עולם מושלם פרק 2

"איפה היית?"שאלת אמא ומתנפלת עליי כשאני ודוני נכנסות לאולם הקהילתי."היא הייתה באורווה" עונה לה אחותי הקטנה.
"למה לא חזרת?" היא שואלת,ואני מתה שהנציג החדש כבר יגיע ושהחקירה תגמר,"כי השמש שקע" אני אומרת.
"אבקש מהקהל להיות בשקט" אומרת מזכירת הקהילה שלנו,אישה נמוכה ודי אפורה לדעתי."בעוד מספר שניות יעלה לכאן הנציג החדש שלנו.אז בבקשה שכולם ישבו במקומות שלהם".אני אמא ואחותי צועדות לעבר המקום הקבוע שלנו באולם,לכל משפחה יש את החלק שלה,החלק שלנו נמצא בקצה המרוחק ביותר של האולם,בקושי אפשר לראות משם את הבמה,כשאנחנו מגיעות לשם לבסוף אני שמה לב ששני אחיי הגדולים ואבי כבר יושבים,אנחנו מצטרפות אליהם,וההצגה מתחילה.
הנציג החדש והנציג הישן עולים לבמה ומתיישבים על כיסאות שהוכנו במיוחד לאירועה,אחריהם עולה לבמה מנהיג העולם,כולם נוהגים לקרוא לא ראש הממשלה,כאילו שנבחר בבחירות דמוקרתיות,אבל אני מעדיפה לקרוא לו מנהיג או שליט,כי בעיניי הוא רודן מסריח ונפוח.
הוא נעמד מול המיקרופון ופותח בנהום שלו ,"אזרחים יקרים שלי.גברים נשים וילדים.כולכם חלק קטן מדבר גדול כל כך,מעולם טוב כל כך שדואג לכם ולצרכים שלכם,כולכם חלק מהקהילה הזאת מהמשפחה האוהבת הזאת….." אני מפהקת,אין לי כוח לכל הבולשיט הזה,לכל הבילבולי שכל של האיש הזקן הזה"……חברי קהילת דנייפר, היום הוא יום היסטורי! יום גדול ומרגש עבור כולנו,יום בוא אתם מתקדמים……" מבחינתי כל מה שראש הממשלה אומר זה רק בלהבלהבלהבלהבלהבלהבלהבלהבלה. "אני רוצה להציג בפנכם את הנציג החדש שלכם…" ברגע שהוא אומר את המילים האלו אני מרימה את ראשי ומנסה לראות מבעד הקהל את מי שיקבע את החוקים החדשים שלנו,ואני לא מדברת על החוקים של המדינה,החוקים שאסור לבטל או לשנות כמו החוק המפגר שאומר שכל נערה בת 18 חייבת להתחתן.אני מדברת על חוקי הקהילה שלנו,על חוקים כמו החוק שאוסר עלינו לצאת בלילות או החוק שאוסר עלינו לעזוב את הקהילה.
אני לא רואה אותו,אבל אני שומעת את צעדיו,הוא מתקרב למיקרופון,הוא מעלה אותו קצת,מזה אני מבינה שהוא בחור גבוה ,הוא מתחיל לדבר,בשקט.תחילה אני לא ממש מבינה,הוא אומר משהו כמו "שלום לכולם".
יש לו קול צעיר,"חברי קהילת דנייפר היקרים, שמי הוא דוֹי רונלד,אני בנו של ראש הממשלה שלנו לשעבר,ג'וזף רונלד ואני ראש הקהילה החדש שלכם….."הוא מפסיק לדבר,אני שומעת בקולו התרגשות,זאת הפעם הראשונה שהוא מדבר אל קהל,אני חושבת.
"אף פעם לא ביקשתי להיות נציג,אף פעם לא ביקשתי לקחת על עצמי אחריות כזו.אך אנשים סביב תמיד אמרו לי שאני יכול לתרום, שאני יכול להוביל שינוי,ושאתם צריכים אותו,את השינוי הזה.לכן אני כאן.אני יהפוך את המקום הזה לטוב יותר…"הוא עוצר,עד כה התרשמתי לטובה,אבל קרה משהו אני יודעת,משהו לבן נפל על הריצפה,אני קמה לראות מה קרה,אחי מושך בחולצתי "מה יש לך?" הוא שואל,אני רואה מה נפל.
"שבי,אלוריה,כולם מסתכלים" דפים,שלוש דפים מונחים על הריצפה,הנציג מתכופף להרים אותם."זה נהום כתוב!" אני אומרת,כנראה צועקת כי כולם מסתכלים עליי עכשיו,אפילו הוא.
הוא חוזר למיקרופון וממשיך לדבר.מהר.ואני חוזרת לשבת,אמא ואבא נועצים בי מבטים " …..אני יהפוך את המקום הזה לטוב יותר בשבילכם ובישבילי…תודה" דוי רץ מהבמה וכמעט נופל,אני לא יכולה לראות לאן הוא נעלם אבל אני יודעת לאן אני הולכת לעלם עכשיו.
אי כמה מהספסל,ומתחילה להתקדם לכיוון היציאה מהאולם,אני יוצאת החוצה,אחותי אחרי "חכי!"היא צועקת אבל אני לא עוצרת ומתחילה לרוץ.