על דם, מאבק וחלומות מתוקים-פרק 5

מרטין רכן על שולחנו כעוס, עוד מכתב הגיע מ"סאם הדיקטטור הגדול", במכתב היו תיאורים של הדרכים בהם הוא יהרוג כל אחד ואחת מהם, עיניו של מרטין דמעו מעט כשקרא אותו. הוא לא יכל לדמיין אדם שיעשה דברים נוראים כאלו.
רד נכנסה לבינתו, "מה קרה?" שאלה בתמימות. הוא זרק לה את המכתב, היא תפסה והחלה לקרוא. הוא ראה איך גבותיה מתכווצות בעצב וכעס. היא החלה להתקדם לשולחנו הניחה את ידה על כתפו.
"הם מתקדמים יפה, אני בטוחה שתוך שבוע או שבועיים הם יילחמו היטב," אמרה בניסיון לשפר את מצב רוחו, "אבל אני לא אשקר לך, הם צריכים לדעת מול מה הם יילחמו. אני מציע לתלות את המכתב הזה על העץ של הביתן הראשי, הם צריכים לראות את זה."
"אני לא מוכן לתת להם לקרוא דבר איום ונורא שכזה, איך הגענו למצב הזה רד?" שאל והניח את ידיו בתסכול, רד תמכה בו מאז שהקימו את המקום הזה, אם לא היא חצי מההחלטות במקום היו כנראה הפוכות, אמנם הוא היה האדם שדיבר מול הקהל רד הייתה זו שתכננה את דבריו.
"ידענו שזה יבוא, אם הם ייקראו את המכתב הם יפחדו. הפחד יוביל להשקעה רבה באימונים שלהם. קצב ההתקדמות שלהם יגדל לפחות כפליים. אני יודעת שאתה לא רוצה לתת להם לחזות ב…אכזריות הזו אך אין לך ברירה.". היא נעמדה מולו, פניה התקשחו עם כל מילה שאמרה אך עיניה נותרו דוממות. הוא תהה איך היא נשארת כל כך רגוע ומאופקת בזמן שהוא נאבק ברגשותיו.
"אם כך, נתלה את זה היום בחצות."
…
מיי התקדמה למערה הקטנה אליה שלחה אותה רד, היא שמחה שתוכל ללמוד לשלוט ב…חיה שבתוכה סוף סוף. היא דפקה בדלת, הדלת נפתחה כמו מעצמה כשהחלה לדפוק. בפנים היה חדר פשוט ומאורגן, ועל המיטה שכב נער חסר חולצה, שיערו היה שחור וחלק ועיניו חומות וזהובות, בגלל המחסור בחולצה היא ראתה שהוא די חטוב.
"אוי, אני מצטערת…אני אחזור אחר כך." אמרה מיי נבוכה ועמדה לצאת מן החדר אך הוא נעמד במהירות, הוא שם את חולצתו בנינוחות ונעמד מולה.
"רד שלחה אותך?" שאל, הוא נראה מעט מאוכזב מכך שמישהו נכנס לחדרו אך הבין שעליו למלא את חובתו. מיי הנהנה, הוא הצביע לעבר שתי כרים גדולים לא רחוק והוביל אותה איתו לכיוונם. הם התיישבו בו זמנית ומיי ראתה שהוא בוחן אותה באיטיות.
"את צריכה להירגע, את מתוחה מאד. תחשבי על מקום שאת אוהבת, או על אדם שאת אוהבת," מיי עצמה את עיניה והרפתה את גופה, "עכשיו, תחשבי על החיה שלך ומה היא אוהבת לעשות. על הריצות במרחבים פתוחים, ועל הטבע הנפלא שנגלה לה,", פניה היו רפויות יחד עם כל גופה, ולרגע היה נדמה לה שהיא הופכת לחיה, "עכשיו נסי לשלב בין הטבע של החיה והחוויות שלך, בין החיה ועצמך." היא הפכה לחיה, ואז שוב לאדם וכך במשל כמה שניות התערבלה בין שתי הדמויות עד שחצי גופה היה חיה והחצי השני אנושי, ואז זה נגמר. היא הייתה אדם שוב, והרגישה בטוחה בעצמה יותר מאי פעם.