עולם האמת של השופטים (סיפור בהמשכים) – 2 – התגובות למינויים וחנוכת בית המשפט הבדווי

העורך הראשי הוותיק של העיתון "אווירא מחכימא", העיתון לאנשים חוששים, כתב מילים ספורות על פני עמוד שלם. "הלכה מדינה, אני אורז, האנרכיסטים יותר גרועים ממנהרות החמאס. פיגוע יהודי-דמוקרטי בלב האומה". עשה רושם גדול בארץ ובכל העולם כולו. הפוליטיקאים הצעירים טענו מנגד שהם עושים סדר חדש, ונדרש. מספיק עם נביאי היציבות המשפטית המתונה, ויתר הקלישאות, די ליחסנים, וליחסנות, די למסורתיות המשפטית הכבושה, מה זה מלפפונים והרינג? די לקרובים ודי למקורבים. המערכת זקוקה לניקוי וירוסים יסודי, ולזיקוק.

ראשי המדינה ניסו להרגיע. מערכת בתי המשפט הזדרזה להכין, בימים ספורים, את בית המשפט הבדווי, והכינה טקס רב רושם אליו הוזמנה כל צמרת המדינה. בהודעה לתקשורת, דובר ראש הממשלה הודיע שראש הממשלה יתייחס בקצרה למינויים החדשים במערכת בתי המשפט, ובקצרה, במהלך טקס חנוכת בית המשפט הבדווי.

בית המשפט היה אוהל בדווי נהדר מעורות אילים מואדמים ועורות תחשים מלמעלה, לפי עצת ארכיטקט פרנסיסקני שהתמחה בישום רעיון המשכן בתכנון הערים המודרני. הוא גם הציע לתת שם – "אוהל דבורה" – שישמש את בית המשפט הבדווי-השבטי, מקום מושבה של כבוד הדיינת הבדווית.

בית המשפט היה חידוש גדול מכמה היבטים לא רק בשל מקומו והיושבת בדין. זה בית המשפט האקולוגי הראשון בישראל, חשמל מקולטים ואנרגיית גללים, חיות מלחכות את העשבים, וספריי טבעי נגד יתושים וזבובים. הקלדנית ישובה על מרדעת חמור, עטופה ברעלה, ומדפיסה פרוטוקול בוואי פיי, ללא רעש. המתורגמן הוא שייח זקן בפנסיה, ללא יצר הרע. אין בכלל נייר. זה גם בית המשפט הראשון שהולכים בו יחפים, על שטיחי בהט ושש. זה האוהל הראשון שקיבל היתר בניה במדינת ישראל. כס השיפוט מוגבה בכריות. השופט הראשון שמקבל אחזקת עשב לגמליו, במקום אחזקת רכב, ומכונה לאיסוף גלליו למיחזור אנרגיה– באדיבות אנקל סאם.

ראש הממשלה, בנאומו, שיבח את הקשר המופלא של עם ישראל עם הבדווים, מאז ימי ההתנחלות של יהושע בן-נון שבודאי נעזר בהם, ולכל אורך הגלות הם הרי שמרו על ארץ ישראל השלמה וגבולותיה, כולל זו שלהם בעבר הירדן. סיים בתרומתם האדירה והייחודית לצה"ל כגששים – ולא העיוורים – עירניים ורואים הכל בלי מכשירי א"א, באמצע ליל חשכת מוות, גשום וסוער.

כה אמר ראש הממשלה בנאומו:

"יש יותר מסמליות שכולנו יחפים כאן. גשש מפעיל את כל חושיו הפלאיים, כולל חוש הריח – כשרונות שלא היו לנו היהודים, בוילנא, וארשא, מונסי, קאטסקילס, או חארבין. יהודים פיתחו חוש ריח לצולנט, קיגל, וחרימה, אך לא לטבע. אני חושף בפניכם סוד. בהקפצת ניסוי של יחידת הגששים, על שטח הררי לא חולי, שכל חברי הממשלה דרכו בה, הגששים המופלאים, ידעו להבדיל, בין חכם לאידיוט, בין נאמן למדליף, ובין החיה שתיאכל והחיה אשר לא תיאכל. פשוט, יוצא מן הכלל. כעת עשינו תיקון כללי, ומגדרי, מינינו את הבדווית הדיינת הראשונה, בעלת אורח חיים אמיץ, שיחד עם הקידמה היא משלבת משפחה וקריירה, ולא מוותרת על מסורת עמה ומולדתה."

לסיום, מצודד, מול סוללת העיתונאים והצלמים שכבר חיכו בקוצר רוח, אמר ראש הממשלה:

"המערכת תקלוט את השופטים החדשים, תדע לשלבם במערכת הקיימת, ואם צריך, תדע גם לפלוט שופטים. אין שאלות". לכאורה אמירה די ברורה.

הדיינת הגיעה לטקס, מכוסה ברעלה, יחד עם עשרת ילדיה, וכל נכבדי העדה. ראש הממשלה, שר המשפטים, הנשיא פרדי, וכמה שופטים עליונים, יחד עם נכבדי העדה, פנו לחדר צדדי כדי לזהותה, ואחר כך, הושיבו כל אחד, ילד אחד, על ברכיו. זוגתה כמובן נעדרה מהטקס מטעמי צניעות.

גם אדי היה שם. על ברכיו ישב ילד בדווי חמוד בשם מחמוד. בסוף הטקס יצאו כולם בריקוד בדווי שלוף חרבות לזוועת שומרי החרש של השב"כ, שמפאת כבוד האירוע, במקום לעמוד שלופי אקדח, הגנו על הפמליה בחליפות ברזל צלבניות, ומגינים נושאים לוגו בתי המשפט.

שר המשפטים הגיע עם פטיש, מסמר ומזוזה, כדי לתקוע מזוזה, ולא מצא איפה לתקוע אותו. לא הפסיק לסנן: דאם איט, דאם איט. מרוב לחץ שמאבד רגע תקשורתי בלתי נשכח, הורה לעוזריו – הלחוצים עוד יותר – לקשר אותו עם לשכת הרב הראשי של מערכת בתי המשפט. שומו שמיים, אין כזה. צלצל לרב הראשי של בתי הסוהר, שבכלל אמר לו שרק בדירת מגורים צריך מזוזה, וכל היתר, לא. אצלינו, גם שפוט מאסר עולם ללא קציבה, לא חייב מזוזה. מייגור קרייסיס. שר המשפטים הושיב מיד את ראש הממשלה, השרים, והשופטים, כדי לדון במינוי רב ראשי למערכת, כי בתי המשפט חייבים רב. לא יתכן שיש רב בכל מקום, וכאן לא. ראש הממשלה אמר, צריך שניים, גם אשכנזי וגם ספרדי.

שר המשפטים, בפוזלו לעבר נשיא בית המשפט העליון, העיר, שצריך, במקביל, גם קאדי וגם כומר, לאיזון – כדי שלא נחטוף בג"צ. ראש הממשלה, הסתייג מזה, בפוזלו לפריימעריס הקרבים, ואמר, אולי עדיף כלום, הרי במכון וייצמן אין שום בית תפילה, לשום דת, והם משגשגים. אחר כך פנה ראש הממשלה לפרדי: בחייאת פרדי, צריך להתייעל, תמצא איזה שופט אורטודוקסי מוסמך רבנות, תן לו רבע משרה, שיתפקד כרב מערכת בתי המשפט, ודיו". שר המשפטים, בפוזלו לעבר כבוד נשיא בית המשפט העליון, העיר, שיש גם נשים שופטות חכמות תורה ומוסמכות רבנות, ומזרמים שונים – כדי שלא נחטוף בג"צ. ראש הממשלה סיכם את הדיון:

"אני, שהאחריות מוטלת על כתפיי לבטחון אזרחי ישראל, מחליט בזה, ששומר בית המשפט, יחזיק מזוזה בפאוצ הקדמי, ומי שרוצה לנשקו, שיפנה לשומר. תתלו מודעות מתאימות, בשלוש שפות, על זנבות של האילים המפוטמים, מלחככי הירק, ועל כמה איזות פזיזות."

כל הנוכחים קמו על רגליהם היחפות, מחו כפיים לראש הממשלה, שבחו את חוכמתו, מנהיגותו, ויכולתו לקבל החלטות תחת לחץ. עם שוך סיפוק הכפיים, ראש הממשלה סימן תודה, קד קידה, ואמר:

"אני מודה לכם בשם אזרחי ישראל, אתם נותנים לי את הכוח. אני רעב, מחכה לנו חאפלה בדווית כשרה למהדרין, אודרוב, תרדו לכריות, ותזכרו כולכם לאכול רק עם הידיים".

לפרדי ואדי לא היו מיומנויות אכילה בדרך חפינה מהירה של אורז ובשר בידיים. ראש הממשלה הדריך ואימן אותנו. מסתבר שהוא מוכשר מאוד גם בזה. לאחר העיון, כמו שאנחנו השופטים אוטומטית רגילים לומר, אופס, התכוונו לאחר האימון, אכלנו ושבענו. זה היה אחד מטקסי חנוכת מבנה בית משפט חדש ומודרני, מהיפות והמרגשות שנכחתי. משהו לספר לנכדים בסוף של הסוף של הפנסיה. הסקרים של פופולריות ראש הממשלה נסקו, יחד עם אנדרלמוסיה פילוחית בלתי נשלטת ובלתי מוסברת – גיהינום לסוקרים.

בפרק הבא – 3 – קליטת השופטים, העורך הנכזב ומהפכת העיתונות