על טיבעי – פרק 4

"אנני?" שאלה קייטי בחשש מסוים. אנני ישבה על אחת המדרגות המובילות אל מיתחת לסיפון, מרפקיה מונחים על ברכיה וראשה נישען על כפות ידיה. "אנני.." חזרה קייטי שוב. "עיזבי אותי.." השיבה אנני במרירות. קייטי ניענעה בראשה בבוז, צעדה לכיוונה של אנני, ועקפה אותה, מיתהלכת בחינניות למדרגות אשר יובילו אותה אל חדר האוכל.

"רק עוד יומיים.." אמר ג'ייקוב בקול, צונח על המיזרן לצידו של שיילו ומביט על תיקרת החדר הקטן. "מה?" שאל שיילו ללא תשומת לב. ג'ייק עיווה את פרצופו בכעס. "ההפלגה.." אמר, "אנחנו מגיעים לאנגליה בעוד יומיים." אמר וכעס קל בקולו. "תגיד.." פתח שיילו. "איך ניסתדר בלי אנני וקייטי." ג'ייק היזדקף בזעם וטפס בצווארון חולצתו של שיילו, מרים אותו מעט מעל המיזרן. "ניסתדר מצוין בילעדיהן, בלי המיטרד של שתיהן עלינו." אמר בלחישה כעוסה והדף את שיילו באלימות חזרה על המיזרן. "אתה לא חייב להיות אלים כל כך!" צעק שיילו והיזדקף. ג'ייק הנחית את ברכיו בכוח על כתפיו של שיילו, ידו האחת אוחזת בווצארו וידו השניה מרסנת את ידיו של שיילו. שיילו היתפתל באחיזתו, מנסה להישתחרר. "שתוק, אני לא רוצה לישמוע מימך אפילו ציוץ." אמר, שיילו המשיך להיתפתל באחיזתו עוד כמה שניות, אך החליט שזה חסר כל טעם. "אתה יודע?" שאל את ג'ייק בקול מיתגרה, עיניו של ג'ייק ברקו בכעס. "אנני צדקה.. אתה חושב שיש לך סמכות עלינו, אתה חושב שאנחנו כלבים.. הכלבים שלך.." אמר וצל חיוך הבזיק על שפתיו, אך נימחק מיד כאשר ג'ייק סטר ללחיו סטירה מצלצלת. שיילו הישתתק מיד. "כדאי לך לילמוד להראות כבוד, אחרת אני אישית אדאג שתילמד את זה בדרך הקשה." לחש ג'ייק לאוזנו של שיילו, לחיו צמודה ללחיו. הוא שיחרר אותו וקם.
"מיצטער.." אמר שיילו והיתכוון לכך, הוא ידע שהגזים. ידו של ג'ייק הונחה לרגע על לחיו של שיילו, בדיוק במקום אליו סטר ליפני דקה או שתיים. הוא נישכב ליד שיילו וחיבק אותו. "אני מניח שגם אני יכול להגזים ליפעמים.. לא היתכוונתי להכאיב לך.." הוא אמר. "זה בסדר." אמר שיילו והיתכרבל ובזרועותיו של ג'ייק, מחפש את הרחמים והדאגה לה הוא זקוק כל כך.