פיות אפלות-5 פרקים ראשונים

פרק 1:החופש הגדול
"לוסי ,אנה הגיעה,את יורדת?"קראה לי דודה טרה מלמטה."אני מצחצחת שיניים"צעקתי לה כי לא הצלחתי לשמועה את עצמי בגלל המוזיקה הרועשת של בת הדודה המטורפת שלי רוקי."שוב רוקי מנגנת?"שאלה אנה"לא,הפעם זה החבר הפריק שלה שמנגנן".אני ואנה מכירות כבר שנים,אבל לא תמיד היינו החברות הכי טובות,אפשר להגיד שאפילו שנאתי אותה מאוד עד לא מזמן,היא הייתה מסוג הבנות המעצבנות ומפונקות האלה שחושבות שהכל מגיעה להן .עד שההורים שלה התגרשו ואז היא הבינה שהחיים לא מושלמים ושלא תמיד מקבלים מה שרוצים."את קולטת שאנחנו הולכות ללמוד בתיכון,אולי אפילו נלמד באותה כיתה"עוד לא ספרתי לה שאני לא הולכת ללמוד בתיכון רגיל,כמו כל נערה רגילה,לא ספרתי לה שאני עומדת להפוך לפיית לילה,ושאני הולכת ללמוד בבית הספר "תיכון אפלות"התיכון של רוקי,בית הספר שלומדת בו כל פייה אפלה את תורת הלילה."כן,זה יהיה מדהים"אמרתי לה ,ניסיתי להראות שמחה אבל לא יכולתי.

"הכל בסדר לוסינקה,את בוכה הוא שנדמה לי"אמרה בלגלוג רוקי,"עופי מפה פריקית מפגרת"לא יכולתי לסבול את זה יותר,לא רציתי להיפרד מאנה,רציתי ללכת לתיכון רגיל.לא של פיות לילה."תניחי לה רוקי."דודה טרה הייתה הכל בשבילי,תמיד היא דאגה לי ותמכה בי,אבל עכשיו זה היה שונה היא סרבה שאני ילמד בבית ספר רגיל ,כמו נערה רגילה היא טענה שאני לא רגילה,שאני שונה ,שאני מיוחדת אבל אני הרגשתי שאני מוזרה.

נותרו עוד יומיים לתחילת הלימודים,ואני לא הייתי מוכנה שהחופש הסתיים כי מבחינתי כשהחופש הסתיים אני יהפוך לשונה עוד יותר,למוזרה עוד יותר או כמו שטרה תמיד אמרה שברגע שאני יהפוך לפיית לילה אז אני יהיה מושלמת,אבל אף פעם לא רציתי להיות מושלמת ,הוא פיה פשוט רציתי להיות נערה כמו כול הנערות רציתי להיות רגילה."אני יודעת שהבטחתי לך שנשב ביחד ביום הראשון ללימודים אנה,אבל אני הולכת ללמוד בבית ספר פרטי. איפה שרוקי לומדת"ניסיתי להסביר"אבל הבטחת לי,זה לא בסדר מצידך לוסי,זה ממש לא בסדר"היא התחילה לבכות,"אני מצטערת"אמרתי לה"אז אל תלכי,אל תשאירי אותי כאן,לבד,בבקשה ממך לוסי"לא ידעתי מה לעשות,היא הייתה אומללה כול כך לפני שהפכנו לחברות,היא הייתה בודדה,ועכשיו בגללי היא שוב תהיה."אנחנו נשאר חברות,אחרי שעות הלימודים אל תדאגי"ניסיתי לנחם אותה"את מבטיחה""כן,מבטיחה"

פרק 2:יום אחרון לחופש

"לוסי….תתעוררי,לוסינקה….את קמה,אנחנו נאחר בגללך…….את יודעת ששנת היופי שלך לא עוזרת,את תמיד תישארי מכוערת""אני קמה,אני קמה מעצבנת"האמת היא שבכלל לא ישנתי פשוט נהניתי להרגיז את רוקי."קדימה בנות,המונית כבר בחוץ,אתן תאחרו לחלוקת החדרים""אמא,האחיינית המפגרת שלך לא קמה!"צעקה רוקי,"שתקי מפגרת"זרקתי עלייה קרית וקמתי להתלבש,האמת שלא היה קשה במיוחד לבחור מה ללבוש כמו מה שחשבתי .פשוט לבשתי מכנסי גינס קצרים וחולצת טריקו סגולה עם ציור של מיני מאוס שאנה נתנה לי ביום הולדת שלי.אני יודעת ששיקרתי לה ושאני יחזור רק בשבתות,אבל אני בטוחה שהיא ידעה ששיקרתי לה.

"על מה את חולמת לוסינקה….אולי על הבנים החדשים בבצפר…..שמעת שהחליטו לצרף גם קוסמים ל"תיכון אפלה"בתך יש מלא חתיכים, מה את אומרת הם יסתכלו עלייך בכלל"רק בנים יש לבחורה הזאת בראש,האמת שכבר הפסקתי לעקוב אחרי רשימת החברים של רוקי כי כל יומיים היא מחליפה חבר וזה התחיל לשעמם אותי."זה שאני מסתכלת מהחלון לא אומר שאני חולמת ,רוקי,אני סתם נהנית מהנוף",האמת שבכלל לא נהניתי מהנוף,פשוט ראשי היה מלא מחשבות."מעניין אם ישנו את שם בת הספר,עכשיו שלומדים בו גם בנים?"שאלה דודה טרה.ואז הגענו

הבית ספר הזה היה פשוט מדהים,לא תיארתי לעצמי שכך נירא תיכון של פיות לילה וקוסמים, ציפיתי לראות משהו מפחיד יותר אבל במקום זה ראיתי בניין גדול בצבע לבן מוקף בדשה ושיחי ורדים אדומים.בכל מקום היו תלמידים חלקם לבושים בבגדים רגילים כמוני וחלקם לבושים בתלבושת בית הספר ובגלימות."הגיעה הזמן שאני ישאיר אתכן לבד בנות,שהיה לכן המון הצלחה ותשמרו אחת על השנייה הבנתן,ובלי צרות רוקי מתוקה"אמרה טרה ונשקה אותנו"ביי דודה".נשארתי לבד.

הלכתי לחדר המזכירה לקבל את המפתח של החדר שלי,אבל לא היה שם אף אחד"היא הלכה לשירותים"הסתובבתי לאחור,ציפיתי לראות איזה מחור אפל כזה אולי פריק ,אבל לא זה היה בחור אפילו דיי חמוד הייתי אומרת."תודה"אמרתי לו ופניתי לשבת בספסל שהיה מעבר לכביש,"גם את חדשה כאן?""כן"עניתי לו."אז,שתהיה לך שנה מוצלחת"הוא אמר בחיוך"ודרך אגב,קוראים לי:זראד""אני לוסי""את קוסמת או פיית לילה?"הוא שאל"פיית לילה"אמרתי"אני קוסם"הוא אמר"חשבתי שאתה פייה לפני שאמרתה,כי הכנפיים שלך ממש יפות"צחקתי"חחח יצאתי דפוק"הוא צחק.

המזכירה חזרה לחדרה ,ואני וזראד הלכנו אחריה."מה השם שלך?"היא שאלה "אני צריכה שם מלא,כלל את השם הקסום שלך"היא אמרה"השם שלי הוא לוסינדה רוז מייל"הדגשתי כל אות,"את בחדר מספר:37,בבניין על שם סר רד אדמונד וייס.את חולקת חדר אם העלמה טרישה סנול"היא חייכה,"ואתה אדוני הצעיר,מה אתה צריך?"היא שאלה את זראד.לא הספקתי לשמועה את התשובה שלו כי כבר הייתי בדרך לחדר שלי.

"יש לך טלפון לוסינקה…..למה את לא עונה לחברה שלך ,נו נו נו לא יפה כל כך מהר שחכת אותה"מה הדבר הזה היא עוקבת אחריי,איך אני אמורה לעבור שנה שלמה שבכל מקום שאני הולכת עליו היא נמצאת שם"תגידי,רוקי אין לך חיים?שאת כל היום עוקבת אחריי,ולא אני לא כמוך אני לא שוכחת חברים כל כך מהר.תגידי מצאת כבר חבר חדש"ידעתי שזאת נקודה רגישה אצלה ובכול זאת אמרתי את זה."אוי כמה שאת מצחיקה לוסי,מה את מקנה שאף פעם לא יהיה לך חבר כי את מפגרת""סתמי כבר תינוקת"הלכתי מהר לא רציתי לראות את הפנים מלאות האיפור השחור שלה ואת השיער הבלונדיני המושלם שלה,נמאס לי ממנה שבע שנים אני סובלת אותה מאז שאמא שלי נפטרה.

התקשרתי לאנה אבל היא לא ענתה,אז התקשרתי לאמא שלה."היי,גברת רוזנבלום,זאת לוסי אני יכולה לדבר עם אנה""כן חמודה,מה שלומך?מזמן לא באת לבקר"הכל בסדר גברתי,את יכלה לקרוא לאנה""מה את רוצה,לוסי?""בבקשה,אנה תסלחי לי לא יכולתי לספר לך,לא רצתי שתכעסי עליי""אבל אני כן כועסת""אנה תסלחי לי בבקשה""בסדר…..אז איך הבצפר""עוד לא ראיתי אותו מבפנים ,אבל מבחוץ הוא ממש יפה,אני שלחתי לך תמונה לפלאפון""טוב,אז…..את יודעת…"מה אנה?""איך הבנים?""בסדר,פגשתי שם רק מישהו אחד""ואיך הוא,חתיך?""שמעי אנה אני חייבת ללכת,נדבר""את מתחמקת ממני,לוסי""לא,אני חושבת שהפריקית עוקבת אחריי"

"סליחה….""סליחה את יודעת איפה זה הבניין על שם רד אדמונד וייס?" שאלתי בחורה בעלת שיער אדום חזק שעברה לידי"כן,אני בדרך לשם.באיזה חדר את?"היא שאלה"אני בחדר 37 ואת?""איזה קטע גם אני בחדר 37,אם ככה אז את לוסינדה רוז?""את יכולה לקרוא פשוט לוסי"אז לפחות אני יודעת שגם השותפה שלי לחדר נחמדה."אני טרישה,אבל כולם קוראים לי רק רישה".הלכנו ביחד לכיוון החדר שלנו,ואת מי ראיתי עומדת שם אם איזה בחור,מי אם לא רוקי,עכשיו כבר הייתי בטוחה שהיא עוקבת אחריי

פרק 3:חלום

כשהגענו לחדר גיליתי שרוקי היא שכנה שלי,החדר שלה היה חדר 38 ולא רק זה,כל השכנים שלנו בבניין היו מהסוג שלה -חלקם ממש מושלמים כמוה וחלקם ממש גוטים כמו שהיא מנסה להיות-אבל איכשהו הכל היה טוב כל כך,טוב מידי,לא
.מציאותי,אף פעם החיים שלי לא היו טובים כמו עכשיו הרגשתי כאילו אני חייה בחלום,ולא רציתי להתעורר ממנו
למחרת בבוקר אני ורישה הלכנו ביחד לבית הספר אבל למרבה הצער לא למדנו באותה כיתה,בכיתה שלי למדו רק בנות וכולן נראו מושלמות מלבדי.השיעור הראשון שלמדנו היה תורת הלילה ,זה היה השיעור הכי משעמם בעולם אז התכתבתי עם אנה דרך הפלאפון,היא ספרה לי היא גלתה סוד אפל על סבתא שלה,ושאין מצב שאני יאמין לה.לא הספקתי לראות מה היה כתוב בהודעה ששלחה לי כי אחת הבנות המעצבנות מהכיתה חטפה לי את הפלאפון מהיד,היא התחילה לקרוא"לו,את לא תאמיני לי בחיים,אני גיליתי סוד…."היא לא סיימה לקרוא את ההודעה בגלל שהפעמון צלצל,היא זרקה את הפלאפון שלי מהחלון וחייכה אליי כאילו אנחנו חברות כבר שנים."חתיכת,חתיכת מפגרת…..למה עשית את זה"צעקתי עלייה"כי באלי"היא אמרה וחייכה את החיוך הכי מזלזל בעולם.

בהפסקת האוכל ישבתי ליד רישה וזראד,הם היחידים שבאמת היו נחמדים אליי."רישה,את יכולה לתת לי שיחה,פשוט אחת הבנות בכיתה שלי זרקה לי את הפלאפון מקומה שלישית…והוא …מת"היא נתנה לי את הפלאפון שלה ומיד חייגתי לאנה.היא לא ענתה אז השרתי הודעה:"היי,אנה זאת לוסי.הייתה ל תאונה קטנה עם הפלאפון שלי,אז אני אנסה לצור איתך קשר בקרוב,ביוש"."היי לוס,סורי על מה שקרה לפני כן עם הפלא שלך.תביני אמא שלי המנהלת כאן אוסרת על שימוש בסלולרים,את מבינה מותק אני מצטערת"זאת הייתה הבחורה מהכיתה,היא הייתה מעצבנת ברמות ואיך שזראד הזיל עליה ריר היה הרבה יותר מגעיל."אני רואה שלזלי סמנה אותך"אמרה רוקי שחלפה על פנינו.

אתמול בלילה החיים שלי נראו כמו חלום טוב,עכשיו הם פשוט סיוט.לזלי הרסה לי את הפלאפון ולא יכולתי להתקשר לאנה,רוקי עוקבת אחריי ועכשיו כשאני שולחת לאנה הודעות היא מתעלמת ממני.ביקשתי שיחה מזראד וחייגתי לאנה,"היי,אנה זאת אני.מה אמרת שגילית על סבתא שלך?"שאלתי"למה לי להגיד לך,אה,כדי שתגידי לפיות ולקוסמים מהבצפר שלך?""על מה את מדברת,אנה,פיות,קוסמים,את חייה בסרט""כן,לוסי,אני זאת שחייה בסרט ומשקרת לחברה הכי טובה שלי,נכון""אני לא רוצ……"היא קטעה את דבריי"אל תנסי אפילו לשקר,סבתא סיפרה לי הכל עליכם,על המשפחה שלך,על הבצפר של……"השיחה נותקה."מה אמרתי לך על פלאפונים,חומד"זאת שוב לזלי,"אני מציעה לך להתרחק מהפלאפון הזה"אמרה.הפלאפון התחיל להתחמם לי ביד ולהעלות עשון"זה נוגד את החוקים של אמא שלי,נסיכה"אמרה והסתכלה על הפלאפון שלזארד,"תביני,מותק אסור לאף תלמיד-חץ ממני-להיות בקשר עם העולם החיצון".על מה היא מדברת?למה אסור להשתמש בפלאפונים?למה אסור לתקשר עם העולם החיצון?מה היא ואמא שלה מתכננות

פרק 4:סוף השיחה

התחברתי לפייסבוק דרך המחשב שרישה הגניבה לחדר,שלחתי לאנה הודעה:"אני ממש מצטערת על ששיקרתי לך"כתבתי לה,אבל היא לא ענתה.כשחזרתי לחדר אחרי הלימודים ובדקתי אם היא שלחה לי הודעה ראיתי שהיא לא ענתה לי.במשך חודש שלם הייתי בודקת את ההודעות ,וכל פעם מחדש מתאכזבת.עד שיום אחד היא כתבה:"אני יודעת שאת מצטערת,ותאמיני לי שגם אני.אני חושבת שלא נוכל להמשיך להיות חברות,לוסי,סליחה"כבר הייתי מעדיפה שלא תענה.

אחרי שבוע מהשיחה שלנו אנה שולחת לי הודעה לפייס "אני מצטערת לו,לא הייתי צריכה לדבר עליך ככה עכשיו אני …."יודעת שאת לא אשמה.סבתא שלי סיפרה לי מה קרה לאמא שלך ואיך היא נהרגה,אני מצטערת
לא ידעתי מה להגיד לה כי אפילו אני לא יודעת בדיוק איך אמא שלי מתה,אני רק יודעת שזה כשור לסוד שהיא סיפרה ולעונש הוא משהו כזה.אף פעם לא שאלתי וגם אם הייתי שואלת לא היו עונים לי ,טרה תמיד הייתה אומרת "לי"אל תעשי את הטעות של אמא שלך,אל תגלי אף פעם סודות כי אחרת תענשי
בסופו של דבר אני שולחת לה "הי זה בסדר אנה.תגידי את זוכרת את הסוד שגילית על סבתא שלך"

"מה קורה לולו?את באה לאכול אני רעב מת "אומר זראד "כן כבר אני באה אני רק מחליפה חולצה"אני וזראד נכנסים לחדר האוכל ומתישבים ליד החלון,באור השמש שערו נראה כמעט בלונדיני ורק עכשיו אני שמה לב כמה הוא יפה.היום אנחנו אוכלים לבד בלי טרישה מכיוון שיש לה שעת אפס מסכנה ….אני מוציעה את המחש הנייד הסודי שלנו ונכנסת לפייסבוק יש לי הודעה אחת ,אני נכנסת "בוקר….לו את לא מבינה איזה כיף זב קשור לסוד, אני עוברת…"לא הספקתי לסיים לקרוא,לייזי,"היי, מותק מה אמרתי לך על קשר עם העולם "
ואז המנהלת קאסי נכנסה היא נראתה עצבנית.ותוך שנייה המחשב עלה בלהבות."מיס מייל ,הפרת את חוקי בית הספר ולכן עליך להיענש."
"אני מצטערת גברת גרוס"
"לוסנדה הנה ממך הקשיבי לי.מהיום עד להודעה חדשה את לא יוצאת לבית בסופי שבוע"
אבל גברתי…"
"זה סוף השיחה מיס מיל "

למחורת בבוקר נכנסתי לכיתת המדע ונגשתי לשולחן שליד החלון,רישה כבר ישבה במקומה בקדמת הכיתה.ואז מיס סרווי נכנסה לכיתה,אישה קטנה בעלת שיער קצוצ ועיניים ירוקות אולי בת חמישים "שלום תלמידים,אבקש מכולם לשבת במקומות כדי שאוכל להציג בפנכם את התלמידה החדש,אנה חמודה את יכולה להיכנס."ואז היא נכנסה,אנה החברה הכי טובה שלי,החברה שנטשת,לומדת איתי באותה כיתה….

פרק 5:ההחלטה
בהפסקה אני ואנה יצאנו לחצר האחורית של בית הספר, שבדרך כלל ריקה, כי רציתי לשאול אותה כמה שאלות בלי שיפריעו לנו.לצערי רוקי הייתה שם עם בחור בעל שער שחור שמחסה לו כמעט את כל הפנים אז ניסינו ללכת בלי שתראה אותנו אבל היא ראתה."לוסינקה,אני רואה שהננטשת של כאן ,מה שאומר שגם היא שיקרה לך"היא אומרת ומעיפה מבט לעבר אנה"כן היא כאן,ולא היא לא שקרה לי.מי זה עוד? אחד מהחברים שלך שאת מחליפה כמו גרביים?"אני שואלת ורואה שהיד שלא עוברת מהכתף שלה לגב שלה בסוג ליטוף מגעיל."זה סילבר ,וכן הוא סוג של חבר"היא אומרת
"שברת שיא ,שמונה בחורים בשבוע .תגידי מה הפכת להיות?"
"עזבי אותה,בואי נלך"אומרת אנה."רגע "צועקת רוקי ושתנו מסתובבות"לא רציתן להקים להקה לא מזמן?כי אני חושבת "שזה הזמן,אני וסילבר מחפשים זמרת ומתופפת"היא אומרת,ואני רואה את הניצוץ בעניים של אנה,זה תמיד היה החלום שלה לנגן בלהקה

"מה את אומרת על מה שרוקי אמרה,לוסי?"שאלה אנה,"אני לא יודעת,את רוצה?"שאלתי למרות שכבר ידעתי את התשבה לכך,ברור שהיא רוצה "כן,תמיד דברנו על זה שאנחנו רוצות להקה" תיקון טעות ,היא תמיד דברה על זה שהיא רוצה להקה ."בסדר,אם את רוצה אז נצטרף לרוקי ולפריק שלה"אמרתי לה,וראיתי את החיוך שלה "תודה…איזה כיף…הבית ספר הזה גדול"כן בטח,היא לא יודעת מה קורה כאן,היא לא יודעת שאסור לתקשר אם העולם החיצון,היא לא יודעת כלום . בדרך חזרה למעונות הבחנתי בטרישה והצטרפתי אליה,הלכנו ביחד לחדר שלנו,אנה לא באה איתנו,הייתה לה שיחה אם המנהלת על היום הראשון שלה כאן.עוד לא הספקת לדבר איתה על הסוד של סבתא שלה,או על מה לעזאזל היא עושה כאן אולי היא גם פיה?או אולי קוסמת? כשנכנסנו לחדר ראיתי את רוקי יושבת על המיטה שלי ומחייכת לי "היי לוס,חשבתי שלעולם לא תגיעי"היא אומרת וחיוך מרוח לה על הפנים."אני כאן עכשיו,אבל מה את עושה בחדר שלי?""אני?"היא אומרת"באתי לקבל תשובה,אז אתן מצטרפות?""כן"אני אומרת"יופי,מחר בשש בערב אנחנו עושים חזרות,תבואו לחדר שלי"היא אומרת והטלפון שלה מצלצל. "הלו"היא אומרת יותר מזה אני לא שומעת "רוקי,היא בפנים?"אומרת טרה "כן,טרה" "היא הצטרפה ללהקה" אומרת רוקי "אל תדאגי אמא,בקרוב היא תהיה אחת משלנו" "היא לא יודעת שאסור לה לנגן?"שואלת טרה "לא,אמא היא לא יודעת" "זה היה חכם להביא לשם את החברה שלה" אומרת טרה "את בטוחה שאנה לא תדבר?" "כן,אני בטוחה,אם היא תדבר הסבתא שלה תשלם על זה"אומרת טרה ומנתקת,ואני,אני כמובן לא ידעתי מהשיחה הזו.לא ידעתי דבר…או שאולי לא רציתי לדעת,כי אני זוכרת מה קרה בפעם האחרונה ששרתי ונגנתי בגיטרה של רוקי,זה היה נורא .הבית כולו רעד ,ספרים נפלו מהמדפים דלתות נטרקו בחוזק,ואני הרגשתי משהו מוזר כאילו זה קשור איך שהוא אליי טרה אמרה שאין לזה קשר אליי שפשוט הייתה רעידת אדמה,זה הכל,ושאין לי ממה לפחד.מאותו היום לא שרתי יותר…