עידני החשכה-פרק5-חלק ב'

"בעבר שלך? ילדה, לא היה לי רשיון נהיגה עד לפני שנה, איך אני אמורה לעזור לך?" שאלה סנדרה.
פנסקה הביטה בה בתקווה.
"זה לא יעזור, לא נוכל למצוא כך את הבית שלך, או את העבר, את צריכה להיזכר, פנסקה."
באותו הרגע הערפל עצר, הוא לא נע. הוא התגבש לצורה משונה, מלאה סימונים.
"זאת מפה?" סנדרה זקפה גבה.
"כן. הערפל זוכר משהו, אני די בטוחה." אמרה פנסקה, היא הביטה במפה.
"יש כאן רכס הרים ונהר…אני חושבת שהדבר הזה שכאן הוא כפר." אמרה סנדרה, "את מכשפה? או פיה מכפר שדונים? אני יודעת שהערפל לא טבעי, אלא אם אבא שלי שוב עובד עלי."
"הוא לא עובד עליך, אני לא יודעת מי אני ומי הוא אבא שלך, אולי כדאי שנעזוב את הנושא." אמרה פנסקה.
"בסדר, קודם כל נצטרך לאתר את המקום, מה המקום?"
פנסקה צחקקה. "אני לא יודעת, אבל כתוב כאן משהו, מעל המפה."
"את מזהה את השפה?" שאלה סנדרה בציפיה.
"לא, אך היא מוכרת לי," אמרה פנסקה, "אולי אפשר לתרגם את הכתוב."
סנדרה גיחכה. "אני לא חושבת שיהיה ספר פירושים באף ספריה, אנחנו זקוקות למשהו אחר, עוד מישהו שקשור אליך, השוטרים מצאו אותך בכנסייה?"
פנסקה הנהנה. "אני חושבת שזה המקום."

"הלו? כן, אני צריכה כתובות של כנסיות שנמצאות באזור שלי, רחוב סנט-לו? אדוני. תודה לך."
פנסקה חגרה את חגורת הבטיחות וסנדרה נכנסה אף היא למכונית.
היא הידקה את החגורה בל תיפול ותיפצע.
"אנחנו בדרכנו לכנסיית 'סנט לו' אני מקווה שזו הכנסייה הנכונה, את זוכרת איך היא נראתה?" שאלה סנדרה, היא התניעה את הרכב.
"כן- התקרה…כל כך יפה…" מלמלה פנסקה.
"את לא ראית אף פעם ויטראז'. הא?" אמרה.
המכונית דהרה במהירות ופנסקה הביטה סביב, המקום היה יפה יותר מכל דבר שראתה בחייה, הערפל נצמד לזגוגית החלון למרות שפנסקה אף פעם לא ידעה האם יש באפשרותו לראות.
גבעות שאותן מכסה מרבד ענק של דשא ירוק, במרכז כל אחת צמח עץ, והפרחים, לא היו פרחים יותר יפים מאלה.
סנדרה שתקה, היא האזינה לרדיו, קולות בקעו ממנו וצלילים-יפים אף יותר מהפרחים.
"מה היא מנגינה הזאת?" שאלה פנסקה.
סנדרה הביטה במראת הנהג, הישר אל סנדרה. "את לא יודעת מה היא מוסיקה?"