פיות אפלות-פרקים 6.7.8

פרק 6:יהילדה
הלכתי לישון,חלמתי,זה היה חלום מוזר,חלום יפה,חלום טוב,הלכתי לטייל בחצר האחורית של בית הספר שפיתאום היא הפכה לשדה רחב ידיים שהיה במלא פרחים שלא ראיתי מעולם. פרחים עם עלי כותרת בכל צבעי הקשת, כאילו צבעו אותם . הגבעול שלו היה בצבע לבן אך כשהתקרבתי גיליתי גם כמה עיתורים שחורים.זה היה יפייפה ובאמצה כל זה ישבה ילדה קטנה ושרה שיר:

ילדה עצובה רצה בגשם בלי מטריה
היא בוכה,לא מבינה כמה העולם יכול להיות רע
ילדה עצובה שרוצה רק אהבה,שואלת "למה אני בוכה"
היא לא מבינה כמה העולם יכול להיות רע

אל תבכי ילדה קטנה,את עוד תראי
בבוא היום תזכי באהבה
אל תבכי ילדה יפה,את עוד תראי
כמה את מקסימה

ילדה עצובה רצה בגשם בלי מטריה
היא בוכה,לא מבינה למה העולם יכול להיות רע
ילדה עצובה שרוצה רק אהבה,שואלת"למה אני בוכה"
היא לא מבינה כמה העולם יכול להיות רע

אל תבכי ילדה יפה,אל תבכי פיה קטנה
בבוא היום תהיה שמחה
את תראי אני מבטיחה
אל תבכי ילדה עצובה,תחייכי כי השמש שוב זרחה

ילדה רטובה יושבת על מדרכה,ילדה מחייכת ילדה שמחה

הקול שלה היה מדהים,והמנגינה כול כך יפהברגע שהיא ראתה אותי היא קמה ממקומה והתחילה ללכת לכיוון היער שהיה בצידו האחר של השדה,רצתי אחריה,רצתי למרות שהיה קשה לרוץ עם נעלי בית שכבר הפכו שחורות מהבוץ,ואז היא עצרה פתאום והסתובבה"ילדה.מהיה השיר הזה ששרת עכשיו"שאלתי"השיר שלך?"היא אמרה"זה הפעם הראשונה שאני שומעת אותו,הוא ללא שלי""עכשיו כן,לוסינדה רוז"הילדה המסתורית אמרה"רגע מי את…."התחלתי לשאול אבל היא נעלמה ובמקומה הופיע זראד."היי,לו"הוא אומר ומושיט לי את ידו,בהתחלה אני נרתעת ממנה אבל אז אני אוחזת בה ומעין זרם עובר בידי מגיעה לקטפי ונעלם,עכשיו אנחנו שוב בשדה,אני שואלת"זאת הפעם הראשונה שאתה כאן?"הוא אומר"לא כמעט כל לילה אני כאן אבל זאת הפעם הראשונה שאת כאן""איך אתה …."הוא עונה"כי אף פעם לא ראיתי אותך כאן" ידו עדין שלובה בידי. רציתי שהוא ימשיך להחזיק אותה אבל גם ממש רציתי להתקרב אל הפרחים ולגעת בהם. "הם אמיתיים?" שאלתי והבטי לכיוונם. "אני חושב שכן"התקרבתי אליהם והרחתי אותם. הריח הראשון שעלה בדעתי היה ריח של צמר גפן מתוק,זה היהמדהים הרגשתי כמו בחלום….ואז נזכרתי שזה באמת חלום. התיישבנו על הדשא הרך. שיחקתי עם עלי הכותרת של אחד הפרחים."גם אני יתום" הוא אמר לאחר דקה של שתיקה.לא ידעתי איך הוא יודע שאני יתומה הסתכלתי עליו כדי לראות אם הוא רציני. פניו נראו רגועות, אך כשהסתכלתי על עיניו הירוקות, ידעתי שהוא סוער מבפנים. תמיד ידעתי לקרוא אנשים "הורי לא היו קוסמים". הוא המשיך וקטע את מחשבותי. "אבל הם ידעו לעשות כמעט כל דבר באופן מושלם, כך שהם לא היו צריכים קסמים בכלל. כל הדודים שלי ואפילו הסבים והסבתות שלי קינאו בהם. הם ידעו לשיר, לרקוד, לצייר אבל הדבר הכי מדהים שהם ידעו לעשות היה לנגן." רעד עבר בכל גופי כשאמר את המילה האחרונה. "בוקר אחד גיליתי אותם שוכבים במיטתם-במיתתם! כל פניהם היו מכוסות בדם. זאת הייתה הפעם הראשונה שבכיתי, אבל הפעם האחרונה. אם רק הייתי לומד קסמים הייתי יכל להגן עליהם- הדבר היחידי שהם אף פעם לא הצליחו לעשות טוב."
לא יכולתי להוציא מילה מהפה. רציתי לומר לו גם כמה עצובה אני כשהורי מתו. רציתי לנחם אותו, רציתי לומר לו למה אני לא רוצה לנגן. אבל פתאום לא יכולתי.ואז זה קרה הוא רכן ונישק אותי זה היה מדהים,אך השפתיים הרכות שלו נגעו בעדינות כזו מושלמת על שפתיי.ידעתי שזה רק חלום אך לא רציתי שיגמר לא רציתי להתעורר לא רציתי לחזור למציאות אבל זה קרה קמתי משנתי…..בארוחת הערב משהו היה לא בסדר,לא איתי אלה אם זראד הוא היה חולמני הוא רק בהה מבעד לחון,ואני,אני הייתי עצבנית בגלל החלום
"היי,לו עשי מקום"אמרה רישהואני לא עניתי לה הייתי עדיין בחלום"תגיד מה עובר עליה"היא שאלה את זראדוגם הוא לא ענה"היי,מה קורה?"אנה הצטרפה"לא יודעת עובר עליהם משהו"אמרה רישה,אנה לחשה משהו באוזנה של רישה ושתיהן צחקקו,רק אז התעוררתי"מה מצחיק?"שאלתי בעצבים"כלום!"אמרו שתיהן יחד.למחורת בבוקר בדרך לשיעור תורת הלילה אני שומעת ילדי אומרים שזראד ממשאבל ממש דלוק עלי,אני מנסה לא להתייחס לשמועות למרות שזה קשה.אחרי ארוחת הצהרים
אני ואנה עומדות ליד הלוקרים ואז היא שואלת:"מי זה ?"."מי?"אני עונה לה בשאלה"הבחור שאת מזילה עליו ריר כבר חמש דקות,זה לא זה מאתמול?"ורק כשהיא אומרת את זה אני שמה לב שאני נועצת מבטים בזראד,"הבחור הבלונדיני,לו,מי זה?" "כן,זה זראד"וכשהשם שלו יוצא מבין שפתי אני מרגישה איך הדופק שלי עולה איך הלב שלי פועם מבעד לחולצה,איך כפות ידי מזיעות."אתם מכירים נכון?"היא שואלת ומבטה חשדן"כן,נפגשנו ביום הראשון ללימודים הוא לומד איתי בכיתת המדע ואתמול הוא ישב איתנו"אני עונה,ואז נשמע הצילצול ונגמרת ההפסקה.אנחנו ניגשות לכיתת הכישוף ונתקלות בזראד"היי לוס,ואת בטח אנה,לוסי לא מפסיקה לדבר עליך"הוא אומר ואני מרגישה את לחיי מאדימות"כן זאת אנה היא עברה ללמוד כאן לא מזמן"אני אומרת ומנסה לגרום לקול שלי להשמע רגיל."גם אני עברתי"הוא אומר"עברתי ללמוד בכיתה שלך ,לוסי"ואני לא יודעת מה לחשוב"פשוט נמאס לי ממר ריד,הוא משעמם רצח"הוא מסביר.ושלושתנו נגשים לכיתה.משום מה אנה הולכת לשבת ליד רישה,מה שאומר שהמקום היחיד שנותר הוא ליד זראד,אני מתיישבת ומחכה לתחילת השיעור,מאז השמועות על כך שזראד מחבב אותי יותר מסתם ידידה אני דיי נבוחה להיות לידו,ואני בטוחה שהוא מרגש את זה כי הוא לא מדבר.כל השיעור אנחנו יושבים בשקט,לא מוצאים מילה מהפה וזה לא בגלל שאנחנו פוחדים כי בשיעור כשף אף לא אחד מקשיב,כולם מפטפטים,מעבירים פתקים ,עושם כשפים לשינוי צורה בחברים שלהם,ורק שננו שותקים לא מדברים כאילו מקשיבים למורה .רק מדי פעם הוא מעיף מבט משתוקק לעברי ואני מסמיקה.אולי הוא יודע על החלום,אןלי גם הוא חלם את החלום הזה?ומה פשר החלום?מי הילדה הזו?ומה המקום הזה?

פרק7:
נפגש בחלום
לאחר ארוחת הערב אני,רישה,אנה וזראד הולכים למעונות .המעונות של הבנים רחוקים יותר משל הבנות לכן זראד נפרד ממנו"לילה טוב בנות"הוא אומר"לילה טוב" אנחנו עונות.כשאני נכנסת לחדר ופושטת מעלי את המעיל השחור שלי נופלת פיסת נייר,אני לא שמה לב."מה זה?"שואלת אנה ומרימה את הדף המקופל לארבע "אין לי מושג"אני עונה,"כתוב על זה לוסי"היא אומרת ומושיטה לכיווני את הדף.אני יוצאת למרפסת של החדר,מתיישבת בכיסא הנדנדה ופותחת את הפתק"הילדה אמרה שאת התשובה לכול השאלות,אז נפגש בחולום.ז."ברור לי שהמכתב הזה מזראד. יכל להיות שהוא יודע על החלום?ברור שהוא יודע,אולי זה לא סתם חלום?אולי זה סוג של עולם מקביל?ועל איזה שאלות הוא מדבר?"הי,הכול טוב?"שואלת אנה"כן"אני אומרת"סתם חשבתי על משהו"
אנחנו נכנסות לחדר,אני נכנסת למקלחת מפזרת את שיערי השחור פושטת את הבגדים,ונכנסת למים החמים אני מתחילה לשיר:
ילדה עצובה רצה בגשם בלי מטריה
היא בוכה,לא מבינה כמה העולם יכול להיות רע
ילדה עצובה שרוצה רק אהבה,שואלת "למה אני בוכה"
היא לא מבינה כמה העולם יכול להיות רע

אל תבכי ילדה קטנה,את עוד תראי
בבוא היום תזכי באהבה
אל תבכי ילדה יפה,את עוד תראי
כמה את מקסימה

ילדה עצובה רצה בגשם בלי מטריה
היא בוכה,לא מבינה למה……
אני מפסיקה כשאני שטמעת את קולו של זראד,אני מנמיכה את זרם המים,ומקשיבה."לוסי כאן?"הוא שואל"היא מתקלחת"אומרת רישה"אני יכול לשבת כאן עד שתצא?"הוא שואל"בטח"אומרת אנה ,והיא וטרישה מצחקקות.אני יוצאת רק אם תחתונים וחזייה ומגבת שמכסה את גופי,כמו כל פעם אחרי מקלחת,כאילו אני לא יודעת שהוא שם."היי"הוא אומר ובוחן את הגוף הרטוב שלי,"היי"אני אומרת"באתי לאחזיר את המחברת שלך""זה אתה שגנב אותה…"אני אומרת"כן מצטער זה היה בטעות"""רצוי שתלך עכשיו,שלא תענש,בכל זאת 2 בלילה עכשיו,הרבה אחרי שעת כיבוי אורות…"אני אומרת"תאמיני לי שכל עונש שווה את המראה שלך רטובה כמעט ללא בגדים"הוא אומר ורק אז אני מבחינה שהמגבת נפלה ושהוא,רישה ואנה כבר 5 דקות צוחקים"עוף מפה"אני אומרת"מממתי אתה סוטה"הוא פורץ בצחוק,ואני מעיפה אותו מהחדר"זראד,לוסינדה למה אתם לא במיטה"אומרת גברת פאי המורה הטורנית"אני יכול לחזור"אומר זראד ואוחז את ידית הדת של חדרי."לא,אדון צעיר החגיגה נגמרה ואתה בצרות,ואת ,תלבשי משהו"רק אז אני שמה לב שאני כמעט עירומה,"אתה תשלם על זה"אני צועקת ונכנסת לחדר.
נרדמתי,שוב חלמתי על השדה.הפעם זה היה שונה זראד לא היה שם וגם הילדה לא,הייתי לבד….ואז שמעתי רישרוש מבין השיחים,לא הבנתי מה זה,עד שראיתי אותו,זראד,יפה יותר מתמיד עמד שם עם זר פרחים הוא לא לבש חולצה ונראה מהמם.הוא לא הזכיר את מה שקרה מוקדם יותר,יכול להיות שהוא לא זוכר,הוא שזה באמת חלום רגיל."לו,חזרת"הוא אומר ונותן לי את הפרחים"כן"אני אומרת ולא מזכירה את האיום מלפני זה,"ראית כבר את הנחל"הוא שואל ואני שמה לב ששיערו רטוב והוא נוטף מים"לא,האמת שרציתי לשאול אותך מה המקום הזה"חשבתי שזה חלום,אבל זה לא מרגיש כך"אנחנו מתיישבים על גזע עץ שנפל,הוא אוחז בידיי"לא,זה לא חלום,המקום הזה הוא סוג של עולם מקביל שרק מעטים זוכים להגיע אליו" "אבל איך אתה יודע?"אני שואלת"הילדה אמרה לי"הוא משיב לשאלתי.אנחנו יושבי ביחד ושותקים במשך זמן ממושך עד שהוא אומר לי"את זוכרת,אתמול כש….."הוא שותק ואני מבינה,הנשיקה,"כן"אני אומרת,"אני מצטער אם התנפלתי עליך.זה פשוט שכבר הרבה זמן את לא יוצאת לי ,אחרי זמן מהראש.."שתיקה…אחרי כמה דקות של שתיקה הוא אומר"מה דעתיך על שחייה קצרה?אם את רוצה את יכולה להוריד חולצה זה לא יפרע לי"הוא אומר ומיד אנחנו פורצים בצחוק."מה דעתך על תחרות עד להנחל?"אני שואלת"בכיף"אנחנו רצים ,הרוח מלטפת את שיערי,ריח הפרחים חודר לאפי,כף ידו של אהובי אוחזת בשלי,לפני שאנחנו מגיעים הוא אומר לי לסגור את העניים,ומוביל אותי ,אני מרגישה בכפות רגליי היחפות שכאן הדשה נעים יותר,אני פותחת עניים,ולא מאמינה לכל היופי שאני רואה,הדשה כאן ירוק עז,הפרחים ציבעוניים וריחם ,ריח עדין של גלידת וניל,על סלעים קטנים יושבים ארנבונים חמודים,ואת השדה היפייפה חוצה נחל שמימו הצלולים ביותר שראיתי בחיי.זראד חולץ את נעליו,פושט את החולצה וקופץ לתוך המים,"את נכנסת?"הוא שואל,אני מאססת"נו,בחייך אל תהיה פחדנים,זה כיף"ברגע שהמילים יוצאות מפיו אני פושטת את שימלתי הוורודה וקופצת למים,הוא לא מאמין,אני מתקרבת אליו,ונושקת לשפתיוהוא מחזיר לי נשיקה על הלחי, ולחוש באוזני"ידעתי"אנימשפריצה עליו מים ושואלת"מה?""שאני מאוהב"
למחורת בבוקר,הכל רגיל כאילו זה באמת סתם עוד חלום,"לו, שמעת את השמועות"שואל זראד"איזה?""לא שמעת!!!אומרים שאתמול נראת ממש טוב שלבשת רק תחתונים וחזייה וצעקת לעברי"הוא אומר ורישה מתפרצת לדבריו"כן,אומרים שאת ביליתם אתמול בערב,אומרים ששמעו את גברת פאי אומרת שהיא טפה אותך חצי עירומה בשתיים בלילה אם זראד"היא אומרת"מה????מה פתאום לא קרה כלום אתמול,את יודעת את היית איתנו בחדר"אני מרגישה את לחיי מאדימות"אני יודעת"היא אומרת.

פרק 8:החזרה

אחרי הלימודים,רוקי והחבר הפריק שלה חיקו לנו בפתח החדר.הם באו להזכיר לנו שבשש בערב תתקים חזרה של הלהקה."לוס"משהי קראה בשמי דקה לפני שנכנסתי לחדר,"לוסי"הסתובבתי וראיתי את לזלי,הבת של המנהלת"מה את רוצה?"שאלתי"כלום,שמעתי מה קרה אתמול בלילה…."היא לא גמרה לומר את המשפט "לא קרה כלום אתמול….ולא מעניין אותי אם את מאמינה לי או לא"התפרצתי עליה"טוב …תהרגי אותי.מה כבר אמרתי""זה עניין רגיש"ציחקקה טרישה"טוב,נסיכה אני חייבת לעוף.בייוש"לזלי נעלמה.
בערב הלכנו לחדר של רוקי,הפריק כבר היה שם וכיוון את הגיטרה, הייתה שם עוד בחורה בעלת שיער חום קצר היא ישבה על המיטה של רוקי וכתבה משהו."יופי שבאתם"אמרה רוקי"טוב כמו שאתן יודעות זה סילבר הוא מנגן בגיטרה,וזאת קווין,היא כותבת לנו את השירים,ואני מנגנת בבס"היא אמרה."ואנחנו?"שאלתי"מה אנחנו עושות?""את תשירי ואנה תנגן בקלידים,"אמרה רוקי."אני לא יודעת לנגן בקלידים"ענתה לה אנה,"זה בסדר ידיד שלי, מייקי,מנגן על קלידים הוא יכול ללמד אותך"עד לאותו רגע לא שמתי לב שרישה בחדר,רישה באה רק לראות את החזרה היא לא רצתה לנגן בלהקה.רוקי וקווין החליטו לקרוא ללהקה פיות אפלות,"אבל גם סילבר בלהקה והוא לא פיה"אמרתי"הוא לא בלהקה,הוא רק עוזר לנו קצת עד שאחותו התאומה תחזור מחו"ל היא תנגן בתופים ולפעמים בגיטרה"רוקי הסבירה לי."טוב,תראי לנו מה את יודעת,הנה השיר שקווין כתבה"היא הושיטה לי נגן אם פי 3 ובוא השיר.התחלתי לשיר לפי הקצב והמנגינה הרועשת:

קצת שונה,קצת מוזרה"
יודעת איך ההרגשה לא להיות אהובה,
תאמין לי,אני מפחידה
אז רצוי שתירגע,"

פתאום הרגשתי חזקה יותק,הרגשתי איך גופי מתמלא חמימות,
אבל לא חמימות מהסוג הנעים,הרגשתי שזה אוכל אותי מבפנים…

תלך,תרוץ,תצרח"
תציל את עצמך, תברח
מפחדת מאהבה
לא רוצה להיות בחברתך
תלך,תרוץ,תצרח
תציל את עצמך, תברח

יודעת מה זה להיות לא רצויה
מכירה את ההרגשה להיות שונה
לדעת שאומרים שאת פריקית מוזרה
תאמין לי אני מפחידה,
אז רצוי שתירגע"

ככול שהמוזיקה גברה כך גם הרגשתי,הרגשתי מלאת כעס,הרגשתי את החלונות רועדים
הרגשתי כאילו מתחוללת בתוכי מלחמה,הרגשתי מלאת כעס ושנאה,ואהבתי את זה….

אל תלך,אל תרוץ,אל תצרח"
בבקשה,ממני אל תברח
קצת שונה,קצת מוזרה
מפחדת מאהבה
אך,רוצה רק אותך
אל תלך,אל תרוץ,אל תצרח
בבקשה,ממני אל תברח"

פתאום נרגעתי,הרגשתי שלווה
"וואו את מדהימה" אמרה לי קווין "תודה" אמרתי