערעורים, הוא כאין וכאפס ליד היסורים בוועדה למינוי שופטים. הלב והשכל, מתמודדים קשה, ואת הטעויות אנחנו לפעמים רואים מולינו בגלגולי ערעורים.

"לפעמים מגיע אלינו בקשה ואני רואה ששופט השלום, הוא עורך הדין שלחצתי למנות בזמנו, בניגוד גמור להמלצות של השופטים שהוא הופיע בפניהם. התעלמתי מכל ההערות הללו, כי אני בעליונים והם בתחתונים, ואני רואה את התמונה כולה, ומה שרואים מכאן לא רואים משם, ואידך זיל גמור, ודו"ק, אנד סו און. שופטי השלום שבפניהם הופיעה הלזה, כבר הזהירו. אמרו שהוא טיפוס אדיש, ניירותיו לבית המשפט אומללים, קצרים, שטחיים, לבושו מרושל, לא מתייחס במינימום מקצועיות או נימוס לעורך דין בצד השני, זלזלן, ודי עצלן.

"אני, שרואה את התמונה כולה, חשבתי שצריך טיפוס כזה. אלה תכונות לשופט שיסגור תיקים מהר, יצעק על הצדדים, יבזה את הצד החלש, והיות וממילא רוב עורכי הדין מחפפים, עצלנים, וגובים שכר טרחה מראש על כל התיק, הצדדים ימהרו להיענות.

"אחרי הכל, אומנם לא כולנו יראי אלוהים, כי אנחנו הרי אלוהים בעצמנו שנאמר עד האלוהים יבוא דבר שניהם, אבל כולנו יראים מבחור נסתר, "אנקל סאם", אימת המערכת. אנקל סאם שלנו הוא איזה טרנסג'נדר חינני, מלא קעקועים כמים לים מכסים, נזמים תחובים בכל אתר ואתר, בן 28, מרגל שתול של אגף התקציבים במשרד האוצר, שמשגיח עלינו, ונוסע בפרארי מגניב בצבע אדום עם גג נפתח. כולם שקשקו ממנו, בעיקר אנחנו בבית המשפט העליון. הוא היה הנתנה תוקף של כולנו, וכל יום היה יום הדין. סופר ומונה את התיקים, כמה יעברון להוכחות וכמה יסגרון. מי ישפל ומי ירום, ותשובה, תפילה וצדקה אינם מעבירים את רוע הגזירה.

"שופט שחרג מהממוצע ושמע יותר מדי תיקי הוכחות ננזף, לא צריך יותר מזה שאנקל סאם יחכה לו ליד דלת לשכת שופט, במסדרון ולא יאמר מילה אחת. פתאום יש שופטים שמנהלים דיונים עצבניים, מאיימים בהוצאות גבוהות לצד שיפסיד וינהל הליך סרק, צועקים על צדדים חלשים, ומה לא. אנקל סאם הוא בחור יסודי, ויש לו תמונה מלאה של המערכת, יודע היטב ובקי במינויים, מי לחץ לבחור שופט זה או אחר. הוא ידע לנזוף גם בשופטים חברי הועדה למינוי שופטים, אך גערתו, תמיד הייתה גערת חכם, כך שלא יכולנו להתעצבן עליו.

"גם בי התאנף פעם, על מינוי מסויים, אך זכיתי לחמלתו ולכפרתו, דווקא כאשר תמכתי במינוי הדוסית למחוזי. אצלו אנקל סאם, השפיטה היא שירות עסקי, שצריך להתנהל ביעילות, אחרת מחר ידרשו עוד ועוד שופטים, ותקנים, השם ישמור. מי שסוגר תיקים מקבל יותר ימי השתלמות, וכל שופט יודע היטב, כלה למה נכנסת לחופתה. קידום לערכאה גבוהה יותר, אישור שבתון, או היתר ללמד במכללה פרטית. כשהגעתי לעולם האמת וראיתי את אמרכל גיהינום, הבינותי שאי אפשר בלעדי הקופאים-הנודניקים הללו, כי אם אין קמח אין תורה, ואין משפט.

"אנקל סאם נגד רפורמות של בתי המשפט, ובעד יעילות, כי מערכת יעילה לא צריכה רפורמות. ומה עם הצדק? שצריך להיראות ולהיעשות? אנקל סאם תמיד אמר לשופטים, אתה קבלן. יש לך 800 תיקים בשוטף. סגור שלושת רבעי לפני הוכחות, סגור עוד עשרים אחוז באמצע הוכחות. בחמישה אחוזים – ארבעים תיקים – כתוב פסק דין, מתוכם בארבעה תיקים, השמע קולך, העבר מסריך, תפגין התעלות, שצדק יראה ויעשה, והתכוון בלבבך שישמשו אותך לקידום. מה זה משנה לך, הרי תקבל פרסום גם בפסק דין אחד טוב, תודעתי ותקשורתי, שניים מקסימום, וגם זה המון לשנה אחת. אתה הרי לא תשנה את העולם. חלום הבאת הבשורה והתנעת חשיבה משפטית חדשה, שתיקרא על שמך, ממילא לא מתאימה לרוב השופטים – אני ואתה לא נשנה את העולם.

"שופטים אוהבים לצבוע מיעוט שבהם במחמאות וקלישאות, שאר רוח, חוש צדק מפותח, זעקת דל, כתיבה מדם ליבו, עממי, כהנה וכהנה. בסופו של יום יש ספורים כאלה במערכת ובמחילת רום כבוד מעלתם שליט"א, עד שיצאו לפנסיה רובם יבשים, ואין בהם, לא קמצוץ מרוח אצ"ג, ולא שיורי שיירי גלימת אלתרמן. אנקל סאם מבין היטב ששארי הרוח הם היוצא מן הכלל, המעיד על הכלל כולו.

"זכיתי לחמלתו וכפרתו של אנקל סאם בזכות השופטת הדוסית, שיושבת לי על כתפיים בגיהינום. השופטת המחוזית הייתה תופעת טבע, מלבד כבוד קדושת כובד משקלה, שהפעילה ביד רמה בכל הדיונים. היא הייתה איזה אקדמאית של משפט עברי, ממשפחה רבנית, שכל הזמן דחפה ואנסה בכח, את הטמעת המשפט העברי במדינה החילונית, בכל שטחי המשפט, אפילו מכרזים ותמרורים. לא עניין אותה שהרצל לא התכוון לזה, וגם בן גוריון לא רצה מדינת הלכה, והמשיך עם מסורת שיפוטית בעלת אופי בריטי. בן גוריון רצה מדינה חילונית שיגורו בה יהודים, כי כל הנסיונות הדתיים בהיסטוריה, הביאו לחורבן – סימן שזה לא עובד. אפילו הרב הרצוג שכה התבייש וכאב שההלכה לא מיושמת במדינת הקודש, הבין שזה לא פרקטי עם שופטים חילונים. רב' וולוואלה בריסקר, ממילא אמר, שאפילו שופט חרדי, במדינה חילונית, לא יכול ליישם את ההלכה, כמו שסנדלר לא מנתח לב פתוח, וכותי טמא לא יהיה כהן גדול.

"אבל הדתיים הלאומיים בנו על זה תורת אשם שלימה, ועד היום הם חיים בפלנטה המדומה הזו – העיקר הדיבורים, כאלאם פהדי, הד בפתחי מערות ענק, מערות האשם, ערוות אשמתם. תורת האשם מקורה, כנראה, בכיסוי ערווה, על הכעס שהרצל החילוני הזניק מדינה חילונית לעם היהודי, הצליח לעורר לבבות, וסחף. לא רצה לגרש ערבים, רצה לקנות, והזניק קניית אדמות מערבים. הרצל לא רצה לפעול במחתרת, השיג הכרה בינלאומית, על יסוד הסכמה שהערבים ימכרו אדמות. הדתיים התפוצצו. איך דבר כזה יכול להצליח מחוץ לבית הכנסת, בלי גבאי בתי הכנסת, בלי יצרים, ובלי בריונות, – במלים אחרות בלי קדושה? בנימוס. בנימוסי מדינות, נטולי ניצוצות יצהר, וזעם עקירת עצי זית, שלא לצורך הנחה. החילוני הזה קידש את העם היהודי בדרכו, ותוך יובל שנים קמה מדינה. שופטים דתיים, מפגינים ידע, מכלים זמן שיפוטי יקר, כי הם בשליחות קטלנית – לכפות. כביכול משווים שיטות, מכים על חטא, רק בצד הלא נכון, ובעיקר מעצבנים את המתדיינים ופרקליטיהם. לא ברור אם זה מחלת נפש או דחף בלתי ניתן לכיבוש, בכל אופן לשופטת שלנו נוסף תבלין ממריץ של תסביך משפחת רבנים, שדחפה כמו פיל בחור של מחט, להוכיח את דעתנותה. אבל, מי יעיז לדבר.

"היא נבחרה כשופטת שלום בעיסקת מינויים היסטורית רוקחת ורותחת, של מינויי מיעוטים בדלנים, אף אחד מהם לא קרוב או מקורב – חידוש מרענן בפני עצמו. העיסקה כונתה "תיבת נוח". ערבי, בדווית (הדיינת הבדואית הראשונה בבית הדין השבטי, לסבית, אם לעשרה ילדים, שהוזרעו רק מזרע בר קיימא של שופטים בעלי ותק ומזג שיפוטי), הומו, לסבית, חד הורי שלא התחתן אף פעם, חד הורית שלא התחתנה אף פעם, רפורמי, חרדית, מתנחל, מפונת גוש קטיף, טבעוני, מומחית למשפט עברי, נזיר פרוטסטנטי, נזירה קתולית, כושי עברי, צמחונית, מעשן כבד, כנענית, דרוזי, צ'רקסית, רוכב אופניים, פעילת הנקה בפרהסיה, פעיל הפרדת זבל, ממחזרת בקבוקים, פעיל אוזון, פעילה נגד קמח לבן, אחרונה חביבה פעילת ילדי חופש ללא טיטולים, ואחרון חביב נ נח נחמ נחמן אחד. ברגע האחרון, ולשם איזון, נבחרו שני הפכמינים – דמתקרי ז"ן (זכר שהפך נקבה), ונ"ז (נקבה הפכה זכר). פה אחד הוחלט שלא ימונה טרנסג'נדר. חסידי המשפט העברי בתמיכת אגודת ישראל, במבצע נעילה, בעוד החמה בראש האילנות כי פנה יום, מינו טומטום ואנדרוגינוס, כשרים למהדרין, ותקעו תקיעה גדולה. כולם משפטנים מצויינים, מלומדי סקטורים המה, מלומדי מערכות משפט, ומלומדי מאבקים. עיסקת החבילה גובשה, בלחץ לובי חברי הכנסת הצעירים, כדי לפרוע חובות פוליטיים, להיראות ירוק, ולשחרר לחץ מקבוצות הלחץ, לקראת המינויים הבאים. בטקס בבית הנשיא, אחרי שורת המברכים המאופקים, מול קהל ססגוני במיוחד, כל השופטים החדשים פצחו בריקוד אפריקאי סוער, ולאחריו, הנחמן עלה על שלושה נחמנים אחרים וכולם פיזזו וכרכרו. זו הייתה ראשית הבשורה החדשה במערכת בתי המשפט.

"אנקל סאם הוא דווקא אחרון הציניקנים, ולא ייפלא כשעברתי על פניו במסדרון השופטים בבית המשפט העליון, למחרת "תיבת נח", הוא חייך ונתן לי קריצה שובבית. פיזם לעצמו את מילות השיר, להפסיק את הברדק ורבותא עבודה. סחתי לו, יונגערמאן תוריד את החיוך, אתה לא מבין שעכשיו יוכפלו הערעורים, ואתה יודע שבערעור יושבים שלושה שופטים, אז יבוזבז הון זמן שיפוטי, ואתה גם תשלם וגם תוסיף תקנים, כמו בובה. אנקל סאם לא אהב את הטון של "עמוד דום", כי הוא גמר טירונות מזמן, והפטיר לי: עמוד נוח, הקשב, חדל ברברת, ושפר הופעתך מיסטר הונוררי באסטר ביל. נדהמתי. אני הייתי כזה מוקפד בלבוש, ובעודי מחפש איפה אני מרושל, אנקל סאם צחק מלוא פיו. נעלבתי ממנו כי באמת לא היה קמט או רבב בבגדיי, כי כל ימיי בגדיי היו נקיים. החולצה תחובה יפה במכנס, גרביים מתוחות יפה, עניבתי משולשת ומדויקת, בין צווארונים שווים בדיוק, ושיערי סרוק ומסורק. אחרי שבדקתי את עצמי מכף רגל עד ראש, אנקל סאם שם לב וגיחך, סבאלה, שפר את הופעתך, בתוך הראש שלך. הערעורים יפחתו בחצי, אני לא דואג. ביי.

"סיפרתי לאשתי, והיא אמרה לי לספר הכל בישיבת השופטים הקרובה, כדי שלא נפול-ניפול לפניו. בדחילו ורחימו סיפרתי הכל. בישיבת חירום סגורה של שופטי בית המשפט העליון, הסתכלו עלי בחשד ובמבטים מעוררי רחמים ותמהי לבב, כי היום היה השני לאפריל. הנשיא, פרדי, ציווה בקוצר רוח "הוציאו כל איש מעלי" וכל הנוכחים יצאו מלבד השופטים. פרדי קונן נאום קינה קצר על תחילת חורבנה של מערכת המשפט כולה, ושר עם השופטים פסוק פסוק את פיוט לאל עורך דין של הימים הנוראים, לבוחן לבבות ביום דין, לכובש כעסו בדין, בכה כמו ילד, וכל השופטים געו בבכי עימו, למרות ששופטים לא בוכים אף פעם.

"אחר כך השופטים התיישבו על הארץ וקראו מגילת איכה באיפוק, ולבסוף פרדי קרא את מגילת העצמאות במנגינת מגילת איכה, והסביר שעכשיו אולי הבין למה הזכירו את הדין, בקצרה, במגילה, ולא את מערכת המשפט. כולם געו בבכיה אחת. לבסוף צעיר השופטים, קרא כמה פסוקי נחמה מהנביא, למרות שבדרך כלל לא נותנים לקטן לקרות הפטרה חשובה. כל השופטים קמו מהארץ, ניערו את גלימותיהם, התישבו בשולחן, כאבלים שגערו בהם, ובקשו שיכניסו להם סעודת הבראה. בזמן שאכלו את הביצה הקשה, הזכיר להם פרדי כי אין להתייאש וכמו שבזמן החורבן ששועלים הילכו בהר הבית, היה רבי עקיבא אחד שכבר ראה את הנחמה הבטוחה, כי הכי רע כבר מאחורינו. כך הוא חזה בנחמת אנקל סאם בתוך החורבן הגדול. רק עכשיו בעולם האמת הוא הבין שאמרכל הוא רמטכ"ל, ואמרכלים הם התקווה הגדולה, האור הגדול, נביאי הנחמה, ולא סתם איזה אנשים אפורים, אדישים, אפופי מספרים וחמוצי פנים.

"פרדי וכל חברינו בועדה למינוי שופטים, ואני בתוכם, המבוגרים האחראיים שבועדה, יצאנו מעיסקת המינויים אבלים וחפויי ראש. כל העיתונות האשימה אותנו בהשתנפות מול פוליטיקאים פזיזים ונלוזים, חבורה אנרכיסטית, שרוצה לזרוע אנדרלמוסיה במערכת המשפט, ובמדינה כולה. המימסד המשפטי כולו יצא בסקר נורא ואיום, שאמון הציבור בבתי המשפט בשפל חסר תקדים, גרועים מסיציליה, שם לפחות יש מחיר לקנות את המערכת, וכאן, אי אפשר אפילו לקנות."

בפרק הבא – 2 – התגובות למינויים וחנוכת בית המשפט הבדווי