עניין של חיים ומוות- פרק 8

המפה. סקארה נזכרה "מעט באיחור) שהיא שכחה אותה בחוץ.
חלון הזכוכית של תא הקפטן רעד והיטלטל תחת לחץ הרוח המכה בו מבחוץ ותחת הברד המעורב בגשם הניתך בו כמנסה לרסקו לרסיסים. סקארה חששה שהוא באמת עלול לעשות זאת.
כבר כמה שעות עברו מאז שהכתה הסערה בסיפון במלוא עוזה של סערת שלהי החורף. מספר דקות לאחר שנכנסה סקארה לתא הקפטן היא שמעה את הגשם מכה לראשונה בסיפון, מלווה ברעמים עזים ובברקים שהציתו את השמיים כבשעות היום. היא קיוותה שלא יעבור זמן רב עד שתירגע הסופה, למרות שהסיכוי לזה היה נמוך- בפעם הראשונה בה נתקלה באחת כזו היא חיכתה במשך יומיים תמימים עד שיירגעו הרוחות.
היא הניחה את הספר על שולחן הקפטן. מזל שזכרה לקחת אותו איתה- לא היה שום דבר אחר מעניין בחדר. במשך כמה שעות היא קראה בו לאורה המרקד של הלהבה, אבל עכשיו נמאס לה. אם יש יותר גרוע מהישיבה לבד על ספינה, אזי מדובר בישיבה לבד בתוך תא קטנטן, בזמן שבחוץ משתוללת סערה.
הרעם הבא נשמע כקורע את השמיים לגזרים, מתנפץ על פני הגלים ומתגלגל לכל כיוון. היא כמעט התפתתה לבדוק אם נפגעה הספינה מתותח של ספינה עוינת. יכול להיות שבכל זאת יש מטורפים שיעזו לשוט בעקבות הספינה הזו בזמן סערה.
היא הניחה את כף ידה על התיבה ברפרוף ואז עברה להביט בחלון את הגלים המשתוללים והמשתנים תדיר, כשההבנה הכתה בה.
הקולות ששמעה מבחוץ… אלו לא רעמים. גם לא קולו של הגשם. אם כבר, הדבר יותר הזכיר…. צופר?
יש שם משהו.
כבר שבועיים שהיא שטה ושום דבר לא תקף אותה, היא הודתה בפני עצמה. היא לא יכולה לצפות מהמצב להימשך כך. כנראה שעכשיו הגיע הזמן.
מה שיותר הדאיג אותה הייתה העובדה שהיא עומדת לצאת אל הסערה שבחוץ עכשיו. אין לה מושג מתי תהיה לה ההזדמנות לייבש את בגדיה, והמחשבה על התרוצצות בבגדים תחתונים ברחבי הספינה לא קסמה לה במיוחד.
היא מלמלה משהו שהזכיר במעט ביטוי שלמדה משודד ים שיכור ויצאה את הסיפון.