על דם, מאבק וחלומות מתוקים-פרק 2

גריי ישב לו בשקט במערתו, הוא אהב את המערה שלו. אחרי תחנונים רבים הוא הצליח להשיג מערה שלמה לעצמו, זה לא שהוא לא רצה שותפים בגלל אי נוחות או דברים דומים אלא שפשוט העדיף להיות לבד, בשלווה ושקט. הוא עיצב את המאורה שלו בפשטות, מימין הייתה מיטה שהוכנה בשבילו, משמאל שולחן קטן וארונית בה שמר ספרים, בגדים, וכל דבר אחר שחשב שיצטרך.
דלת המערה שהייתה צבועה בלבן נפתחה בקול חריקה, ונץ נכנס. נץ היה בחור נאה, היה לו שיער חום עם גוונים בלונדיניים שהתאימו באופן כמעט על טבעי לעיניו השחורות שחדרו לנשמתו של כל המביט בהם, הוא היה גבוה, שרירי, ושזוף ובאופיו היה כמעט הפך מוחלט לגריי אבל איכשהו הם מצאו את דרכם להסתדר.
"גריי, הם חושבים שהגיע הזמן." אמר והשאיר את הדלת פתוחה, על פניו הייתה ארשת פנים רצינית ולכן גריי ידע שעכשיו באמת אין בררה אחרת. הוא ונץ יצאו מהמערה והלכו אל הביתן הראשי.
…

הביתן הראשי נמצא על עץ שהיה עבה יותר מהשאר, כל ענפיו היו מפותלים אך יצרו צורה מעניינת שהייתה מושלמת לבניית ביתן שהיה גדול מהשאר, עוד דבר שייחד את העץ היה גזעו הלבן ועליו התכולים, המראה היה כמעט קסום.
גריי ונץ טפסו לביתן ונכנסו אל תוך הביתן דרך הדלת השחורה. בפנים כבר ישבו רד, מרטין, קריסטל, וג'מה. ג'מה נעמדה כדי לתת להם מקום לשבת. ג'מה הייתה נערה עם שיער בלונדיני כהה במקצת, ועיניה היו חומות אבל קצת יותר מהממוצע.
"עכשיו אתה מוכן לספר מה קרה?" שאלה קריסטל את מרטין. מרטין, ג'מה, רד, גריי, נץ וקריסטל היו האנשים שמצאו את החורשה ומאז ומתמיד נראה שמרטין כמו…הנהיג אותם או הנחה אותם ועכשיו נראה שהשפעתו גדולה מתמיד. מפני שהשישה הללו היו הראשונים במקום נוצר מצב בו הם כמו…הסנאט.
"אני עומד להקריא לכם מכתב, ואני לא רוצה פאניקה למרות שאני כבר יודע שאתם לא מסוג האנשים שנכנסים לפאניקה, אני כבר מזהיר זה לא עומד להיות מכתב מעריצים." אמר מרטין והוציא מכיסו מכתב שהודפס על דף אדום.
"יצורים נכבדים," החל לקרוא, "אני בזאת מבסר לכם שימיכם השקטים במקום ה'מפלט' הקטן שלכם עומדים להיגמר. עומד מאחורי צבא לא קטן שהוקם במטרה אחת, להשמיד אתכם. אז יצורים קטנים, אני נותן לכם בחירה, יש לכם חודש בדיוק להסגיר את עצמכם לידי או שאנחנו נתקוף ולא נשאיר אף אחד מכם יצורים בזויים על פני האדמה היפיפייה הזו.
בחוסר כבוד גדול, סאם הדיקטטור הגדול."