עידני החשכה-פרק5- חלק א'

פנסקה הביטה בערפל שניסה נסיון נואש לגרום לאנג'ל- החתולה, לשחק איתו, אך ללא הצלחה. היא קפצה קפיצה זריזה לחיקה של סנדרה ונהמה, כעבור מספר שניות היא התכרבלה על ברכיה בצורת עובר.
"אל תגידי לי שלא ראית את זה!" רטנה סנדרה, "הענן המשונה עוקב אחריך לכל מקום, את לא רואה אותו פנסקה?"
פנסקה נשכה את שפתיה, סנדרה דאגה לה למחסה ולמזון.
"אני הגעתי לכאן ממקום רחוק מאוד מכאן, הידיעה עליו לא נמצאת בידי ושוטרים מצאו אותי בכנסייה, מנסה ל…התאבד," היא נעצרה לרגע והמשיכה, "לא זכרתי דבר מפני שבשעה שהם נכנסו לכנסייה, איבדתי את ההכרה והתעוררתי כשאני לא זוכרת דבר מלבד כמה פרטים נחוצים."
"את ניסית להתאבד?! השתגעת?!" הבעת הפנים המופתעת של סנדרה גרמה לאנג'ל להשתטח על הרצפה.
"בערך…וכשהגעתי לתחנה הערפל הופיע, כאילו הוא מכיר אותי שנים ואנחנו חברים טובים מאוד, מה שנכון." הערפל ריחף לעברה ולבש צורת חתול.
"ניסיון יפה," חייכה פנסקה.
"הוא לא מזיק. נכון?" נרתעה סנדרה, היא התרחקה מהערפל במעט.
"לא, הוא ידידותי לחלוטין-" השיבה.
הערפל התגבש בצורתו המקורית, סוג של משפך ענן קטן ושחור, עשוי ערפל.
"ובכן, את לא זוכרת דבר…אפילו את הסיבה שבגללה היצו-הערפל עוקב אחריך לכל מקום?"
"לא." אמרה פנסקה.
"את אומרת לי שהוא לא נראה כמו חשוד?! אני הייתי משתגעת אם לא הייתי זוכרת דבר ומפלצת שכזו הייתה עוקבת אחרי לכל מקום, זה בלתי נסבל!" אמרה סנדרה.
"אפשר לא לדבר על כך? בבקשה…?" פנסקה הסמיקה קלות.
"בטח…אני מצטערת, על מה כן תרצי לדבר?" שאלה סנדרה.
"על העבר שלי," הכריזה פנסקה, "אני רוצה להיזכר בעבר שלי."